אובדנות ובריונות בקרב בני נוער בתקופת הקורונה

בתקופה האחרונה החלו להגיע דיווחים על עליה בשיעור האובדנות ובשיעור האלימות והבריונות בקרב בני נוער.

בני נוער, בדיוק כמו מבוגרים, זקוקים לתחושת וודאות. מצבים של עמימות או חוסר בהירות מעוררים בדרך כלל קשיים רגשיים כמו מתח, לחץ, תסכול, חוסר אונים, ורצון לעשות כמה שיותר על מנת להשיב את תחושת השליטה.

בקרב בני נור, הצורך בוודאות ושליטה לא פעם גדול יותר מאשר בקרב מבוגרים, זאת משום שהם נמצאים בשלב בחייהם בו הם מעצבים את הזהות שלהם, את העצמי שלהם, ומנסים מחד להיות עצמאיים ומאידך להרגיש ולהיתמך בסביבה שלהם שתשמור עליהם מפני פיזור ופירוק.

איך חווים בני נוער את תקופת הקורונה?

בני נוער עשויים לחוות את התקופה הנוכחית, כמו רבים אחרים, בתור תקופה משברית, אך כזו המערערת את התהליך שהם נמצאים מש בעיצומו והוא תהליך גיבוש הזהות ויצירת העצמאות. דווקא העצמאות מהווה צורך גדול בקרב בני נוער נלקחת מהם בימים אליה או מוגבלת באופן משמעותי, כאשר בראש ובראשונה המסגרות אליהם היו שייכים נסגרו באחת. גם אם לא אהבו את בית הספר, עצם השגרה שטמנה בה שגרות נוספות (ההליכה לבית הספר גם אם הם מתלוננים בה וכו) מהווה מקור מרגיע ובטוח עבורם. השגרה מייצרת סדר, קביעות, יציבות ובהירות.

הם ידעו בדיוק מה מצפה להם בכל בוקר, איזה שיעורים הם ילמדו, מאיזה שיעורים 'יבריזו', את מי מחבריהם הם יפגשו, מתי יחזרו הביתה ומה יעשו אחר הצהריים ובערב.

המצב כעת הפך את הקערה על פיה ונראה כי שום דבר אינו מספיק ברור, זאת ועוד החשיפה למדיה מציפה עוד את חוסר הבהירות שהעולם כולו נמצא בו, והם חשופים למתחים, חרדות, לחצים, גם של הוריהם, בין אם כאלה הקשורים לבריאות ובין אם לסיבות כלכליות. זאת ועוד, למרות הריחוק ולפעמים הרתיעה המופגנת ההורים כן מהווים עבור ילדיהם עוגן שאפשר לסמוך עליו, שמהווה מקור הגנה ובטחון וכעת מאבדים מעת מאותה הגנה ונראה כיבכול שהם, המתבגרים וההורים - באותה סירה.

העתיד פתאום לוט בערפל ובני נוער, יותר ממבוגרים, מתקשים להתמודד עם זה. ילדים ומתבגרים מאוד אוהבים חופש מבית ספר, נהנים 'להבריז', אבל כשזה נכפה עליהם, הם לא חווים הנאה. נהפוך הוא. פתאום הם חייבים להסתגל למציאות חדשה ולא ברורה.

במציאות הזו הם נאלצים להיות כל היום בחדר, אינם יכולים לצאת מהבית ולפגוש חברים, סובלים משעמום, שינוי זמני היום והלילה, ריחוק ובידוד מהחברים שלהם, שמהווים את הסביבה הכי משמעותית בחייהם בתקופה זו. קבוצת השווים (החברים בני גילם), הם חלק משמעותי מאוד בחייהם, אשר מסייעת להם לבסס זהות, שייכות, נפרדות מההורים ועוד. זאת ועוד הם נאלצים להיות יותר עם הוריהם ואחיהם ומוכרחים ללמידה מקוונות שלא תמיד נוחה, קלה או במוטיבציה אליה.

איך מתבגרים עשויים להגיב?

לאור כל הנ"ל, לא מפתיע שמתבגרים עשויים להגיב בהסתגרות, בסימנים המאפיינים דיכאון, בתחושות, מחשבות כמו מה הטעם בחיים ואף מחשבות אובדניות

באותה מידה, מצב המצוקה הזה גורם גם לתחושות של תסכול וייאוש שיביאו להתפרצויות זעם, ביטוי תוקפנות ואלימות

מה עליכם ההורים לעשות?

ראשית חשוב שתבינו את המצב המשברי אליו נקלעו המתבגרים שלכם, ולהבין שבצעם כרגע עולמו של המתבגר כפי שהוא מכיר אותו קרס.

אם המתבגר שלכם מגיב באגרסיביות חריגה או התכנסות והסתגרות חריגה, חשוב ראשית כל להתחיל בשיחה, להבין ולשקף שרואים את מה שעובר עליו ושיש מישהו עבורו שרוצה לעזור לו. כמו כן , חשוב לברר איתו מה יעזור לו להירגע, מה תוכלו לעשות כדי להקל עליו ולהציע תמיכה מקצועית במידת הצורך.

בנוסף, נסו להיות רגישים כעת לבני הנוער, זה לא הזמן לדרוש, להקשיח כללים או לבנות חוקים חדשים, אפילו שהם נמצאים איתכם בבית. נסו להתגמש ולאפשר למתבגר את ההתבודדות בחדר, את הזמן הנוסף מול מסכים.

אם אתם רוצים משהו מהמתבגר או מהמתבגרת – כדאי לשוחח איתם ולהגיע להסכמות בשיתוף פעולה, במשא ומתן ולא בכפייה. הם עדיין לא מבוגרים והם צריכים את ההורים שלהם בדיוק בתפר הזה שבין מתן עצמאות לשמירה והגנה.

אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להגיע לתקשורת מול המתבגר שלכם, אם אתם דואגים מהשינוי בהתנהגות של המתבגרים שלכם, פנו אלינו לייעוץ ממוקד, ונשמח לסייע

למידע נוסף בנושא הקורנה כנסו למאמר הבא