בדידות של בני הגיל השלישי במשבר הקורונה

אחת ההתמודדויות הקשות לבני הגיל השלישי היא ההתמודדות עם בדידות. בלא מעט מן המקרים הבדידות היא חלק מהיום-יום במהלך השנה, לעיתים היא מופיעה רק בתקופה החגים ובמקרים אחרים, בעיקר של מי שמוקף בסביבה תומכת, היא מופיעה לעיתים רחוקות יותר. זו המציאות כפי שאנו מכירים אותה בדרך כלל, אלא שהתקופה האחרונה הערימה על אוכלוסיית הגיל השלישי קשיים חדשים ובלתי צפויים שגורמים לכולם להרגיש בעוצמה רבה את תופעת הבדידות.

המשבר אליו נקלענו כולנו (בארץ בפרט אבל גם בעולם בכלל) הביאה את רוב המשפחות להחלטה על בידוד והתרחקות מרצון - המטרה הבסיסית של רובנו היא לשמור על קרובינו, בדרך כלל על ההורים, ולנסות למנוע מהם להידבק בנגיף, כאשר המשמעות הישירה שלהם היא הפסקת הקשר הישיר, זה של מפגש פנים מול פנים. התוצאה של המשמעות הזו היא עליה קיצונית בתחושת הבדידות.

אל תחושת הבדידות מתווספות גם החששות ואף החרדות מהעתיד הלא ברור - גם הרחוק (מתי נוכל לראות שוב ולהפגש עם הקרובים אלינו) וגם הקרוב ממש (איך נעבור לבד את חג הפסח או איך נשאיר את הקרובים אלינו לבד בזמן הזה).

כשאנחנו מדברים על בדידות חשוב להבין את ההבדל בין שני מצבים, האובייקטיבי והפנימי. המצב האובייקטיבי - כלומר, היותו של האדם לבד - ללא רע או משפחה שנמצאים ממש לידו. לעומת זאת, התחושה הפנימית של בדידות, יכולה לאפיין גם אנשים שיש להם מכרים או בני משפחה רבים שמתקשרים, מתעניינים או אפילו שידוע שהם שם אבל בפועל גם הנוכחות שלהם (או הידיעה עליה) איננה מפיגה את התחושה הפנימית של "אני מרגיש/ה לבד".

מחקרים מראים שמלבד נוכחות אנשים בחייו של אדם, בדידות עשויה להתגבר גם לאור שינוי במצב הכלכלי, לאור שינוי קיצוני במצב הפיזי של האדם וכדומה. זאת ועוד, עצם הבדידות קשורה עם החמרה במצב הגופני של האדם או החמרה של בעיות פיזיות קיימות, וכמובן משפיעה על מצב הרוח (לשלילה) ואת מידת שביעות הרצון מהחיים. מכאן, שבדידות עשויה להוות גורם סיכון של ממש עבור חלק מבני הגיל השלישי.

איך נדע שמתפתח דיכאון

אחת ההשלכות הקיימות לבדידות היא התפתחותו של דיכאון, אדרבא בקרב בני הגיל השלישי. דיכאון ניתן לזיהוי על ידי כמה מאפיינים מסויימים, אך לפני כן חשוב לדעת כי גם אם ישנן סיבות חיצוניות, דיכאון הוא לא מצב שצריך להשלים איתו. הבדידות במצב הנוכחי עשויה לעורר או להעלות שיח עם תוכן דיכאוני מצד בני הגיל השלישי, אך זכרו שגם עצם הסיבה הלגטימית אינה פותרת מהתייחסות וטיפול בנושא.

המאפיינים הנפוצים המעידים על דיכאון הינם:

• ירידה במצב הרוח לאורך תקופה של לפחות שלושה שבועות

• ירידה בהנאה או בחשק - אין כבר חשק או הבעה לרצון לעשות פעילויות שבעבר הסבו הנאה ואין ענייןבפעילויות אחרות או בחלופות אפשרויות ורלוונטיות למצב הנוכחי

• נדודי שינה או שנת יתר

• יותר עייפות - במקביל או בהיעדר שינויים בשינה

• שינויים בהרגלי האכילה - היעדר תיאבון או נטיה לאכילה רגשית מוגברת.

