אבחון אוטיזם במבוגרים

רק בעשורים האחרונים עלו יותר ויותר למודעות הציבורית והטיפולית הפרעות השייכות למה שמכונה "הספקטרום האוטיסטי" לרבות, אוטיזם אספרגר ומה שכונה בעבר PDD. 

בדומה לכך, מרבית הידע המחקרי והתיאורטי הקיים נוגע בעיקר לאבחון וטיפול בילדים עם תסמונות על הספקטרום.

אבחון של הפרעות על הספקטרום נפוץ יותר בקרב ילדים לאור תשומת לב הרבה יותר של הורים להתנהגות ילדיהם עוד מהיותם פעוטות.

הורים אשר שמים לב כי ילדיהם אינם מתפתחים כראוי או מתעכבים באופן ניכר בהתפתחות התקינה, מתקשים ביצירת קשר עין או בהבעת איתותים חברתיים מקובלים בגיל הינקות, פונים לאבחון על מנת להבין את מקור ההתנהגות השונה של ילדיהם.

אבחון וטיפול באוטיזם בקרב מבוגרים לא פעם נדחקים לפינה כאשר הנפגעים העיקריים מכך הם אלו הסובלים מההפרעה ושאינם בהכרח מודעים לכך או שמודעים אך אינם מקבלים התייחסות וטיפול הולם.

אבחון אוטיזם בגיל מבוגר קשה יותר מאשר בגיל הילדות לאור התערבותם של גורמים וקשיים נוספים (חרדה, דיכאון, ניסיון חיים והשלכות של אירועים מסוימים בעברם) אשר ייתכן ומעפילים על האבחנה הנכונה ולכן מקשים על היכולת להיעזר.

כל הסימנים: איך נדע שאדם מבוגר נמצא על הרצף האוטיסטי

במקרים רבים, אנשים בעלי מאפיינים של הפרעות על הספקטרום אינם "ממלאים" אחר כל הקריטריונים של אבחנת אוטיזם, PDD או אספרגר.

חלק מהמאפיינים מתקיימים אצלם, בעוד אחרים מתקיימים באופן חלקי או בכלל לא וקשה לקבוע באופן מוחלט כי הם אכן שייכים לספקטרום האוטיסטי.

האבחון הופך משמעותי יותר כאשר מדובר באנשים הסובלים מאספרגר או אוטיזם בתפקוד גבוה, אנשים אשר הצליחו להתגבר על קשיים אופיינים ו/או לרכוש כלים חברתיים שיעזרו להם בהתנהלות היום-יומית, בכך הם למעשה פחות "בולטים" בהתנהגותם השונה ואינם חשים צורך ברור לגשת לאבחון.

זאת למרות שפעמים רבות הם מדווחים כי הם מרגישים שהם שונים מאחרים, תחושה שגורמת להם לחוסר נוחות ואף קושי משמעותי בחיים שמפריע לאיכות חייהם.

למרבה הצער, אבחון מאוחר של אוטיזם או אספרגר בגיל המבוגר לא פעם מגיע לאחר שנים רבות של אבחונים שגויים בין אם אבחונים של הפרעות רגשיות שונות, לקויות למידה ואף אבחנות של פיגור או נזק מוחי.

מאפיינים של אוטיזם ותסמונות על הרצף

כאמור, אבחנת אוטיזם והפרעות על הרצף נעשות בדרך כלל בילדות.

הרבה מן המאפיינים הנדרשים על מנת לאבחן זאת נבדקים על בסיס של התנהגות הילד בסיטואציות חברתיות, סיטואציות של משחק ולעיתים גם באמצעות מבחנים סטנדרטיים.

לא פעם תת אבחון מתרחש כאשר חלק מהמאפיינים אינם מופיעים או מופיעים באופן מתון יותר וקשה יותר לזיהוי על ידי מישהו שאינו איש מקצוע (ולצערנו לא פעם גם על ידי אנשי מקצוע אשר פחות מכירים את התחום).

להלן כמה מאפיינים עיקריים:

•    קושי להסתגל חברתית, קושי לשהות בחברת אחרים ובאופן ספציפי, קושי ליצור קשר, לנהל שיחה עם האחר תחושת וחוויה של בידוד חברתי קיצוני החל מהילדות.

•    שימוש בתנועות גוף החוזרות על עצמן ושאינן מקובלות.

•    סלידה ממגע, נטייה להתנהגות חזרתית וקיומם של טקסים קבועים.

•    קושי בניהול זמן נכון, תכנון וארגון, קושי להתמיד במסגרות כמו לימודים, עבודה וכדומה.

•    תחושה פנימית של זרות, חוסר הבנה של אחרים, הרגשה של זהות שונה מהחברה וחוסר יכולת להתאים עצמם לחברה ולנורמות התנהגות נורמטיביות.

•    לא פעם, במהלך השנים, לתחושות ומאפיינים אלו נלווים קשיים רגשיים נוספים כמו למשל דיכאון ו/או חרדה.

•    קושי בהבנה של סיטואציות חברתיות

אבחון וטיפול באוטיזם בגיל המבוגר

אבחון אוטיזם נערך על ידי איש מקצוע מתחום בריאות הנפש ובדרך בשילוב של אבחון על ידי פסיכיאטר ועל ידי פסיכולוג קליני בעל ידע ספציפי באבחון אוטיזם.

האבחון כולל ריאיון קליני, בחינת העבר ואיסוף רקע על ילדותו וכן סדרה של מבחנים פסיכולוגיים שונים.

על אף שאבחון אוטיזם בגיל בוגר משמעותי באופן חלקי בלבד בכל מה שקשור לקבלת סיוע במסגרות שונות כמו למשל מסגרות לימודיות כפי שמסייע בגיל צעיר, יש לו משמעות בהיבטים אחרים.

פעמים רבות עצם האבחנה עצמה, עצם מתן השם לכל ההתנהגויות והמצבים השונים שהופיעו החל מהילדות מעניקה הן למאובחן והן למשפחתו הקלה עצומה.

מלבד זאת, אבחון נכון, מאפשר קבלת טיפול אשר מותאם לקשיים המאפיינים אנשים על הרצף.

לא פעם הוא כולל אלמנטים של עיצוב התנהגות, טיפול הממוקד ברכישת כלים ומיומנויות חברתיות ועוד. כמו כן, כיום, ישנן יותר ויותר מסגרות המתאימות למבוגרים על הרצף האוטיסטי.

למעשה, אבחון אוטיזם יכול להידרש משתי סיבות שונות: