מרכז ד''ר טל - פורום בריאות הנפש - ייעוץ פסיכולוגי / פסיכיאטרי אונליין...
פורום בריאות הנפש - ייעוץ פסיכולוגי / פסיכיאטרי אונליין | עמוד 13
x דיווח על תקלה
תאור תקלה:
שם:
דואר אלקטרוני:
Right Menu
מאמרים אחרונים
1800-100-172

פורום לייעוץ פסיכולוגי / פסיכיאטרי אונליין

נושא חדש חיפוש בפורום חזרה לעמוד הפורום
נושא / מחבר תאריך
  • בעיית חרדות אצל ילדים 28/12/2013 20:14
    (סגור) כותרת: בעיית חרדות אצל ילדים
    תאריך ושעה: 28/12/2013 20:14
    איך ניתן לעזור לילדה בת 6 חרדתית עקב אירוע שהייתה עדה לו בבית הספר ומאז מסרבת ללכת אלה אם כן בליווי האמא.
    נושא שמקשה מאוד על המשפחה.
    היא קיבלה טיפול תרופתי ושיחות עם פסיכולוג בהמלצת יועצת בית הספר אך יש צעד קדימה ושתיים אחורה.
    אשמח לכל עצה או הכוונה
  • RE: בעיית חרדות אצל ילדים 30/12/2013 16:07
    (סגור) כותרת: RE: בעיית חרדות אצל ילדים
    תאריך ושעה: 30/12/2013 16:07
    שלום לך
    איני יודעת באיזו אוריינטציה עובד הפסיכולוג, אבל צריך לבנות תכנית התנהגותית לילדה שבה בהדרגה היא נפרדת מהאם בדרך לביה"ס, בשיתוף עם גורמים בביה"ס שיתמכו בתהליך הזה.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • בתול בן 32 עצוב ואבוד 29/12/2013 16:56
    (סגור) כותרת: בתול בן 32 עצוב ואבוד
    תאריך ושעה: 29/12/2013 16:56
    הי יש לי סיפור מורכב אבל אשמח לתמיכה ועצות
    אני בן 32,שהייתי קטן הייתי די מופנם,לא היו לי חברים עד כמעט כיתה ו' אז התחלתי להתחבר עם 3,עד כיתה י' לא דיברתי עם בנות אבל דיברתי רק לצורך בה"ס ולא מעבר.בצבא הכרתי מישהי שראיתי אותה פעם אחת ורציתי ממש לדבר איתה היא גם רמזה שהיא פנויה ואני ישר עלה לראש ,למה שהיא תרצה אותי?מה יש לי להציע?.לאחר שהשתחררתי הכרתי מישהי בלימודי פסיכומטרי והייתי איתה שנתיים לא היה כלום איתה מעבר לצאת ולהסתובב,אני רציתי למעבר לא ידעתי איך ומה,יום אחד היא אמרה שאני חוצפן ורכושני ולא דיברתי מאז.נסגרתי והזדמנויות (3 ) שנוצרו לא התקדמו הרגשתי לחץ וגם דייטים שהוצעו הדפתי מלחץ וסטרס ולווה במחשבות.שבסוף זה אמרתי מה יש לי אני דפוק ?כנראה והמשכתי את חיי.בפסיכומטרי קיבלתי לחץ מבחנים והוא נגמר אחרי 5 דק',בזבזתי זמן על עבודה שלא מקדמת ומכניסה 5 שנים מפחד לעזוב,רציתי ללמוד אבל נרשמתי וביטלתי,עברתי 2 תאונות עבודה שכל מה שחסכתי הלך לכיסוי מינוס.שהחלטתי ללמוד תחום שאני אוהב פרחתי וזה היה בגיל 29 אבל אז בבחינות סופיות נלחצתי ונכשלתי 3 מבחנים ממשלתיים ועשיתי אבחון ומסתבר שיש לי שליפה איטית מזכרון.והפרעת קשב.בסוף עברתי.אבל לא הצלחתי להתברג כי בראיונות טענו שאני צעיר ואני גם נלחצתי.כל זמן הזה אני מתנהל כך.אני טוב לב,חברותי,היועץ,אמרתי אני באתי לעולם לעזןר ולסבול.לפני 4 חודש באירוע שגרתי של יום הולדת מוקף חברים עם זוגות שאני לבד נפל עלי תחושת מוקף חברים אבל לבד.סרט של חשבון נפש מה עשיתי עד היום ביחס להם,שאני תקוע מאחור.בן 32 שלא הגשים את עצמו שהיו שאיפות.בתול בן 32 ומרגיש נחות פחות טוב,הלכתי לפסיכולוגית שאמרה שאני מנוהל ע"י חרדות וחוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.מאז החרדה הזו נהייתה בראש מעייני יומיום עם מחשבות,יש לי אהבה ורצון לחוות וזה בוער בעצמותי.אבל אני לא אטרקטיבי-אין לי כסף וחסכונות,אין לי ניסיון ביחסים ובסקס אפילו לא התנשקתי,על אף שאני איש שיחה אני אולי לא יודע לדבר,פתחתי הכרויות ואני מרגיש מאויים ופוחד. אני מפחד שאף אחת לא תרצה אותי זה לא חמוד בתול בגילי ,מצופה ממני להוביל ואני לא יודע איך.בנוסף לזה אני עכשיו עוסק בהדרכת נוער טענו שאין לי בטחון והתייאשתי ואני מאוד נפגעתי.
    נפלתי ממש לדיכאון.
    התחלתי CBT והפסקתי כי לא הייתה לי הבנה מצד הפסיכולוגית שלא הבינה אותי ודרשה קפיצה למים שאני עוד בלחץ.וטענה שעלי להפטר מבתולי לרמזה לנערת ליווי -הייתי בהלם זה מגעיל אותי זה טכני ,ולחשוב שהיא עושה את זה עם כולם,עם סטופר פעם ראשונה שאני משתוקק לכל החבילה.והרי אם היה לי אומץ הייתי עושה זאת מזמן או סטוץ ואני לא כזה .
