הפרעות אכילה בצבא

כשכל חברותיה של יסמין התגייסו לצבא היא שמעה מכל מקום כי בצה"ל מקבלים מדים שבדרך כלל גדולים מהמידה האמיתית ועם הזמן גדלים לתוכם. יסמין התייחסה להלצה הזו בגיחוך מהול בחשש. היא תמיד שמרה על הגזרה, הקפידה על פעילות גופנית וגם על משקל שבעיניה היה סביר.

לאחר כמה שבועות בצבא ובניסיון להימנע כמה שיותר ממזונות עתירי שומן בחדר האוכל, גילתה שהיא לא היחידה שעוסקת בניסיון לא להשמין. זה לא משהו שדובר עליו באופן גלוי, אבל מהרה הבינה כי חיילות רבות מוצאות דרכים שונות לא להשמין.

חלקן פשוט נמנעו מלהיכנס לחדר האוכל ואחרות היו מבקרות בשירותים לאחר כל ארוחה ומקיאות. גם יסמין החליטה שהדרך הטובה ביותר היא פשוט לא להגיע לחדר האוכל, היא הביאה עמה כמה מאכלים יבשים מהבית ואכלה אותם בלבד.

יסמין לא רק שמרה על גזרתה אלא ירדה במשקל, הלחץ הסמוי בין חיילות אחרות וההתמודדות הפיזית והרגשית עם הטירונות השפיעו גם הם. היא הגיעה לטיפול כשהוריה שמו לב לשינוי הניכר שחל בה, פיזית ורגשית.

בשנים האחרונות, נחשפים יותר ויותר ממידיה של תופעת הפרעת האכילה בצבא. הפרעת אכילה יכולה להיות מסוג של אנורקסיה, בולימיה, אכילה זללנית או הפרעת אכילה בלתי מסווגת, לרוב היא מאפיינת בנות, אך גם בנים עשויים לסבול ממנה (במאמר זה נשתמש בלשון נקבה אך הכוונה היא כמובן גם לגברים, ועמכם הסליחה).

צה"ל והפרעות אכילה

שירות צבאי מהווה קרקע פורייה להתפתחותן של הפרעות אכילה: העיסוק סביב האוכל בדגש על איכות האוכל בחדר האוכל והדחייה ממנו, החשיפה לבנות אחרות במקלחות המשותפות, השהות האינטנסיבית עם בנות אחרות והחשיפה להרגלי האכילה או היעדר הרגלי האכילה שלהן, ההשוואה המתמדת לבנות אחרות, השיח אודות הרזון כמו גם הריחוק מהבית וההתנהלות הצבאית הכוללת לא פעם לחץ, ביקורתיות והמשמעת ועוד.

לעיתים בנות מתגייסות כבר עם רקע של הפרעת אכילה, אשר אינה מדווחת לצבא. בנות שהחלו לסבול מההפרעה עוד בתחילת או אמצע גיל ההתבגרות ממשיכות אותה גם בצבא, כאמור, מבלי לדווח על כך, אף על פי שהן מחויבות על פי החוק.

באופן מפתיע, הפרעת אכילה היא תופעה ש"קל" או ניתן להסתיר, בייחוד במסגרת גדולה כמו הצבא שאינו יכול לשים לב להרגלי האכילה של כל חיילת. כך גם, בנות רבות בכל מקרה נמנעות מלאכול בחדר האוכל והמדים הגדולים עשויים להסתיר ממילא את הרזון.

ברוב המקרים, בנות אינן מדווחות על הפרעת אכילה קיימת או על הפרעת אכילה שהתפתחה במהלך שירות מהחשש שהדבר יפגע בשירותן הצבאי, בקידומן לתפקידים בהם חושקות או בשל האפשרות שישוחררו מהצבא בשל פרופיל נפשי.

הפרעת אכילה חמורה עשויה לפגוע ביכולת הסתגלות לשירות הצבאי ובהמשך ביכולת הסתגלות למסגרות אחרות אזרחיות, במידה ואינה מטופלת.

זיהוי וטיפול בהפרעות אכילה בצבא

זיהוי הפרעות אכילה אינו קל באופן כללי ובאופן ספציפי קשה עוד יותר במערכת הצבאית. על ההורים והמפקדים מוטלת האחריות לשים לב לשינויים ולהתנהגות שהחיילת או החייל מתאמצים להסתיר.

•    הימנעות מאכילה בחדר אוכל ומאכילה בחברת אנשים אחרים
•    הימנעות ממקלחות משותפת
•    ביקורים תכופים בשירותים, בעיקר לאחר זמני הארוחות
•    לבישת מדים במידה גדולה
•    הגברת הפעילות הגופנית
•    ביקורת עצמית גבוהה בעיקר בכל הקשור למשקל וגם לאור ירידה במשקל
•    הסתגרות והתבודדות
•    התנהגויות לא אופיינית כמו: התפרצויות זעם, דיכאון, מצבי רוח, התנהגות כפייתית באופן ספציפי לגבי אכילה ובאופן כללי בהתנהגויות אחרות
•    תלונות על: עייפות, חולשה, קור, בעיות בעיכול (שלשולים, עצירות, התייבשות ועוד), נשירת שיער, קושי לישון ועוד

טיפול בהפרעות אכילה הוא במקרים רבות טיפול משולב. עיקרו של הטיפול הינו טיפול רגשי, אשר נערך על ידי פסיכולוג/ית המומחים בהפרעות אכילה. במהלך הטיפול עובדים על הקשיים הרגשיים שנמצאים בבסיס ההפרעה ולאורם התפתחה הפרעת האכילה, על חיזוק הדימוי העצמי בדגש על הדימוי הגופנית ועוד. במידת הצורך משולבים גם טיפול פסיכיאטרי וייעוץ דיאטני.

את הטיפול ניתן לקבל על ידי המערכת הצבאית או במסגרת פרטית וחשוב שייעשה מוקדם ככל האפשר. בכל מקרה, כאשר פונים לטיפול פרטי, הצבא צריך להיות מיודע על כך ולאשר את הטיפול.
פניה מוקדמת לטיפול מאפשרת התערבות נפשית שיכולה להביא לתוצאות טובות יותר. פעמים רבות, עיכוב הפניה לטיפול מובילה למצבים נפשיים קשים יותר.