בשנים האחרונות, נדמה שהמושג ״גזלייטינג״ הפך לחלק מהשיח היומיומי. הוא מככב בפוסטים, בכתבות ובשיחות בין חברים, ומרבים להשתמש בו לתיאור מצבים של מניפולציה רגשית. אבל האם כולנו באמת מבינים מה עומד מאחורי המונח הזה, שנשמע לפעמים כמו קלישאה פסיכולוגית, אך למעשה מתאר דינמיקה רגשית עמוקה ומטלטלת?

מהיבט מקצועי, גזלייטינג הוא תהליך פסיכולוגי בו אדם אחד גורם לאחר לפקפק בתפיסה שלו את המציאות, בזיכרון שלו, בתחושותיו ואפילו בשפיותו. הוא לא תמיד קורה מתוך כוונה רעה מודעת – אבל ההשפעה שלו עמוקה וכואבת. גזלייטינג יכול להתרחש במערכות יחסים זוגיות, בתוך המשפחה, וגם במקומות עבודה. קשה להגדיר אותו כאלימות, אבל הוא בהחלט פוגע.

איך זה נראה ביום-יום?

אחד המאפיינים המרכזיים של גזלייטינג הוא שהוא לא תמיד בולט לעין. הוא עלול להיראות כמו משפט תמים:

• “לא אמרתי את זה, את פשוט לא הבנת אותי נכון”
• “אתה תמיד מגזים”
• “את סתם דרמטית”
• “אם היית פחות רגיש, זה בכלל לא היה מפריע לך״

חשוב לומר שלא בכל פעם שמישהו יאמר לכם את אחד המשפטים האלו או משהו בסגנון, המשמעוצ היא שהוא מנסה לגרום לכם להטיל ספק בעצמכם. אלו משפטים שיכולים לעלות גם בשיח הוגן בין שני אנשים.

כאנשי טיפול, אנחנו פוגשים לא מעט אנשים שמגיעים אלינו מבולבלים. הם יודעים שמשהו לא מסתדר להם – אולי הם מרגישים פחות בטוחים בעצמם, אולי הם ״הולכים על ביצים״ בתוך מערכת היחסים שלהם, אולי הם כבר לא סומכים על התחושות הכי בסיסיות שלהם – אבל לא מצליחים לשים את האצבע על מה בדיוק קורה פה. לעיתים הם גם מרגישים אשמה על התחושות הללו.

זה בדיוק הכוח של גזלייטינג: הוא שוחק את הקול הפנימי שלנו. הקורבן מתחיל להאמין לתמונה שהצד השני מצייר, גם כשהיא סותרת את המציאות שהוא חווה.

למה זה קורה?

גזלייטינג לא צומח בחלל ריק. לעיתים קרובות הוא מתפתח בתוך מערכות יחסים שמבוססות על יחסי כוח לא שוויוניים, חוסר ביטחון עצמי, או דפוסים רגשיים לא פתורים מהעבר. במערכות זוגיות, הוא יכול להיות כלי בלתי-מודע להחזקה בשליטה. במערכות הורים-ילדים, הוא עשוי להתבטא כהקטנה של רגשות הילד כדי לשמור על סמכות. ובמקומות עבודה – כביטול חוויות של עובדים כדי להימנע מלקחת אחריות.

מה אפשר לעשות?

אם משהו במאמר הזה עורר בכם תחושה מוכרת – אולי זיהיתם משפטים דומים במערכת יחסים שאתם חלק ממנה, או אולי מצאתם את עצמכם תוהים אם אתם “הבעיה” – דעו שזו לא רק תחושת בטן. תחושת בלבול, ערעור עצמי מתמשך, פחד מלהביע דעה או צורך מתמיד באישור – הם סימנים שכדאי להקשיב להם.

כמטפלים, אנחנו לא מחלקים אבחנות מהירות. אנחנו מציעים מרחב שבו אפשר להתחיל לברר – בעדינות, בלי שיפוט – מה באמת קורה בתוך הדינמיקה הבין-אישית שאתם חווים. לפעמים רק עצם זה שמישהו מבחוץ מאשר שמה שאתם מרגישים הוא אמיתי – זו כבר התחלה של ריפוי.

ולסיום – טיפ מאיתנו

אם אתם מזהים דפוסים של גזלייטינג במערכת יחסים שלכם, התחילו בלהחזיר לעצמכם אמון בקול הפנימי. רשמו לעצמכם מה קרה, איך הרגשתם, ומה נאמר – ממש תיעוד אישי. לא כדי להוכיח משהו למישהו אחר, אלא כדי שתזכרו שאתם רואים, שומעים ומרגישים – ואתם לא לבד בזה.