אבחון פסיכודיאגנוסטי מספק הערכה כוללת ומקיפה על אישיות האדם, תוך ניסיון להבין באופן מעמיק את מצבו ותפקודו, דרך שיחה ודרך מבחנים. האבחון כולל:
•ראיון קליני.
•הערכת אינטליגנציה ובדיקת כישורים ספציפיים כמו זיכרון, חשיבה לוגית, תפיסה מרחבית וכדומה.
•מבחני אישיות שמהם ניתן ללמוד על עולמו הרגשי של הנבדק: התכנים שמעסיקים אותו, הדימוי העצמי שלו, יחסיו הבין-אישיים ועוד.
בסיום האבחון מתקבלת תמונה רחבה על האדם, הכוללת התייחסות לכוחותיו, קשייו, הערכת יכולת התפקוד שלו בפועל והבנה מעמיקה של עולמו הרגשי.
מכיוון שהאבחון מתבסס ברובו על תהליכים לא מודעים, הרי שהוא מספק מעין "צילום רנטגן" לנפשו של הנבדק ומצליח להעלות מאפיינים ותכנים שעשויים לא לעלות בראיון קליני או במפגש ישיר עמו.
אבחון פסיכודיאגנוסטי אינו מחליף את האבחון לפי ספר האבחנות הפסיכיאטרי, אלא תומך בבדיקה הקלינית של הפסיכיאטר ונותן תמונה טובה יותר על אישיותו של הנבדק.
האבחון עצמו אורך כחמש שעות, שאותן מבצעים בדרך כלל בפגישה אחת או שתיים (תלוי במידת הסבלנות וביכולת הריכוז של הנבדק).
המבחנים שיצוינו להלן מועברים באבחון פסיכודיאגנוסטי של מבוגרים. ילדים מעל גיל 7 עוברים סוללת מבדקים דומה, אולם בגילים צעירים יותר מועברים מבחנים עם התאמות על פי הגיל.
פסיכודיאגנוסטיקה לעומת אבחונים אחרים
אבחון פסיכודיאגנוסטי הינו אבחון הכולל מגוון רחב של כלי אבחון, וכאמור, נחשב לאבחון מעמיק שנותן מבט על האישיות של האדם. כמובן, שכאשר עושים אבחון כוללני מעין זה יש לו יתרון על פני אבחון המשתמש בכלי אחד או שניים בלבד. המבט הכולל הניתן כאשר משלבים בין תוצאות של כלים שונים בתוך האבחון פסיכודיאגנוסטי הוא בעל יתרון משמעותי על פני מידע המתקבל מכלי אחד או על פני מידע המתקבל מאבחון פסיכולוגי בלבד, שהוא חולק מאפיינים דומים לאבחון פסיכודיאגנוסטי.
אבחון פסיכולוגי למשל מתייחס גם הוא להיבטים הרגשיים באדם, אך עושה שימוש בכלים שונים ושם דגש על צורך מסוים, למשל להבין את המצב הרגשי שייתכן ומשפיע על היכולות הלימודיות בבית הספר, הערכה לצורך בדיקת אינטליגנציה, הערכת קשב וריכוז ועוד. בכל המקרים הללו יש פחות דגש על בחינת מבנה הנפש העמוק של האדם והמטרה היא להבין את התפקוד או ההתנהגות של האדם בסיטואציות מסויימות ולא לבחון את מבנה האישיות של האדם, כפי שעושה אבחון פסיכודיאגנוסטי.
אבחון פסיכודיאגנוסטי לילדים או למבוגרים
אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול להערך הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים, עם שונות במבחנים המועברים בקבוצות הגיל השונות. בילדים, לרוב ניתן לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי כאשר הילד כבר יודע להביע את עצמו ואת מחשבותיו שכן כלים רבים בתוך האבחון הינם כלים השלכתיים, בהם על הנבדק לבטא את עצמו ביחס לגירוי מסויים, כמו למשל מבחן כתמי הדיו - רורשך, מבחן TAT בו צריך לתאר מה מתרחש בציורים שונים ומגוונים וכן הלאה.