    בכלל הסיטואציה של הסקס מלחיצה אותי.היו לי תכנון לעבור שלבים,ללמוד לתואר(בסוף עשיתי רק תעודה),להכיר מישהי לחוות חוויות ,לטוס לחו:ל (אף פעם לא יצאתי לחו"ל),לקנות רכב,לחסוך ולהגיע אידיאלי לזוגיות עם חסכון אולי לבית.במקום זה לא הגתי לכלום.יש לי דרך ארוכה למשפחה וילדים ואני מפחד שלא יצליח ואשאר לבד.ואני חסר הבנה מתי אגיע לחתונה זה נראה רחוק.אני חשבתי להשלים תואר (יש לי אפשרות בשנתיים )אבל יש לי שיקול כלכלי לחסוך למשפחה לעתיד או תואר.
    אני רוצה להכיר אבל גם לא יוגע מה לענות שישאלו אותי כמה היו לי,מה למדתי מערכות יחסים,שאפשל בנשיקה מה אגיד...פדיחוות.מה לענות-להיות כנה אז אבהיל,שקר לבן-אני שקרן שזה יתגלה.
    נמאס לי מהמצב התקוע וגם מהחרדה והחוסר ביטחון רוצה להתקדם ולא יודע איך...
    אבוד ועצוב :(
  • RE: בתול בן 32 עצוב ואבוד 30/12/2013 16:06
    (סגור) כותרת: RE: בתול בן 32 עצוב ואבוד
    תאריך ושעה: 30/12/2013 16:06
    שלום לך,
    לצערי, לא אוכל להציע לך פתרון קל וקצר , אלא מה שצריך הוא טיפול פסיכולוגי רגשי ארוך טווח.
    אכן יש חרדה, יש בטחון עצמי נמוך, יכול להיות שיש גם מחסור אמיתי בכישורים בין אישיים ואני גם שומעת שכבר התפתחה גישה קורבנית קצת, שמזוהה מאד עם הכשלון.
    קח אחריות, לך לטפל בעצמך, לא בקיצורי דרך סיביטיסטיים אלא בטיפול דינמי.
    אפשר לעזור, בכל גיל וכבר פגשתי בתולים מבוגרים ממך שאחרי טיפול עמוק התחילו לצאת עם בנות ונ'פטרו' גם מזה, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בדרך לשם..
    בברכה, ענבל חזקיה

  • דחפים מורכבים 30/12/2013 08:14
    (סגור) כותרת: דחפים מורכבים
    תאריך ושעה: 30/12/2013 08:14
    יי, מה עושים עם דחף עז לאחל ולהגיד בלב (אני מדגיש - לא בקול) דברים רעים, שהוא לא נראה כמו אוסידי פשוט. אם לא מייחסים לזה חשיבות, זה רק מתגבר, כי יש תחושה של סיפוק בלשחרר ולתת לעצמך להגיד, וישר מחפשים משהו חמור יותר לאחל. ואם נלחמים בזה, זה מתגבר כי הצורך לוחץ ולוחץ כי חייבים לאחל.. וזה לא ברמה של דחף רגעי, אלא ממש של חשיבה קבועה של איך עוד אני יכול לאחל משהו רע, בצורה כזו שאני לא אוכל "לבטל" את זה, או שיהיה לי קשה להלחם בזה. זה ממש חודר למחשבות. כאילו יש את הרצונות האמיתיים שלי, ויש איזה חשיבה מאולצת שדורשת ממני לאחל משהו רע. הבעיה שהמנגון הזה של הדחף 'נלחם' על עצמו. כלומר, אם אני מנסה לעצור את עצמי מלחשוב או להגיד משהו בלב, אז אני במקביל כאילו מחפש דרך לחייב את עצמי כן להגיד את זה. למשל, הדחף הזה מתחיל להופיע כשאני מדבר. והרי אני לא יכול לא לדבר רציף ולעשות פאוסות, וזה גורם לי, כדי להמשיך לדבר חלק, לפרוק את הלחץ ולהגיד משהו בלב. או שאני מייצר טריגרים ללאחל דברים כמו פעולה מוטורית שאני עושה או משהו תדיר שאני רואה. כאילו מתכנת את עצמי למשל שכל פעם שאני מזיז את רגל ימין יעלה בי הצורך לקלל. כלומר הדחף הזה לעשות משהו רע זה גם לחפש איך להכשיל את עצמי מלהלחם בו. והתדירות של האיחולים האלה היא ככ גבוהה שפיסית לא ניתן לבלום את כולם. מיותר לציין שהתחושה היא נוראית. כי אתה יכול לבוא ולחשוב שזה סתמי ולא עשית כלום כי זה רק מחשבות ואיחולים בראש, אבל ברגע שקורה משהו למישהו אתה מרגיש שזה באשמתך. מפחד לעבור ליד אנשים חולים/ קשישים וכו'. מצד שני גם ההמנעות הזו מחזקת את ההרגל... כלומר אין דרך שאתה יוצא מזה ללא תחושה של סטרס, או אשמה. כאילו לא משנה מה אני עושה, מחזק אצלי את המנגנון הזה. מה שהכי מפחיד אותי, שאולי זה לא אוסידי בגלל החלק המחשבתי שכל פעם מחפש דרך יצירתית לאחל רע עוד ולמנוע מעצמי להלחם בזה. בנוסף, ככל שאתה ממוקד יותר בלבלום כל אמירה, יש יותר אמירות - זה לא נגמר, וגם אתה פחות מחובר לשיחה עם אנשים ופחות מלא באינטלגנציה רגשית ובטח זה גם נראה מוזר מהצד כי כל הפוקוס הולך לזה.. האם מדובר באוסידי בלבד? או שזה משהו מאני, או סכיזו, או מן ביטוי של הפרעת שליטה בדחפים? מעבר לזה שזה דורש טיפול אישי פרטני, מה הכיוון היותר נכון ללכת בו? איך בכלל אפשר לתפקד, אני מרגיש שאני לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, כי אולי אני עושה להם משהו רע. במיוחד במצבים שהדחף לאחל כל כך חזק שאני לא מספיק לבלום אותו, או נאלץ להמשיך אותו ולהוסיף משהו מבטל. אז בכלל, זה מרגיש כאילו איחלתי משהו באמת או במודע וזה יכול לקרות. אני מבין לגמרי כמה מפגר זה נשמע, אבל מצד שני אתה לא יכול לשחרר את עצמך מהחשש שכשאתה מאחל לאנשים דברים רעים, הם עשויים לקרות.
