תקופת החגים הינה תקופה משמחת עבור רובנו. זו הזדמנות להתחדש, ללבוש בגדי חג, לאכול מטעמים ולהיפגש יחד עם בני משפחה. אולם עבור הבודדים שבינינו זו תקופה לא פשוטה.
הרווקים שוב חשים חוסר נוחות בארוחות המשפחתיות, הגרושים נדרשים לעיתים להיפרד מילדיהם לטובת בן הזוג לשעבר, וכך גם אנשים עריריים, אלמנים או משפחות שכולות, שחשים בדידות לאורך כל השנה, וביתר שאת בתקופת החגים.
ביומיום אנחנו פועלים באופן אוטומטי: עובדים, לומדים, נפגשים עם מכרים. אולם, תקופת החגים ובמיוחד חגי תשרי, המסמלים התחלה של שנה חדשה, מהווה נקודת ציון, עצירה מהמירוץ היומיומי והסתכלות פנימה, עריכת "חשבון נפש" – מה התחדש אצלי מאז השנה שעברה? האם קידמתי את עצמי לעבר המטרות שרציתי להשיג? מה אני מאחל לעצמי לשנה הקרובה?
עבור אנשים בודדים, מחשבות אלה מעלות בעוצמה את כאב ההכרה בכך שלמעשה לא השתנה הרבה משנה שעברה, שהם עדיין לבד, ולעיתים אף עולות מחשבות קשות של ייאוש וקושי לגייס תקווה שבשנה הבאה יהיה אחרת.
ראשית, יש להבדיל בין להיות לבד לבין הרגשת בדידות. "להיות לבד" זהו מצב אובייקטיבי, שפירושו שאין סביבך אנשים. לעומת זאת, להיות בודד זו הרגשה פנימית, סובייקטיבית, שהיא אמנם קשורה לסביבה החיצונית, אך לא בהכרח תלויה בה.
יש אנשים הנמצאים בחברה, ובכל זאת מרגישים בודדים מאד. הדוגמה הקלאסית היא כל אותם אמנים ואנשי תקשורת שנהנים מאור הזרקורים ומהערצת הקהל המקיף אותם, אך אלה אינם מצליחים להפיג את תחושת הבדידות כשהם מגיעים הביתה. הסיטואציה ההפוכה היא נדירה יותר, אך גם היא קיימת, של אנשים שחיים בגפם, אולם אינם חשים בדידות.
אם כן, בדידות היא הרגשה סובייקטיבית, אבל היא כן תלויה בסביבה. היא לא קשורה למספר האנשים שאנו נמצאים בחברתם, אלא לאיכות הקשרים שיש לנו עימם. אנשים החשים בדידות, למעשה מרגישים כי אין להם נפש קרובה עימה הם יכולים לחוש אינטימיות ושבה הם יכולים לתת אמון.
כאשר יש מישהו כזה בנמצא, הרי שגם אם הוא לא לידנו ממש, אנחנו מרגישים ביטחון, מרגישים אהובים, יודעים שיש מישהו שמתעניין בנו, רוצה בטובתנו ושאם נזדקק לו נוכל להישען עליו. כאשר אין מישהו כזה, והקשרים שלנו הינם שטחיים בלבד, הם לא מצליחים למלא אותנו ברגשות חיוביים, בחום ובביטחון, ואז אנו חשים את הריק והבדידות.
בחגים, כאשר כל עם ישראל מתקבץ במשפחתיות סביב שולחן החג, לעיתים הדיסוננס בין כמות האנשים המקיפים את האדם לבין מידת הקירבה שהוא חש כלפיהם הוא רב, ואז מתעוררת תחושת בדידות.
אני ממליצה לכל אותם אנשים בודדים, שהזמינו אותם להתארח, להיענות להזמנה ולא להישאר בגפם בערב החג. נסו למצוא מבין האירועים שאליהם הוזמנתם מקום שבו תוכלו להרגיש יחסית בנוח, גם אם מדובר בבחירה ב"רע במיעוטו".
באופן כללי, תחושת הנוחות האישית היא חשובה בערב כזה. לבשו בגד שתרגישו בו נוח, דאגו להגעה נוחה למקום האירוע, שבו בשולחן ליד מישהו שנעים לכם במחיצתו, נסו להימנע מנושאי שיחה שגורמים לכם אי נוחות והעלו נושאים שעליהם תרגישו בנוח יחסית לשוחח.
בנוסף, כדאי לתכנן את כל חופשת החג באופן כזה, שתשלב אירועים חברתיים או משפחתיים עם זמן פנוי לעצמכם. קל מאד להיסחף למרתון של אירוח ממקום למקום, או לחילופין לוותר ולא לצאת מהבית לכל אורך החג. אולם, כל אחת מהאופציות הללו עלולה להעצים את תחושת הבדידות בדרכה, ולכן האיזון ביניהן הוא חשוב.
אם הבדידות היא עבורכם תחושה המלווה לאורך כל השנה ולא רק בחגים, בהחלט טיפול פסיכולוגי יכול להועיל. אפשרות אחת היא הטיפול הפרטני, שיחות של "אחד על אחד" עם איש מקצוע, איתו ניתן ללבן את הקשיים והבעיות שביצירת קשרים חברתיים או הקושי בהעמקתם.
אפשרות אחרת היא טיפול קבוצתי, שמסייע מאד בקשיים של יחסים בין-אישיים, ומאפשר למשתתפי הקבוצה לזהות דפוסי תקשורת בעייתיים בזמן אמת, ולהיעזר במנחי הקבוצה על מנת לשנותם לדפוסים יעילים יותר. במקרים מסויימים, כשתחושת הבדידות חריפה, נלווה אליה גם דיכאון, ולעיתים יש צורך להיעזר גם בטיפול תרופתי על מנת לצאת ממצבים קשים של בדידות והסתגרות.