נקדים ונסביר כי מערכת יחסים של תלות שיתופית (codependency), פירושה מערכת יחסים בה אחד מבני הזוג (או קרובי המשפחה או זוג חברים טובים) סובל מהתמכרות (סמים, אלכוהול, הימורים וכדומה), ובן הזוג השני "מכור" לטיפול ולרצון לרפות את בן זוגו. התמכרות זו של בן הזוג השני מתבטאת ברצון העז שלו להציל את המכור ובהתמסרות הבלתי פוסקת לטיפול במכור "האמיתי".
בעגה של אנשי המקצוע מתוארת מערכת יחסים זו כמערכת יחסים המתנהלת בין המכור לבין "המכור למכור".
להלן מקבץ שאלות "כן / לא". נסה לענות בכנות על כל אחת מהם, אם ענית על יותר מארבע מהן בחיוב, סביר כי אתה סובל ממערכת יחסים של תלות שיתופית ומומלץ מאוד לפנות לאיש מקצוע על מנת לנסות לבחון את המצב לעומקו ולמצוא דרכים לפתרון. ליצירת קשר עימנו.
מערכת יחסים של תלות שיתופית מאבדת פעמים רבות את הבסיס הראשוני שלה, כך יחסי הורה-ילד או יחסי בני זוג הופכים ליחסים בהם קיים מרדף תמידי אחר גילוי האמת, כאשר הצד הלא מכור נכנס לתפקיד החוקר - הבולש או השוטר שתמיד נמצא עם היד על הדופק.
בדיוק כפי שהצד המכור מאבד את זהותו בתוך מערבולת האלכוהול או הסם, כך גם הצד הדואג מאבד את זהותו בתוך המערבולת שנקראת "איך עלי להציל את פלוני שנפל להתמכרות", נקודות הפוקוס היחידה שמכוונת את חייהם היא אותו מכור, ולאורך זמן, "המכורים למכורים" מאבדים את עצמם, שוכחים מי הם ומפסיקים להקשיב לרגשותיהם וצרכיהם שלהם.
אחד מהמאפיינים הבולטים של המכורים למכורים הוא הוויתור הגדול שהם עושים על חייהם, רצים בין פסיכולוג אחד למשנהו, זונחים את עיסוקיהם הקבועים או אפילו הדחופים ואף פועלים על חשבון הכוחות הנפשיים והפיסיים שלהם, כך שלא פעם נהיים חולים מאוד. קיראו על החיים לצידו של מכור.
"המכורים למכורים" משקיעים מאמצים רבים בניסיונות להצלת המכור מתוך אמונה תמימה כי ריפויו תלוי בהם, ויותר מכך כי יש להם את הכלים והכוח להוציא אותו מזה. לאורך זמן, כאשר הם מגלים שהוא נופל שוב ושוב חזרה לסם (או לאלכוהול) הם חווים תסכול, עצב ותחושת אשמה כבדה על ששוב לא הצליחו במשימתם. למעשה הם אינם מבינים שכמו שלמכור אין שליטה על ההתמכרות שלו, גם להם אין, ולא יכולה להיות שליטה עליו. ניתן ורצוי לטפל בסבך הקשר הזה באמצעות טיפול זוגי או באמצעות טיפול פסיכולוגי אחר.