  • RE: דחפים מורכבים 30/12/2013 16:00
    (סגור) כותרת: RE: דחפים מורכבים
    תאריך ושעה: 30/12/2013 16:00
    שלום לך,
    זה כן אוסידי, כשהטקס הוא האיחול - ואפשר לטפל גם ע"י תרופות וגם ע"י סיביטי.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • נוירוטי 30/12/2013 15:43
    (סגור) כותרת: נוירוטי
    תאריך ושעה: 30/12/2013 15:43
    למוגדר כבעיה נוירוטית האם הטיפול הוא פסיכולוגי פסיכיאטרי?
  • RE: נוירוטי 30/12/2013 16:00
    (סגור) כותרת: RE: נוירוטי
    תאריך ושעה: 30/12/2013 16:00
    שלום לך,
    לא ברור למה הכוונה ב 'בעיה נוירוטית', אבל כנראה שהתשובה היא טיפול פסיכולוגי, כיוון שבד"כ הכוונה למשהו אישיותי ולא סימפטומטי.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • בן 38 ללא כוון בחיים 25/12/2013 11:35
    (סגור) כותרת: בן 38 ללא כוון בחיים
    תאריך ושעה: 25/12/2013 11:35
    אמא שלי נשארה לבד כשבבית חי אחי בן ה38 שלא עזב מעולם,( אבא שלי נפטר לפני כשבועיים בפתאומיות ממחלה קשה.)
    אחי לא עובד לא לומד ואין לו אפילו חברה,ושום חברים(הוא לא מתאמץ לשמור עם אף אחד על קשר)
    מלבד הצער העמוק ותחושת האובדן בקשר לאבא,אנחנו מאוד מתוסכלים ממצבו של אחי,
    שום עבודה שמציעים לו אינה מקובלת עליו,כולם רמאים ומנסים לעקוץ אותו,הוא לא יוצא ואין לו חברים,כל מה שאומרים לו הוא עונה:מה אתם בלחץ יהיה בסדר.
    כל היום הוא יושב בבית ומותח בקורת על כל מה שאמא עושה "זה טוב-זה לא טוב..."
    אנחנו לא יודעים מה לעשות בקשר אליו,יש לציין שאני ואחותי (הקטנה ממנו)נשואות עם ילדים ועבודה מסודרת.
    הוא אפילו לא עונה כשמדברים אליו ומותחים על התנהגותו בקורת....
    יש לו כל מיני תובנות משונות על מה מותר ומה אסור לאכול....
    בשביל מה לסוע לחו"ל....בשביל מה להחליף למשל ריהוט קיים אם לא נשבר....בשביל מה לצאת לנופש, בבית הכי טוב....
    ועוד ועוד...
    יש לציין שהוא בחור מאוד חכם ומלומד.
    על ייעוץ או טיפול מקצועי הוא לא מוכן בכלל לשמוע...

    מה לעשות??
  • RE: בן 38 ללא כוון בחיים 27/12/2013 08:23
    (סגור) כותרת: RE: בן 38 ללא כוון בחיים
    תאריך ושעה: 27/12/2013 08:23
    שלום לך,
    במקרים האלה הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לעזור לאמא שלך להוציא אותו מהבית, ולאלץ אותו בכך לצאת לעבוד ולקחת אחריות על החיים שלו.
    בשביל זה היא צריכה קודם כל לרצות בכך, שנית - את תמיכתכן ושלישית - להיות מלווה בטיפול שינחה אותה איך לעשות זאת.
    כל עוד הוא בבית , לא עובד, וכולכם מאפשרים לו את ההתנהגות הזאת - לא ניתן לעשות כלום על מנת לשנות את התנהגותו.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • RE: RE: בן 38 ללא כוון בחיים 29/12/2013 09:36
    (סגור) כותרת: RE: RE: בן 38 ללא כוון בחיים
    תאריך ושעה: 29/12/2013 09:36
    מסכימה איתך,
    איפוא היא יכולה לקבל ייעוץ איך להוציא אותו מהבית בצרה שלא תפגע בו או בה?
    האם יש מסגרת עירונית או התנדבותית כלשהי בה אפשר להתייעץ,?
  • הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD 22/11/2013 18:50
    (סגור) כותרת: הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD
    תאריך ושעה: 22/11/2013 18:50
    בקצרה, האם שילוב של לפונקס 150 מג+ למקיטל 200 מג+מירו 45 בתוספת של סרוקסט/לוסטרל לטיפול ב OCD וחרדה יכול לגרום לפסיכוזה ובאיזו סבירות.
    עליי לציין שאני מאוזן ומרגיש טוב עם שילוב התרופות שציינתי בהתחלה , כמו כן טיפול CBT ממש לא עזר לי...
    בתודה מראש.
  • RE: הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD 17/12/2013 12:35
    (סגור) כותרת: RE: הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD
    תאריך ושעה: 17/12/2013 12:35
    שלום אור,
    אני בספק שהטיפול הנ"ל יגרום לפסיכוזה, אם כי נכון לתרופות האנטי פסיכוטיות יכולות להיות תופעות לוואי הגורמות למצבים נפשיים כלשהם. לסיכון, אם אתה מאוזן לא הייתי מתעסק בדאגות ומדבר עם הרופא המטפל.
    בברכה,
    ד"ר אילן טל
  • RE: RE: הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD 27/12/2013 16:38
    (סגור) כותרת: RE: RE: הפרעה סכיזואפקטיבית ו OCD
    תאריך ושעה: 27/12/2013 16:38
    התחלתי עם הלוסטרל ביום שני וכחלוף חמישה ימים אני חווה בעיות זקפה/ליבידו וכדומה. מה עושים?