כך גם ישנה שונות במבחנים ה IQ הנכללים כחלק מהאבחון הפסיככודיאגנוסטי וגם הם תואמי גיל ושונים בין ילדים ומבוגרים
הדומה בין אבחונים פסיכודיאגנוסטים בילדים ובמבוגרים הוא הצורך האבחוני - הן עבור ילדים והן עבור מבוגרים עריכת אבחון יכולת לשרת מטרה ספציפית כמו למשל, הערכת קושי רגשי, הערכת מסוכנות, השלמת התמונה לאחר בדיקה פסיכיאטרית או התאמה לטיפול רגשי מסויים ולא אחר.
למה בכלל צריך אבחון פסיכודינמי להערכת אישיות?
אבחון פסיכודיאגנוסטי להערכת האישיות מאפשר לקבל החלטות או לנהל טיפול מתוך ראיה רחבה ומעמיקה על האישיות של האדם. כך, לפני החלטה על טיפול רגשי מתאים או על דרך לסייע לאדם להתמודד עם מצוקותיו, תוצאות האבחון יכולות לשפוך אור משמעותי על שאלות אלו, ולסייע בדיוק של אופן הטיפול הנדרש ואף סוג הטיפול.
סוגי מבחנים באבחון פסיכודיאגנוסטי
מבחן בנדר - המבחן נועד להעריך בשלות חזותית-תנועתית, לבדוק תיאום עין-יד, התארגנות מרחבית, דיוק של תפיסה חזותית וזיכרון ויזואלי.
המבחן מאפשר לזהות לקויות התפתחותיות, להעריך תפקוד נוירולוגי ולזהות בעיות אורגניות או פגיעה מוחית.
נוסף על כך, ניתן להתייחס למבחן גם כאל מבחן אישיות ולנתח מאפיינים רגשיים שעולים מתוך הביצוע של הנבדק, כמו חרדה, לביליות רגשית, יחסי קרבה או מרחק בין-אישיים, צרכי תלות, צורך בשליטה, נטיות אובססיביות ועוד.
מבחן ציורים (HTP) - זהו מבחן אישיות השלכתי, שבו מתבקש הנבדק לצייר דברים מסוימים ולאחר מכן לספר עליהם סיפור כלשהו.
הניתוח מתייחס למאפייני הציור השונים, כמו גודל, מיקום, השקעה בציור, איכות הקו וכמובן מאפייני הציור עצמו.
מבחן וכסלר - מבחן שנועד לבדוק את מנת המשכל של הנבדק (IQ). מבחן זה נותן מידע על יכולות אינטלקטואליות שונות, כמו ידע כללי, יכולות המשגה והפשטה מילולית, ידע בחשבון, יכולות של תפיסה וארגון חזותי, יכולת התמדה, יכולת מיקוד קשב וריכוז, הבנה לוגית, הבנה חברתית ועוד.
מבחן זה מאפשר לזהות פערים בין יכולות אינטלקטואליות שונות אצל אותו נבדק, לזהות פיגור שכלי אם קיים וכן לזהות אם יש גורמים הפוגעים בתפקוד האינטלקטואלי של האדם יחסית לפוטנציאל שלו, כמו למשל בעיות קשב וריכוז או גורמים רגשיים.
מבחן רורשך - זהו מבחן השלכתי שבו מועברים לנבדק כתמי דיו בצורות שונות והוא מתבקש לומר מה הוא רואה בכל כתם. מבחן זה נועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ודפוסי החשיבה של הנבדק.
שיטת הניתוח של תגובות הנבדק מבוססת על מערכת פירוש שמציינת את תגובות הנבדק לפי מאפיינים של: מיקום האובייקט, מאפייני הכתם שאליהם הגיב, התוכן ועוד.
כל תגובה מקבלת ציונים בהתאם למרכיבים אלו, כשכל הנתונים מתורגמים למדדים שונים המעריכים את תפקודו הקוגניטיבי, הרגשי והאישיותי של הנבדק.
זהו המבחן העמום ביותר בסוללה ולכן גם ההשלכתי ביותר ולפיו גם ניתן להעריך את תפקודו של הנבדק בסיטואציות בדרגות שונות של עמימות.