• מחשבות על מוות, אובדן, אשמה

מכיוון שחלק מהסימנים שנמנו לעיל מאפיינים את בני הגיל השלישי, ללא קשר לאבחנת דיכאון חשוב לשים לב האם הופעתם מסמנת תופעה חדשה או החמרה של הקיים.

כלומר, האם למשל, נדודי שינה הם תופעה חדשה שהופיעה או החמרה של נדודי שינה שכבר היו קודם לכן? האם לצד בעיות השינה מופיעות גם בעיות זיכרון (שייתכן ומעידות על דיכאון כמוגם על דמנציה, ולכן נדרשת אבחנה מבדלת), האם מופיעות לראשונה תלונות על מיחושים גופניים או שתלונות על כאבים ובעיות גופניות התגברו לאחרונה? - דיכאון עשוי להחמיר בעיות גופניות או לגרום לתחושה כללית של חולשה גופנית וכך לא ברור האם חלילה יש אכן החמרה במצבו הגופני של האדם או שהקושי הגופני מעיד למעשה על קושי רגשי.

כמו כן, חשוב לשאול ולבדוק האם חל שינוי ביכולת התפקוד של המבוגר ולבחון האם זה קשור בבידוד שנכפה עליו או בסימן המעיד על דיכאון, שאכן דיכאון עשוי להתאפיין בירידה ביכולת של האדם לדאוג לעצמו.

מכאן - שהדבר החשוב הוא לשים לב לשינויים, אם ישנה החמרה במצב קיים או הופעתם של סימנים חדשים חשוב לשים אליהם לב ולא בהכרח לראות אותם כלגטימיים נוכח המצב החדש. וככלל - כשיש ספק אין ספק, פנו לאיש מקצוע, פרשו את מגוון הסימנים או השינויים שהופיעו לאחרונה ובדקו עמו האם יש מקום לחשש.

איך לעזור לבן משפחה להרגיש פחות בודד גם כשאי אפשר לבוא לבקר אותו?

ראשית הבינו שקשר אנושי הוא הרבה יותר ממגע וקרבה פיזית, וברוב המקרים קשר אנושי יכול להיות מקור גדול לנחמה. אל תוותרו להוריכם או לקרובים אליכם שאינכם יכולים לפגוש על המשך שימור הקשר איתכם

בעידן של ימינו שימור הקשר מתאפשר גם באמצעות שיחות וידאו, סרטונים, צילומים משפחתיים ומסרים שיכולים לעבור אל קרוביכם במדיות השונות. נסו להיות יצירתיים כדי לאפשר לקרוביכם להנות מהקשר איתכם כמה שיותר, הכינו איתם ארוחת צהריים בזום, שלחו אליהם אלבום עדכני של תמונות הנכדים, צפו יחד בסרט ותעבירו חוויות אונליין!

אל תנסו להמנע מלדבר על זה - למרות הקושי שהוא גם שלכם ולמרות שייתכן ואתם גם חשים תחושת אשמה על היעדר היכולת לבקר את קרוביכם - דברו כמה שיותר בפתיחות בדיוק על זה. תנו להם להבין שזה ברור שקשה להם, כמו שגם לכם קשה, ושאין גם ציפיה שיהיה קל או שהתחושה תהיה אחרת.

עצם השיח הפתוח על הדברים מפגיה בעצמה את הקושי המתלווה לבדידות.

נסו לגייס קרובים נוספים שלכם לשיח קבוע ויום-יומי, חלקו את המשימה הזו עם כמה שיותר אנשים, גם על מנת להקל עליכם וגם על מנת לגרום להוריכם (או הקרובים בני הגיל השלישי האחרים שלכם) לראות ולרוות נחת וסיפוק מההתגייסות שלכם.

אם אתם מרגישים שמשהו השתנה בתפקוד, בהרגלים הקבועים של קרוביכם או שהחלו להופיע הסימנים המפורטים לעיל, פנו לאיש מקצוע (אונליין) כדי לסייע לקרוביכם ולהימנע מהתפתחות של מצב רגשי שעשוי להחמיר עם הזמן.

למידע נוסף בנושא הקורונה כנסו למאמר הבא