    הרופא שלי אמר שאם כך יהיה הוא ירשום לי 'בונסרין' , זה באמת עוזר ? לא רוצה להעמיס יותר מידי כי אני מאוזן עכשיו ומרגיש טוב . גם קראתי שזו גם תרופה שיכולה להיות לה השפעה על רמת המוגלובין ,גם ככה אני עם לפונקס...
    נדמה ש SSRI לא מיטבים עימי מהיבט הזה של בעיות זקפה (בעבר גם ציפרלקס גרם לכך) . אולי סרוקסט יעזור ל OCD?
    בתודה מראש,
    אור
  • ריב עם חבר, מה עושים? 25/12/2013 19:41
    (סגור) כותרת: ריב עם חבר, מה עושים?
    תאריך ושעה: 25/12/2013 19:41

    שלום,
    רציתי להתייעץ איתכם לגבי ריב שיש לי עם חבר.
    הכל התחיל מכך שחבר אחר הצטרף לקבוצת חברים (כולנו בני 23+) שיש לנו בוואטסאפ.
    החבר שהצטרף אוהב לצחוק על אחרים ומהשהצטרף לקבוצה לא מפסיק לצחוק על כולם.
    עליי החבר ממש ירד בשיתוף עם החבר שאני מסוכסך איתו ואני בד"כ הייתי עונה להם בחזרה.
    מכאן הכל התחיל להתדרדר ואני החבר שאני מסוכסך איתו עכשיו היינו ממשיכים לצחוק אחד על השני בקבוצה אפילו (הוא תמיד זה שהתחיל כמה שזה נשמע קטנוני).
    אבל בכל זאת היינו ממשיכים לדבר ולהיפגש (אנחנו יוצאים באותה קבוצת חברים) עד שיום אחד חבר אחר בקבוצה שלא היה קשור לכל הסיפור בהתחלה אמר לו בקבוצה (די בצחוק ) שכל הצרות שיש לו הם באשמתי (ואין לו הרבה צרות),
    התכוון לכך שכל הנאחס שלו זה בגללי- הוא אמר לו אתה כל הזמן מקלל אותו (הכוונה אותי ) בקבוצה אז בטח הוא איחל שיהיה לך רק רע.

    החבר שאני מסוכסך איתו אימץ את העיניין, וזרק לי מדי פעם בקבוצה שאני אשם בכל מה שקורה לו. בד"כ כשהוא זרק לי את זה בקבוצה התעלמתי.
    לאחרונה היה יום הולדת של חבר והוא ביקש בקבוצה מהיחצ"ן (אותו אחד שהצטרף לקבוצה רק לאחרונה) לא לאפשר לי להיכנס בחינם למקום (קבל עם וקבוצה ;) ).
    אני ראיתי את זה והתעצבנתי ויצא שקיללנו אחד את השני בקבוצה (אני חשבתי שזה לא רציני והכל באווירה של צחוק) אבל כשנפגשתי עם החבר באותו ערב של היום הולדת אמרתי לו שאנחנו לא ילדים קטנים ובוא נפסיק עם השטויות ונדבר כרגיל הוא אמר שהוא לא רוצה.
    מאז אנחנו לא מדברים (כבר מעל חודש).
    החבר ממשיך להאשים אותי בקבוצה במה שקורה לו ואני בד"כ מתעלם אבל קורה שאני עונה ואנחנו שוב רבים.

    מה לעשות? איך אני פותר את הסיפור הזה?
    הדבר מפריע לי בחיי היום יום ומפריע לי להתרכז בלימודיי.

    מצד אחד החבר הוא חבר ותיק ויוצא איתנו קבוע ככה שאי אפשר להפריד בינינו בקבוצה ואנחנו חייבים לצאת ביחד ומצד שני אני לא נהנה לצאת עם החברים בין היתר בגלל העיניין הזה- את שאר החברים זה לא מעניין עד שזה פוגע באינטרס שלהם (לדוג' שאני לא מעוניין לקחת אותו באוטו שלי והם מרגישים בשבילו לא נעים).
  • RE: ריב עם חבר, מה עושים? 27/12/2013 08:31
    (סגור) כותרת: RE: ריב עם חבר, מה עושים?
    תאריך ושעה: 27/12/2013 08:31
    שלום לך,
    קודם כל , אתה מתאר סיטואציה מאד מעצבנת.. אבל לא נשמע שתוכל לעשות שינוי כל עוד אתה והוא ביחד בחבורה. צריך לעשות הפרדת כוחות ולפצל את החבורה. להגיד לחבר'ה שלך 'זה או אני או הוא' לפני כל יציאה, אולי גם להקים שתי קבוצות וואסטאפ - אחת איתו ואחת איתך. כמובן שכאן אתה לוקח סיכון שהחבר'ה יבחרו בו ולא בך.. האם אתה מוכן לקחת את הסיכון הזה? לדעתי זה שווה את זה. ואם הוא באמת כזה טיפוס, אז ברגע שתצא מהמשוואה הוא בטח יתפוס קורבן אחר בתוך החבורה ואז אולי הם יחזרו אליך..
