אילמות סלקטיבית

שואלים את עצמכם איך זה יכול להיות שהילד בבית כל כך פתוח, שמח, מדבר בלי קושי, ואילו בגן או בביה"ס הוא לא מדבר בכלל? האם זה יכול להיות נכון, מה שהגננת או המורה מספרת עליו? האם אתם מפספסים משהו בבית? האם הגננת או המורה מפספסת משהו? באמת יכול להיות כזה שוני בהתנהגות אצל אותו הילד?  התשובה לכך היא שכן, לא מעט ילדים שסגורים , שותקים ומופנמים במסגרת החינוכית, ייתכן וסובלים ממה שמכונה אילמות סלקטיבית.

הילד שלך סובל מאילמות סלקטיבית?

אילמות סלקטבית הינה קושי רגשי המופיע בתקופת הילדות. קושי זה מאופיין בחוסר היכולת לדבר במצבים חברתיים ספציפיים, אשר בהם מצופה מהילד לדבר (כגון גן או בי"ס), וזאת למרות היכולת לדבר במצבים אחרים.

לשיחה אישית ויעוץ ראשוני חייג/י : 03-6413483

על פי רוב, ילדים עם אילמות סלקטיבית מדברים בבית עם בני משפחה קרובים, אולם אינם מדברים מחוץ לבית ואינם מדברים עם אנשים מחוץ למשפחה. לעיתים הבחנה זו אינה כה חדה וישנם מצבים למשל שהילד ידבר מחוץ לבית אבל רק בהקשר מסויים או רק עם אנשים מסויימים בלבד.

על בחירת מטפל לילדים

האם באמת אפשר בלי לומר מילה?

מה קורה אם כן מחוץ לבית? יש ילדים שלא יוציאו הגה מהפה, יש ילדים שישתמשו במחוות לא מילוליות על מנת לתקשר (כגון מחוות גוף או הנהון) ויש שידברו במילים בודדות בלבד. יחד עם זאת, ישנה שונות גדולה בין הילדים בסלקטיביות של דיבור, ולכל ילד דפוס דיבור ייחודי משלו.

קיראו על טיפול נפשי בילדים

אילמות סלקטיבית כרוכה לרוב בפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, הלימודי והרגשי. כך למשל יכולים להופיע קשיים כגון אי הצלחה בביה"ס, דחייה על ידי קבוצת השווים (ילדים בני אותו גיל) ופגיעה ביחסים בתוך המשפחה.

מבחינה לימודית אילמות סלקטיבית מציבה סיכונים רבים להתקדמות ולהישגי הילד. ראשית, שיחה מהווה אמצעי לימוד מרכזי בבית הספר. הדיבור נדרש לשם רכישה ואימון של יכולות מילוליות תואמות גיל וכן מאפשר לילדים לשאול שאלות, ולמורה לאבחן את מידת הבנתם. העדר דיבור מצמצם את הסיכוי לפידבק מתקן ומקדם. מבחינה חברתית, מהווה הדיבור אמצעי מרכזי באינטראקציה בין אישית וברכישת מיומנויות חברתיות.

להרחבה ליחצו על:  הסתגרות בקרב בני נוער

ילד שאינו מדבר מגביל באופן משמעותי את טווח ההתנסויות החברתיות שלו, ובכך את ההזדמנויות ללימוד ואימון מיומנויות כגון שיחה, משחק, ופעילויות חברתיות

שיטות אבחון וטיפול

ניתן לאבחן אילמות סלקטיבית כבר מגיל הגן. כאשר הילד מאובחן מומלץ לפנות לפסיכולוג על מנת להתחיל טיפול שכן ככל שהטיפול יחל בגיל מוקדם יותר כך הסיכוי לקשיים עתידיים פוחת. הטיפול המומלץ באילמות סלקטיבית הינו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, כאשר סימפטום האילמות הוא במרכז הטיפול ועליו עובדים יחד עם הילד ומרחיבים אט אט את מגוון האירועים והמקומות בהם הילד מסכים לדבר.  בנוסף, חיוני שהטיפול ילווה בהדרכת הורים קבועה, כך שההורים ייטלו חלק פעיל בטיפול של הילד.