מבחן TAT - מבחן שבו מועברים לנבדק כעשרה כרטיסים (מתוך 31 בסך הכול), שבהן מתוארות דמויות בסיטואציות שונות מהחיים והנבדק מתבקש לספר סיפור על כל תמונה, שיתאר מה קורה לדמויות, מה הרגשות והמחשבות שלהן ועוד.
זהו מבחן השלכתי, אם כי יש לו רמת עמימות נמוכה יותר מזה של מבחן רורשך. לאחר הבדיקה מנותח תוכן הסיפור שסופר ונבחנים נושאים כמו מערכות יחסים, תפיסות נשיות וגבריות, גילויי חמלה ואמפתיה, התמודדות עם מצבים רגשיים שונים, כמו עצב, תסכול, ועוד.
מבחן MMPI-2 - זהו מבחן אישיות למבוגרים שבמהלכו הנבדק מקבל שאלון ארוך, שבו עליו לסמן את מידת הזדהותו או הסכמתו עם 567 היגדים שונים, שעוסקים בנושאים שונים, החל ממצבים רגשיים, סימפטומים פיזיולוגיים ובעיות בריאות, עמדות חברתיות או מיניות, התנסויות אישיות, כמו שימוש בסמים או באלכוהול ועוד.
שאלון זה אינו נכלל תמיד בסוללת הבדיקות הסטנדרטית המועברת לנבדקים ולרוב משתמשים בו כאשר מתעוררת שאלה בנוגע לאמינות הנבדק או כאשר נצפית מורכבות יוצאת דופן, ממצאים סותרים ועוד. במצבים כאלו אנו מבקשים לקבל מידע נוסף, על מנת לתקף ולחזק את הממצאים מהסוללה הסטנדרטית.
מבחן זה נחשב למהימן ולתקף יותר מהמבחנים ההשלכתיים והוא מאפשר לזהות, כאמור, את אמינות הנבדק דרך עקביות תשובותיו וכן לזהות האם הוא מנסה להפחית את קשייו ולהציג את עצמו באור חיובי או שלילי יותר מהממוצע.
על מה מצביעות תוצאות המבחנים
הדו"ח המסכם של המבחנים כולל התייחסות לרקע אישי, להופעה, להתנהגות ולממצאי האבחון. הממצאים מתחלקים להערכה קוגניטיבית והערכה רגשית.
הערכה קוגניטיבית: מנת משכל כללית (IQ) והבחנה בין יכולת מילולית ליכולת ביצועית וכן התייחסות לפרמטרים קוגניטיביים אחרים, כמו קשב, ריכוז, זיכרון, הבחנה בין עיקר לטפל, שיפוט חברתי-תיאורטי, יכולת תכנון והתארגנות ועוד.
הערכה רגשית: התייחסות לתכנים רגשיים מרכזיים, למשל: אם ניכרים דיכאון, חרדה או קשיים רגשיים אחרים, הערכה של כוחות ושל יכולות נפשיים, הערכת מידת התוקפנות ומה יכולתו של הנבדק לווסת ולהכיל אותה - אם יש סכנה של הפניית התוקפנות כלפי עצמו (אובדנות) או כלפי אחרים (אלימות), חוויית הזהות המינית ויחסו למיניות, הבנת חוויית העצמי והזולת של הנבדק – כיצד הוא תופס את עצמו ואת העולם, איך הוא מפרש סיטואציות חברתיות, הבנת מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים של הנבדק וסגנון ההתמודדות שלו.
לרוב ניתנות גם המלצות טיפוליות או שיקומיות.
כיצד אבחון פסיכודיאגנוסטי משפר את סיכוי להצליח בטיפול?
כאמור, אבחון פסיכודיאגנוסטי מאפשר לראות את האדם בהסתכלות רחבה, מעמיקה ועל כך רבדיו השונים: הקשיים ממנו סובל, ההגנות שהוא מפעיל אל מול קשיים רגשיים שונים, יכולותיו הקוגניטיביות ועוד. מכאן שניתן לגזור רבות מתוצאותיו של אבחון פסיכודיאגנוסטי להליך הטיפול הרצוי.