    זו עצתי. לשיקולך,,
    ענבל
  • נערה במצוקה 26/12/2013 21:25
    (סגור) כותרת: נערה במצוקה
    תאריך ושעה: 26/12/2013 21:25
    היי אני בחורה בת 19 משרתת בצבא, ההורים שלי התגרשו שהייתי ילדה בת ארבע לאבא שלי יש מחלת נפש ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתה לי מערכת יחסים די לא יציבה עם אבא שלי הוא היה תמיד פוגע בי ויורד עליי גם אם הייתי צוחקת בוכה או שותקת תמיד היה לו מה לומר. כשהגעתי לגיל 16 החלטתי להפסיק לדב ר איתו ורק עד לא מזמן חידשתי איתו את הקשר והבנתי שיש לו בעיה ושאני צריכה להבין אותו והיום אני כבר לא כועסת עליו ושכחתי כבר מזמן את מה שקרה הבעיה היא ההשלכות שזה השאיר אחריו. כולם אומרים לי כל הזמן כמה שאני יפה ושווה וחכמה וטובה אבל אני לא תמיד מרגישה ככה בחיים שלי לא היה לי חבר רציני וכל פעם שאני רוצה מישהו ומדברת איתו אני מרגישה שהוא מתרחק ממני כמו מאיזה עלוקה או סתם יורד עליי יצאתי ופגשתי די הרבה בנים שפגעו בי ואמרו שאני לא מספיק יפה או סתם ירדו עליי שאני ילדה קטנה או רצו את החברות שלי וגם עד שמישהו בא ומדבר איתי אני כבר מרגישה כאילו אני נגעלת ממנו ובא לי רק לברוח ממנו. אני רואה שלכל החברות שלי יש חבר שאןהב אותן ועושה הכל בשבילן ואני מרגישה שלי בחיים לא יהיה את זה אני לא מבינה למה כולם מתרחקים ממני בצורה כזו אני מרגישה כאילו אף בחור בחיים לא יאהב ויעריך את מי שאני ובגלל זה כבר נימאס לי מלנסות אני יודעת שאני עדיין צעירה ןהכל אבל כבר התייאשתי מגברים מרגישה שאני כבר שונאת את כולם
  • RE: נערה במצוקה 27/12/2013 08:25
    (סגור) כותרת: RE: נערה במצוקה
    תאריך ושעה: 27/12/2013 08:25
    שלום לך,
    אני ממליצה לך מאד להגיע לטיפול רגשי, בתוך הצבא או באופן פרטי, אצל מטפלת אישה (חשוב!) ולנסות לעבוד על כל ההפנמות הקשות שהקשר הקשה עם אביך יצרו אצלך .
    אחרת, זה פשוט יהיה מעגל חוזר שוב ושוב של אותו הדפוס..
    בברכה, ענבל חזקיה
  • בית אחד לילדה שהוריה נפרדים 19/12/2013 11:08
    (סגור) כותרת: בית אחד לילדה שהוריה נפרדים
    תאריך ושעה: 19/12/2013 11:08
    היי. רציתי לקבל חוות דעת אודות העמדה שטוענת כי מומלץ שלילדים בגילאי שנתיים יהיה בית אחד עת פרידה של ההורים. הכוונה היא שדעה זו טוענת למעשה כי לא בריא לילד מבחינה נפשית ליישם חזקה משותפת שגורמת לו לנוע בין שני משקי בית פעילים, אלא חשוב שיהיה לילד בית אחד ויחיד אצל הורה אחד כאשר ההורה האחר ייאלץ להסכים להסדרי ראיה על הילד למען בריאותו הקלינית. אשמח מאוד לקבל את התייחסותכם המקצועית לעניין. רוב תודות מראש.
  • RE: בית אחד לילדה שהוריה נפרדים 23/12/2013 22:40
    (סגור) כותרת: RE: בית אחד לילדה שהוריה נפרדים
    תאריך ושעה: 23/12/2013 22:40
    שלום לך,
    הדעות חלוקות גם בקרב מטפלי הילדים, גם בקרב מי שממליצים בשאלת המשמורת. בעיקרון, חשוב שלילדה תהיה יציבות. הויכוחים על משמורת משותפת בד"כ נובעים ממאבק כוחות בין ההורים ולא מטובת הילדה. אם טובת הילדה עומדת בראש , אז זו לא בעיה שיהיה בית אחד קבוע, והסדרי ראיה נרחבים ואף נרחבים מאד להורה השני. אפשר לשמור על יציבות עבור הילדה גם בהורות משותפת, אם היא משותפת באמת - כשיש שת"פ מלא בין ההורים ואין ויכוחים על הסדרי הראיה.
    בד"כ, כשיש מחלוקת בין ההורים, ההחלטה תהיה על הורה משמורן אחד, שיאפשר לו גם לתפקד ולקבל החלטות , למען טובת הילד.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • שאלה שממש חשובה לי 21/12/2013 01:28
    (סגור) כותרת: שאלה שממש חשובה לי
    תאריך ושעה: 21/12/2013 01:28
    אני בת 22 ושמתי לב שאני לא זוכרת כלום מהילדות שלי אפילו מהתיכון אני זוכרת אולי דבר קטן....
    מה יכול לגרום לזה? למה אין לי זכרונות?
    יכול להיות שזה בגלל ההורים שלי שנוטים לריב תמיד? אני מאוד נבהלת מקול גבוה או כשמתחרחר ריב. כשזה קורה אני מרגישה ממש רע אפילו כשזה קורה בין שני אנשים זרים לחלוטין ברחוב.
    וההורים שלי מאז ומתמיד שנאו אחד את השני וכל הזמן רבים עםצעקות קללות ושנאה. תמיד הם מאיימים בגירושים וכל החיים הכינו אותנו לזה שמחר מתגרשים וזהו...
    אז אני תוהה אם זה קשור?
    תודה...מקווה שהסברתי את עצמי מספיק טוב.
  • RE: שאלה שממש חשובה לי 23/12/2013 22:36
    (סגור) כותרת: RE: שאלה שממש חשובה לי
    תאריך ושעה: 23/12/2013 22:36
    שלום לך,
    ייתכן שהיעדר זיכרונות הילדות נובעים מהדחקה, כי אולי היו אירועים שהיה קשה מדי , מכאיב מדי, לזכור ואז פשוט הדחקת את הכל - את הטוב והרע.
    המקום לברר זאת הוא בטיפול פסיכולוגי, אם תבחרי בכך.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • בריאות והתמדדות נפשית 21/12/2013 11:51
    (סגור) כותרת: בריאות והתמדדות נפשית
    תאריך ושעה: 21/12/2013 11:51
    כידוע הנפש והוגף הם אחד. כאשר אנחנו במצב נפשי לא טוב הגוף גם מגיב, יכול להזיק ללב , יכול להזיק למצב הבריאותי או להיות חולה במחלות הויראליות,

    החיים הם התמדדות אחת גדולה, שיש בהם משברים ויש בהם גם יופי, סבב של מעגל התמדדויות,

    איך שומרים על בריאות טובה כאשר אנחנו במשברים בלב?
