מתחים, אי-הבנות, עלבונות חוזרים, מרחק ושעמום - אלו סימני אזהרה מקדימים לכך שהזוגיות שלכם במשבר, או לכל הפחות בתקופת מבחן.
אתם כבר לא הולכים לישון ביחד, ארוחת הערב - אם אתם בכלל אוכלים אותה במשותף - מתנהלת בשקט מקפיא, וגם חסרונות שהיו פעם מצחיקים אתכם הופכים להיות פתאום בלתי נסבלים.
זה הזמן לפנות לטיפול זוגי, ולנסות לבחון מה השתבש בדרך ואם יש סיכוי להפיח חיים ואש ברמץ ולחזור לזוגיות תקינה יותר.
אתם מחפשים שם של מטפל מקצועי מומלץ ושיטות שעבדו אצל החברים שלכם, רוצים להתקשר לקבוע פגישה ראשונה - ואז בן הזוג מודיע בפנים חמוצות שהוא לא רואה את עצמו שם, ושאם כל כך בא לכם אז תלכו לבד. מרוב אכזבה ותסכול אתם באמת רוצים ללכת לבד; אבל אם כן, מה הטעם בכלל בטיפול הזוגי?
מצב כזה, שבו אחד מבני הזוג מתנגד לטיפול זוגי ולא מעוניין בו, הוא נפוץ מאד. באופן סטריאוטיפי, מקובל לחשוב שהגבר הוא סרבן הטיפול המרכזי - אך למעשה, לעתים קרובות גם נשים עשויות להירתע מטיפול.
ללכת לטיפול זוגי משמע להודות בכך שהזוגיות שלכם בבעיה; לא כל אחד יכול לעמוד פנים אל פנים מול קשיי המציאות ולהודות בהם. בנוסף, להרבה אנשים קשה לסמוך על המתודה הטיפולית הפסיכולוגית, שמשתמשת בדיבור ושיחה ככלי עיקרי: "בשביל לדבר יש חברים, במה השיחות האלה יעזרו לי?"
כמו כן, ישנם אנשים שמתקשים לבקש עזרה מגורם חיצוני, בשל החשש מן החשיפה האישית וההימצאות בעמדת הנזקק.
כל הסיבות הללו ועוד גורמות לכך שבני זוג לעתים מסרבים ללכת לטיפול, גם אם המצב בשטח מראה באופן נחרץ כי יש בכך צורך.
ההתמודדות עם סירובו של בן/בת הזוג להשתתף בטיפול צריכה להיות מותאמת לאופי ולדפוס התקשורת של כל זוג, אך יש מספר טיפים שעשויים להקל את מלאכת הגיוס והשיתוף.
קודם כל, אפשר להציג את הטיפול בתור טיפול פסיכולוגי אישי, שאמור לסייע לכם בהתמודדות עם התקופה הלא-קלה שאתם עוברים - ולבקש מבן הזוג המתנגד להגיע לכמה פגישות ביחד איתכם, על מנת לעזור ולהקל עליכם.
כשמדובר במעשה של סיוע ועזרה, האלמנט המאיים של ההכרה בבעיה נעלם - והסיכוי לשיתוף פעולה מבן הזוג עולה.
בנוסף, אפשר להציע את הפגישה הראשונה כפגישת ניסיון, שלא תחייב את המשך הטיפול.
אפשר להציג את הטיפול ככלי לסיוע או טיפול משפחתי בתחומים חשובים אחרים הניזוקים מן הזוגיות הלקויה - לדוגמה, כלי שיסייע לכם להתמודד עם קשיי הזוגיות בלי לפגוע בחייהם של הילדים, או כלי לסיוע לילד ספציפי שאתם סבורים שהמתחים בזוגיות שלכם פוגעת בו.
ישנם אנשים רבים שמתקשים לקבל עזרה רגשית של פסיכולוג, אך אינם רואים בעיה בייעוץ מקצועי הקשור לבעיה אחרת - לדוגמה, טיפול בילדים.
במהלך עבודת השכנוע והמשא-ומתן, חשוב מאד שלא להיגרר לביקורת על בן הזוג כתוצאה מסרבנותו.
לא רק שביקורת כזו מעוררת תחושה של חוסר רגישות כלפי החרדות שבגללן בן הזוג מעדיף להימנע מן הטיפול, או של חוסר כבוד לדרך שבה בן הזוג מעוניין לפתור את הבעיות ביניכם, אלא גם שביקורת כזו תהפוך את הטיפול במוצהר לאינטרס של אחד מבני הזוג בלבד, ותזהה את בן הזוג השני באופן אוטומטי כמתנגד לטיפול בכל תנאי.
זיהוי כזה יקשה על שיתופו של בן הזוג בטיפול פי כמה, ואף עשוי לפגוע במערך היחסים המתוח ביניכם בלאו הכי.
במקרה שבו אחד מבני הזוג מעדיף להיפרד, כדאי בכל זאת לנסות לשכנע אותו לנסות טיפול זוגי, אפילו כדי שהפרידה תיעשה באופן מודע ורגיש ולא באופן חד וטראומטי כמו במקרים רבים. טיפול זוגי יכול לשנות את דעתו של בן הזוג, ואם לא - הוא עשוי להקל בהרבה את תהליך הפרידה.