למה כל כך קשה לנו לבנות סמכות הורית? בסיס הקושי נובע מהקונפליקט, הטבעי והבלתי נמנע, שבין רצון הילד לרצון ההורה. עלינו מוטלת החובה לבנות סמכות הורית, אך לא בדרך שתהיה משפילה לילד, או תדכא אותו, אלא בדרך בה, יוכל להפנים את הגבולות ולהפעילם באופן עצמאי, כלפי עצמו, בעתיד.
מתן תחושת עצמאות: מצאו כמה יותר דברים שיוכל לעשות לבד - למשל למזוג מיץ לכוס, גם אם הוא קצת נשפך. כך הוא יוכל להרגיש שהוא ילד שסומכים עליו, עצמאי ולא תמיד החלש.
מתן תחושת שליטה: כאשר החלטתם שהגיע הזמן להפסיק פעולה שהוא אוהב, כמו לראות טלוויזיה, תנו לו לעשות את הפעולה לבד, תנו לו את השלט ואמרו לו "אתה תסגור את הטלוויזיה". כך הוא ירגיש יותר שליטה, בחירה ועצמאות, ופחות כפיה שלכם עליו.
הכנה מראש: לעיתים לילדים קשה להפסיק לעשות משהו שהם אוהבים, לכן הכנה מראש תעזור להם להתכונן, תיתן להם זמן הסתגלות, לא "תיפול" עליהם בהפתעה, ותמנע עימותים מיותרים. כך למשל אמרו: "עוד מעט אבקש ממך לאסוף את כל המשחקים", אפשר גם לספור עד עשר או להמחיש את ההפסקה על ידי שעון, ולהגיד:"כשהמחוג יגיע לכאן נפסיק לשחק".
הגדלת מרחב הבחירה: תנו לו לבחור או להעדיף מה הוא רוצה, ככל האפשר. למשל להציג לו בבוקר שתי אפשרויות של חולצות הוא יבחר מה הוא רוצה ללבוש. אפשר לעשות זאת גם על מה לאכול (טונה או חביתה) וכל דבר אחר. מומלץ להדגיש לו במילים: "עכשיו קוראים את הספר שאתה בחרת".
מתן חיזוקים חיוביים על איפוק, שליטה עצמית, חוסר הפרעה וכו': הנטייה שלנו כהורים היא לתת חיזוקים שליליים, "לא עושים ככה", ולשכוח לתת חיזוקים חיוביים. לכן נסו לזכור לתת לילד גם חיזוק חיובי על שלא עשה משהו שאסור לו או על שהתאפק. "מאד רצית את הממתק, אבל התאפקת עד שסיימת את ארוחת הערב. זה בטח היה קשה, אבל הצלחת, כל הכבוד".
מתן הסבר לגבי סיבת האיסור: הסבירו לילד, את סיבת האיסור וודאו שהבין. כך הוא יבין שהאיסור הגיוני ויהיה לו קל יותר ליישמו, ומלבד זאת יחוש שמכבדים אותו. כך, אם אסרתם על הילד לצאת לגינה, הסבירו למה (קר, חם, לילה וכו').
מתן אלטרנטיבה חיובית: לאחר שאמרתם "לא", אל תשאירו את הילד בלי אלטרנטיבה אחרת. למשל: אם אסרתם עליו לצאת לשחק בגינה (והסברתם לו למה אסור), אמרו לו מה הוא כן יכול לעשות עכשיו (לשחק בבית ועוד). לרוב, זה עוזר להסיח את דעתו של הילד למשהו חיובי.
שיקוף הרגש שמאחורי ההתנהגות: למשל, ילד שהתחצף להוריו. ראשית, שקפו לו איך הוא מרגיש - "דיברת לא יפה, כי אתה כועס עלי", וגם איך ההתנהגות שלו גורמת לך להרגיש "זה לא נעים לי שאתה מדבר אלי כך".
להציג מטלות באופן חיובי: כאשר עושים מטלות בכיף, נותנים משמעות למטלה, ובעיקר לא מציגים אותה באופן מתנצל או שלילי ("אין ברירה חייבים להתקלח"), בה הילד תופס שמדבור במטלה מעצבנת. לכך נסו להפוך את החוויה לחיובית: "בוא נראה מי יצחצח יותר מהר שיניים, ללוות בשיר ולאסוף את המשחקים יחד- "נראה, נראה, נראה - מי אוסף יפה" ועוד.
פתרון ביניים על ידי מו"מ עם הילד: למשל, ההורה רוצה שהילד יבוא לארוחת ערב, והילד מסרב כי הוא בונה פאזל. שאלו את הילד האם יש לו רעיון מה עושים? סביר שהילד יציע לגמור קודם את הפאזל. הציעו לו להמשיך עוד קצת, לבוא לאכול ולהמשיך אח"כ, בקשו ממנו לבחור איזה חלק יסיים קודם. הילד אומר "רק אסיים חלק זה ואבוא..."
תיקון ההתנהגות הלא נאותה: אפשרו לילד לעשות תיקון - אם הרביץ לאחותו - שיבקש סליחה, אם שבר את המשחק, להדביק אותו יחד ועוד.
מה עושים כשזה לא עובד?
הפעלת סנקציות ועונשים - חשוב שהעונש יהיה בסמוך למעשה וקשור מבחינת תוכנית. לדוגמא: ילד חטף לאחיו את המשחק ואחיו בוכה. אמרו לו: "עכשיו אתה לא יכול לשחק במשחק, אצלנו בבית לא חוטפים". לקריאה על יחסי אחים לחצו כאן.
הרחקת הילד ממקום ההתרחשות. חשוב להסביר לילד למה הרחיקו אותו: "תלך לחדר כי הרבצת לאחיך וזה אסור", "אחרי שתירגע תוכל לחזור לכאן להיות איתנו".
במקרה של אלימות מצד הילד - החזקה פיזית. החזקת הידיים או "חיבוק דב". ולהגיד לו: "עכשיו קשה לך לשלוט על הידיים שלך, אז אני אעזור לך. אתה חושב שעכשיו אתה יכול לשלוט עליהן לבד?"