  • RE: בריאות והתמדדות נפשית 23/12/2013 22:35
    (סגור) כותרת: RE: בריאות והתמדדות נפשית
    תאריך ושעה: 23/12/2013 22:35
    שלום לך,
    אכן, כשאנחנו במשבר נפשי אנחנו נוטים להזניח גם את הגוף שלנו, האכילה והשינה נפגעות, אין כוח לפעילות גופנית ועוד.. חשוב כן לנסות לשמור על כל אלה ככל שניתן, ולטפל בעצמנו -פיזית ונפשית
    בברכה, ענבל חזקיה
  • פרנקפוטר 21 פתח תקווה 18/12/2013 17:36
    (סגור) כותרת: פרנקפוטר 21 פתח תקווה
    תאריך ושעה: 18/12/2013 17:36
    יש לי פרצי צחוק האם יש כדור שמטפל בזה
  • RE: פרנקפוטר 21 פתח תקווה 19/12/2013 07:53
    (סגור) כותרת: RE: פרנקפוטר 21 פתח תקווה
    תאריך ושעה: 19/12/2013 07:53
    שלום לך,
    למה לטפל בפרצי צחוק? האם אינם מותאמים לסיטואציה?
    בכל מקרה, לא נראה לי שיש כדור לזה.. אם משהו מטריד אותך לגבי עצמך, בואי לייעוץ.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • התקפי זעם,ושינוי היתהגותי 18/12/2013 11:35
    (סגור) כותרת: התקפי זעם,ושינוי היתהגותי
    תאריך ושעה: 18/12/2013 11:35
    אני אמא לשלוש בנות מקסימות,לפני חצי שנה ילדתי את ביתי הקטנה
    וחודש אחרי הלידה התחלתי להרגיש שינוי עצום בי ,אני מתפרצת בבכי ללא סיבה,או בהמלך צפייה בטלוזיה.התקפי זעם ולפעמים מרביצה לעצמי בראש.נדודי שינה.אני מפחדת לגשת לרופא,בגלל שאמרו לי שיכולים לקחת לי את הבנות,בעלי עוזר לי המון ותומךבי,האם יש לי בעיה נפשית?או סוג של דיכאון אני בריאה בדרך כלל
    אני כן תולשת שנים את השיער ולחץ דם גבוהה ולקוית שמיעה
  • RE: התקפי זעם,ושינוי היתהגותי 18/12/2013 13:39
    (סגור) כותרת: RE: התקפי זעם,ושינוי היתהגותי
    תאריך ושעה: 18/12/2013 13:39
    שלום לך,
    פני לטיפול דחוף!! אף אחד לא יקח ממך את הבנות אם הן מטופלות היטב, וחבל שבינתיים את סתם פוגעת בעצמך ובבני משפחתך שרואים אותך במצוקה כזאת. מה שאת מתארת הוא בין דיכאון לבין סטרס קיצוני, ואפשר לעזור , גם באמצעים תרופתיים וגם פסיכולוגיים.
    פני במהירות לטיפול - את עדיין נחשבת 'אחרי לידה', אל תחכי שזה יתקבע וישתרש..
    בברכה, ענבל חזקיה
  • תופעות לווי של רמוטיב 22/11/2013 08:23
    (סגור) כותרת: תופעות לווי של רמוטיב
    תאריך ושעה: 22/11/2013 08:23
    שלום,
    אני סובלת מחוסר יציבות, סחרחורת ועייפות קיצונית כתופעות חרדה. לקחתי רמוטיב 500 mg בהמלצת נוירולוגית, בהדרגה הפסקתי לישון ועקב כך נוירולוגית אמרי לי להפסיק את התרופה בהדרגה. יצרתי קשר עם הפסיכיאטרית והיא אמרה לקחת 4 ימים ברצף כדורים של 250 mg ואז עוד 3 כדורים יום כן, יום לא.
    אני עדיין בקושי מצליחה לישון 4 שעות סה"כ בלילה (לפני רמוטיב ישנתי 4-6 שעות ברצף ועוד לא ברצף). מה שמפריע לי במיוחד זה יובש בריריות (הפה, האף והגרון) והצרידות. למרות הורדת המינון עצמתו מתגברת. וגם קיבלתי מחזור שהוא מאוד מלחיץ לעומת המחזור הרגיל: הדם זורם כמו מהברז והוא הרבה יותר נוזלי.
    האם אלה תופעות הלווי הרגילות? כמה זמן יקח עד שיחלפו?
    האם יש עוד הפתעות גמילה בדרך?
    תודה רבה,
    אלה
  • RE: תופעות לווי של רמוטיב 17/12/2013 12:39
    (סגור) כותרת: RE: תופעות לווי של רמוטיב
    תאריך ושעה: 17/12/2013 12:39
    שלום רב,
    קשה מאוד לקבוע אם מדובר בתופעות לוואי או רגשות. הייתי קובע מפגש עם הפסיכיאטרית המטפלת ומברר מולה, באופן שלא ישאיר אותך באוויר.
    בברכה,
    ד"ר אילן טל
  • מה ההבדל 12/12/2013 21:05
    (סגור) כותרת: מה ההבדל
    תאריך ושעה: 12/12/2013 21:05
    מה ההבדל בין סרוקוול, זיפרקסה וסיליאן?
    אשמח לקבל דעה מיקצועית או מתוך ניסיון
    תודה
  • RE: מה ההבדל 17/12/2013 12:32
    (סגור) כותרת: RE: מה ההבדל
    תאריך ושעה: 17/12/2013 12:32
    שלום רב,
    מדובר בשלוש תרופות אנטי פסיכוטיות וקיים ביניהן הבדל רב, הן ביעילות במצבים מסוימים והן בפרופיל תופעות הלוואי. תוכלי למצוא מידע עליהן תחת "תרופות" בתפריט האתר.
