פעמים רבות אנו נמנעים משיחה עם ילדינו על מצבים מאיימים כמו מצב ביטחוני רעוע, אנו נמנעים מלדבר איתם אפילו על מצבים להם הם נחשפים, כמו מחלה של סבא, סבתא, ולעיתים קשה מכך מחלה של הורה.

החשש של הורים רבים הוא ששיחה על נושאים אלה תעורר בילד פחדים לא רצויים. אך למרות הניסיון להגן עליהם, ילדים חשופים למצב הביטחוני, יכולים לראות שסבא כבר לא מגיע לבקר כמו פעם, שימשיכו במשפחה חולה, או שאבא לא בבית כבר זמן.

במצבים אלו הילד מסתובב ללא מידע, ולעיתים משלים מתוך דימיונו את המידע החסר באופן מוטעה. כך למשל ילד יכול לחשוב שהמצב הביטחוני גרוע הרבה יותר ולדאוג מפני מה שיקרה לו או לקרוביו, הוא יכול לחשוב שמהומות שהוא שמע עליהן בחדשות מתרחשות בגינה ליד הבית, לחשוש שסבא כבר לא אוהב אותו ולכן לא בא לבקר, וזאת מאחר והחשיבה של ילד היא מוגבלת ומתאפיינת בתחושה שהוא מרכז העולם.

מאפיינים של חשיבה בילדות

ילדים חושבים באופן שונה ממבוגרים, וחשיבתם מאופיינת בקונקרטיות ואגוצנטריות.

חשיבה קונקרטית היא חשיבה המוגבלת למושגים מוחשיים. ככל שגילו של הילד יותר צעיר, הוא יתקשה להבין מושגים מופשטים והבנתו תתבסס על המשמעות המילולית של דברים. כשמספרים לילד שסבא בשמיים לדוגמה, הוא עלול לחשוב שהוא נרטב וקר לו כשיורד גשם.

היכולת להבין שיש נקודות מבט אחרות מלבד שלהם מתפתחת גם היא באופן הדרגתי לאורך הילדות, ועל כן חשיבתם מאופיינת בשלבים מסויימים באגוצנטריות. ילדים לרוב יצליחו להבין דברים מנקודת מבטם בלבד. אם יש להם אח חולה, למשל, הם יכעסו שאינו יכול לשחק איתם.

מאפיין נוסף הוא שימוש בדימיון. מציאות ודימיון נוטה להתערבב אצל ילדים. למשל, הם עלולים לחשוב שמנהרות טרור עליהם מדברים בחדשות יכולות להסתיים בארון בחדרם.

כיצד לספר בשורה מרה לילד?

1. לשתף את הילדים במידע פשוט- ילדים אינם גדלים בחלל ריק. הם מרגישים כשההורים נמצאים במתח, מקשיבים לחצאי אמיתות מהחדשות כשהטלויזיה דולקת, ומאזינים לשיחות ההורים עם חבריהם. מאוד חשוב לדבר עם ילדים על נושאים אלה, באופן פשוט מאוד. לא להסתיר מידע, אך גם לא לתת מידע מיותר כמו תיאורים דרמטיים על פיגוע שהתרחש, או על הבדיקות הקשות שסבא עובר. חשוב שהמסר אותו מעבירים יהיה ברור ככל הניתן. עדיף לא לנאום לילד, אלה להעביר את המידע דרך דיאלוג שיאפשר לו לקבל מענה לשאלות שעולות לו.

2. להתאים את המידע לשלב ההתפתחותי של הילד– כאמור, ככל שהילד יותר צעיר החשיבה שלו נוטה להיות קונקרטית ואגוצנטרית וחשוב להתאים את המידע לאופן חשיבתו. לילד בן 5, שאמו נמצאת בבית חולים, ניתן להגיד שאיבר בגוף שלה עובד לא טוב או כואב, היא נמצאת בבית של רופאים והם מתקנים לה אותו. היא מתגעגעת מאד ותחזור כשהרופאים יגידו לה שהיא יכולה.

3. לתת לגיטימציה לרגשות שעולים- להסביר לילד שזה בסדר לכעוס או להרגיש עצוב, כך גם המבוגרים מרגישים. לא לפחד לבכות לידם. אתם מלמדים אותם שזו תגובה טבעית למצב קשה, ומאפשרים להם לשתף אתכם ברגשות שלהם.

4. לתת כל הזמן מסרים של הרגעה והגנה- ילדים מאד תלויים בעולם המבוגרים וצריכים לדעת שאתם יכולים להגן עליהם. חשוב להוסיף מסר מרגיע כמו למשל, יש מלחמה, ויש הרבה אנשים ששומרים עלינו, אמא ואבא והגננת שומרים עלייך כל הזמן, ויש לנו גם חדר ששומר עלינו ואם אנחנו בתוכו לא יקרה לנו שוב דבר רע. כנ”ל לגבי מחלה, חשוב להגיד שסבא חולה במחלה קשה קשה, אפשר להוסיף שזו מחלה שיש לאנשים מאוד מבוגרים, שהרופאים עוזרים לסבא, וכן הלאה.

לשים לב לסימנים מהילד

לילדים יכולים להיות אופני התמודדות שונים משל מבוגרים. הרבה פעמים ילדים יגיבו באופן התנהגותי וידרשו יותר תשומת לב או שיהפכו לאלימים וחסרי שקט. התמודדות שכיחה נוספת היא דרך נסיגה התפתחותית המתבטאת בחזרה להתנהגויות תינוקיות מהם נגמלו כמו שימוש בבקבוק ומוצץ או צורך בחיתול. אלו תגובות טבעיות אך יש לשים לב כמה זמן הן נמשכות.

חשוב לשים לב כאשר התנהגותו של הילד משתנה, כשילד פתוח הופך למסוגר, או כאשר ילד נינוח הופך להיות עצבני,  כאשר הילד מבטא מתח קשה סביב המצב המשברי, למשל נבהל מכל רעש, מפחד לצאת מהבית או מפחד לחלות, וכשיש נסיגה התפתחותית שנמשכת זמן ממושך.

חשוב לזכור כי פעמים רבות המשאבים הרגשיים של ההורים מוגבלים לנוכח המשבר שהם עצמם עוברים, ולפעמים תגובת הילד היא אומנם נורמאלית אך מקשה עליו מאד. במקרים אלו כדאי להתייעצות עם פסיכולוג ילדים שיסייע לילד ולכם להתמודד עם המשבר בצורה המטיבה ביותר. ובכל מקרה שיש ספק אז אין ספק. עדיף להתייחס לדברים מוקדם ולמנוע התפתחות מצבים רגשיים שחר כך קשה לתקן.