כך למשל, תוצאות האבחון מאפשרת לבחון את סיכויי הפרוגנוזה (החלמה) של האדם, למדוד את חומרת הבעיה, עד כמה יש בו כוחות נפש להתמודד עם אתגרים בתוך הטיפול, איך עשוי להגיב לשיטות טיפול שונות (CBT, DBT, טיפול ממוקד או ארוך טווח ועוד), מה רמת המוטיבציה שלו לטיפול ועוד ובכך להתאים את אופן הטיפול להיבטים חשובים כגון אלה ולהעלות את אחוזי ההצלחה בטיפול.
האם אפשר להשתמש במבחנים לקבלת החלטות משפטיות?
האבחון הפסיכודיאגנוסטי יכול בהחלט לשמש בסיס לקבלת החלטות משפטיות במקרים שונים, ביניהם:
בתהליכי מסוגלות הורית: בהקשר של מסוגלות הורית, האבחון נעשה בדרך כלל לשני ההורים (ואם יש צורך - גם לילדים).
המבחן מאפשר לאפיין טוב יותר את אישיותם של ההורים וכן להבין לעומק את היחסים הבין-אישיים המופנמים שלהם, כלומר איך הם תופסים אנשים אחרים ובני משפחה בפרט.
באותו אופן, דרך אבחון הילדים ניתן ללמוד על מצבם הרגשי וכן לאפיין איך הדמויות ההוריות מופנמות בתוכם ומהו דפוס ההתקשרות שלהם לכל הורה.
** אבחוני מסוגלות הורים אינם נעשים במרכז ד"ר טל, התוכן המובא כאן היא למידע אודות יישום האבחון בתחומים שונים**
בתחום העבריינות: האבחון מאפשר לזהות אם אדם שביצע עבירה מסוימת עשה זאת בשל גורמים אישיותיים (למשל, סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית), האם הוא נמצא במצב פסיכוטי, שלפיו הוא מתקשה להבדיל בין טוב ורע, בין מציאות ודמיון, או שאולי הוא סובל מפיגור שכלי או מאינטליגנציה נמוכה ובשל כך אינו מבין כראוי נורמות חברתיות מקובלות.
הערכת מסוכנות: לא תמיד יש התאמה בין עולמו הפנימי של האדם לבין תפקודו בפועל, כפי שאנו רואים כלפי חוץ. יכול להיות אדם שמתפקד בצורה נורמטיבית, אולם עולמו הפנימי סוער וגועש והוא מוצף בדחפים תוקפניים. אדם כזה יכול להמשיך כל חייו לתפקד היטב מבלי שעולמו הפנימי 'יגלוש' החוצה. אולם, בעת מצב רגשי מלחיץ, התוקפנות הפנימית עלולה להתפרץ החוצה באקט אלים.
אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לתת מידע לגבי יכולתו של הנבדק להכיל את הדחפים שלו, להתייחס למידת האימפולסיביות שלו ולמעשה להעריך את הסיכוי של הדחפים התוקפניים להתפרץ.
התאמה לטיפול: חשיבות רבה נודעת לטיפול מונע או לשיקום של עבריינים צעירים, שנתפסו 'בתחילת דרכם'.
אבחון פסיכודיאגנוסטי יכול לתת מידע על הכוחות והיכולות של אדם להיות בטיפול ולהפיק ממנו תועלת. האם הוא מסוגל לתהליך של בחינה עצמית? האם הוא יוכל לתת אמון במטפל? עד כמה הוא יוכל לקחת אחריות ולהתחייב לתהליך של שינוי ולהתמיד בו ועוד.
האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי מהווה חלק אחד מתוך ההערכה האישיותית ואין להסתמך עליו בלבד כדי לגבש חוות דעת.
לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי נוספים בדרך כלל הערכה פסיכיאטרית, קבלת מידע קודם משירותי הרווחה, מהגורמים הטיפוליים והמשפטיים השונים או מידע שנלקח מבני משפחה נוספים. בתהליכי מסוגלות הורית נבחנות גם האינטראקציות של ההורים עם הילדים.