    בברכה,
    ד"ר אילן טל
  • טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול CBT 16/12/2013 11:23
    (סגור) כותרת: טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול CBT
    תאריך ושעה: 16/12/2013 11:23
    שלום רב, שאלתי היא כזו: האם יש צורך בטיפולים מסוגים שונים (CBT, ביו פידבק וכו') בנוסף לטיפול תרופתי? האם לא מספיק שהטיפול התרופתי יפחית את רמת החרדה והלחץ ופשוט להמשיך רק איתו?
  • RE: טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול CBT 17/12/2013 08:01
    (סגור) כותרת: RE: טיפול פסיכיאטרי בנוסף לטיפול CBT
    תאריך ושעה: 17/12/2013 08:01
    שלום לך,
    אם טיפול תרופתי עוזר, בוודאי שאפשר להסתפק רק בו , להפחית את רמת החרדה ולהמשיך בחיים. אבל, הבעיה היא שטיפול תרופתי מפחית את החרדה כל עוד לוקחים אותו, מה שאומר שלפעמים צריך לקחת אותו כל החיים.. זאת בניגוד לטיפול CBT שנותן כלים להפחתת חרדה , לשליטה על הסימפטומים של החרדה, שיישארו איתך גם לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. לכן, מחקרים גילו שהשילוב של תרופות וCBT ביחד, אפקטיבי יותר מאשר כל אחד מהם לחוד.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • התמכרות 12/12/2013 12:40
    (סגור) כותרת: התמכרות
    תאריך ושעה: 12/12/2013 12:40
    שלום רב,
    ידוע לי כשבהתמכרות כל המשפחה צריכה להיות מעורבת ומטופלת כי זאת בעיה משפחתית, האם צריך להיות סינכרון בין המטפל של ההורים לבין המטפל של המכור? האם יש לכך חשיבות להצלחת הטיפול?
    תודה רבה
  • RE: התמכרות 13/12/2013 11:07
    (סגור) כותרת: RE: התמכרות
    תאריך ושעה: 13/12/2013 11:07
    שלום לך,
    בוודאי שכדאי שתהיה תקשורת בין המטפלים של בני משפחת המכור. ראשית, כדי לבנות תכנית טיפולית מתואמת. להדריך את ההורים בהתאם למה שסוכם לגבי המכור. כנ"ל לגבי בני זוג שאחד מהם מכור. בנוסף, כיוון שחלק ממאפייני ההתמכרות הם לעיתים שקרים ומניפולציות יש חשיבות רבה שהמטפלים של בני המשפחה והמכור יהיו ביניהם בקשר.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • RE: RE: התמכרות 13/12/2013 19:01
    (סגור) כותרת: RE: RE: התמכרות
    תאריך ושעה: 13/12/2013 19:01
    שלום ענבל,
    אני שמחה שאת אומרת שצריך להיות קשר בין המטפלים בכדי שיהיה תיאום בטיפול אך אשמח אם תעזרי לי בסיטואציה הבאה: כל המשפחה שלי מטופלת במקום שיש בו הרבה מטפלים, מטפלת אחת עזבה את המקום שאצלה ההורים שלי היו ועדיין מטופלים, ואח שלי מטופל עדיין באותה הקלינקה. יש חוסר תיאום מאוד גדול בין שתי המטפלות ויש רצון לעשות מפגש משותף עם המטופלים ושתי המטפלות אך בעל הקלינקה אינו מוכן למפגש זה מאחר ומטפלת אחת אינה באותה קלינקה. המשפחה שלי מאוד מתוסכלת מכך, מה כן ניתן לעשות עם חוסר התיאום?
    תודה מראש
  • RE: RE: RE: התמכרות 15/12/2013 08:21
    (סגור) כותרת: RE: RE: RE: התמכרות
    תאריך ושעה: 15/12/2013 08:21
    שלום לך,
    אני מציעה שהורייך, או מי שתבחרו מהמשפחה, יצרו קשר ישיר עם מנהל הקליניקה.
    אני בטוחה שהוא ישמח לסייע ככל שניתן ולשוחח עימם.
    בברכה,
    ענבל חזקיה
  • סימן שאלה ביחס לאבחנה 13/12/2013 23:50
    (סגור) כותרת: סימן שאלה ביחס לאבחנה
    תאריך ושעה: 13/12/2013 23:50
    שלום.בני בן 13.בן בכור שמעולם לא היה בקשר קרוב עם אחיו.בשנה האחרונה פיתח תסמינים הולכים ומקצינים ביחס לקשר עם אחיו הצעיר.כל מגע עם האח נהפך לבלתי אפשרי ומעורר בו תיעוב ובחילה.כיום מסרב לנסוע באוטו עם האח, לאכול איתו באותו שולחן,להיות איתו באותו מרחב,עקב כך אינו משתתף בארועים משפחתיים ואפילו נסיעות לחו"ל ע"מ להימנע משהות עם האח.נימנע מלהשתמש בחפצים בהם האח נגע (מסבון ועד שק שינה),אינו מסוגל אפילו לומר את שם האח.הבן נימצא בטיפול פסיכולוגי בגישת סי.בי.טי כבר שלושה חודשים אך אין כל התקדמות מאחר ואין לו מודעות מספקת ומוטבציה.אובחן ע"י פסכיאטר כאו.סי.די ועומד להתחיל טיפול תרופתי בפרוזק.
    על פניו ברור שהילד זקוק לטיפול משולב תרופתי ונפשי,עם זאת יש לי ספקות ביחס לאבחנה.מדובר בילד חכם ומוכשר הפועל היטב בכל תחומי החיים האחרים מלימודים ועד תנועת נוער.כאשר אינו בבית ואינו מצוי בקשר עם האח טוען כי אין לו מחשבות ומצבי רוח הקשורים למגע עם האח.אין לו למיטב ידיעתנו שום טקסים.בטיפול הפסיכולוגי הוא שיתף את המטפל כי אין לו מחשבות אובססיביות ביחס למה הוא יכול לעשות לאח,אלא מביע חרדה ממה האח יכול לעשות לו.על פניו מבין ומכיר לוגית בכך שהאח אינו מהווה איום מעשי,אך חש שעצם הנוכחות של האח הצעיר מאיימת עליו באופן בלתי מוסבר.קראתי חומר רב על או.סי.די ולא נתקלתי במקרה דומה.זה נראה יותר בעל מאפיניים של פוביה.אשמח לחוות דעתכם.
  • RE: סימן שאלה ביחס לאבחנה 15/12/2013 08:16
    (סגור) כותרת: RE: סימן שאלה ביחס לאבחנה
    תאריך ושעה: 15/12/2013 08:16
    שלום לך,
    אני לא יודעת בקשר לאבחנה, צריך לראות את הילד ולבדוק - זה דווקא נשמע סוג של אובססיה.. אבל בכל מקרה, אם סיביטי לא עוזר או בנוסף אליו, הייתי שוקלת אחד משניים:
    1. טיפול משפחתי.
    2. הדרכת הורים בשיטת הסמכות ההורית .
    בטוח שמשהו גם בהתנהגות שלכם מול הילד מאפשר לו להמשיך ולהתנהג ככה, ואולי הוא אפילו מרוויח מהתנהגותו זו, ויש לכם כוח לעצור זאת .
    חשוב לעשות זאת מהר ולא רק לטפל בילד עצמו, כי בינתיים גם הילד השני נפגע נפשית מסיטואציה כזאת שבה הוא מסומן כגורם מאיים/דחוי, ושני הילדים חוזים בכם כהורים חלשים, שלא מסוגלים לעצור את הטירוף הזה ולהגן עליהם.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • התייעצות 13/12/2013 17:55
    (סגור) כותרת: התייעצות
    תאריך ושעה: 13/12/2013 17:55
    שמי נעמה בת 33. אני בחורה מאוד רגישה. בעברי סבלתי מהתקפי חרדה שלא טופלו. כיום אני אחרי טיפול ארוך שבו למדתי מה עובר עלי. הסיפור הוא כזה... כיום (6 שנים כבר} אני במצב טוב .עובדת במקום מסודר,, מחפשת קשר זוגי,, ומשתדלת לחיות עם הרגישויות שלי וההתקפים שעדיין מופיעים בדרגות שונות. אני עד היום נלחצת כל פעם מחדש כאשר אני חווה חרדה. { הסמקה,חוסר ריכוז,בילבול,תחושה שאני בפוקוס מול כולם,,,} פחות פיזי אלא יותר מחשבות והרגלים אשר מגבירים את החרדה וההפך.יש לי גם אכילת יתר אשר מופיעה כל פעם שאני מרגישה רגשות שליליים \חרדה\לחץ\תסכול \ שעמום וכו,, קשה לי להימנע מההתנהגות הזו .. אני מרגישה שהיא נותנת לי ביטחון וכביכול מסדרת את העינינים.. אם אני לא אוכלת או מעשנת ברגעים האלה אני נתקפת בהתקפ נוספ הכולל מחשבות טורדניות. חוצמזה אני מעט כפייתית. אשמח עד מאוד לתגובה
  • RE: התייעצות 13/12/2013 18:07
    (סגור) כותרת: RE: התייעצות
    תאריך ושעה: 13/12/2013 18:07
    אציין שאני מעוניינת בטיפול.. ואשמח אצלכם.. לא יודעת מה מתאים לי. זה מידי מעורבב עם כל מיני קשיים
  • RE: RE: התייעצות 15/12/2013 08:27
    (סגור) כותרת: RE: RE: התייעצות
    תאריך ושעה: 15/12/2013 08:27
    שלום לך,
    כשהקשיים מעורבבים ולא יודעים באיזה טיפול כדאי לבחור, הכי טוב זה להגיע לפגישת ייעוץ ולבחון יחד מה מתאים, מה דחוף יותר. לפעמים צריך באמת לשלב שני טיפולים שונים..
    נשמע שהטיפול שעברת הוא טיפול דינמי, שבו הבנת יותר את מה שעובר עלייך, אבל אולי זה לא מספיק עזר כדי להפחית את הסימפטומים. אם כך, ניתן להיעזר בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עם ביופידבק להפחתת המתח הפיזיולוגי ולעבודה על המחשבות הטורדניות. בנוסף (או במקום) ניתן גם לקחת טיפול תרופתי שיקל מאד על גם על המחשבות וגם על הסימפטומים, ואז ניתן לשלב אותו גם עם טיפול רגשי.
    בקיצור, בואי לפגישת ייעוץ, ממנה יוצאים עם תשובות ברורות.
    בברכה, ענבל חזקיה
  • דיכאון וחרדה 12/12/2013 04:34
    (סגור) כותרת: דיכאון וחרדה
    תאריך ושעה: 12/12/2013 04:34
    אני סובל מדיכאון שמתבטא בחוסר וכוחות לקום מהמיטה ,לעשות דברים ,ומסתגר בחדר מהרגע שחוזר מהעבודה ,אני בוכה לעתים קרובות ,,לוקח על דעת עצמי כדורים שיש לי מהעבר קלונק קסנקס וובאן ,כדורי שינה ,כל פעם כדור אחר .
    לא רואה את עצמי יוצא מהמצב הקיים
  • RE: דיכאון וחרדה 13/12/2013 11:03
    (סגור) כותרת: RE: דיכאון וחרדה
    תאריך ושעה: 13/12/2013 11:03
    שלום לך,
    אתה צריך עזרה.. חיצונית.. טיפולית.
    כרגע הפתרונות שלך הן פתרונות של בריחה, להיכנס מתחת לשמיכה, לקחת כדור מטשטש ולברוח מהצרות..
    אם תרצה להתמודד עם הצרות, ולא רק לברוח מהן, בוא לטיפול. אפשר לעזור.
    בברכה, ענבל חזקיה
נושא חדש חיפוש בפורום חזור למעלה


: עבור אל עמוד