הכירו מקרוב את גיל ההתבגרות

ניב (שם בדוי) בן 15, חוזר הביתה מאימון הכדורגל באיחור של שעתיים. "שלום לך" אומר אביו, ונענה בנהמה, ספק נביחה בדרך של ניב לחדרו. אחרי זמן מה הוא יוצא לכיוון המטבח (בכל זאת בן 15 אחרי אימון כדורגל...), אימו מנסה בזהירות לשאול לשלומו ואיפה היה, ונענית בתגובה האופיינית "אולי תעזבו אותי עם החקירות שלכם".

"לא חקירות" אומרת האם "בסה"כ רציתי לדעת מה שלומך ואיפה היית?". משאין תגובה היא מנסה כיוון אחר, "אולי אתה רוצה שאני אכין לך משהו לאכול?" היא שואלת. "לא רוצה כלום" עונה ניב ומסיים במהירות להכין לו פיתה אותה הוא לוקח לחדרו ומסתגר בו שוב.

את הסיטואציה הזאת של חוסר אונים אל מול תגובותיו של ילדכם, שעד לא מזמן נהג לשתף ולהתייעץ איתכם על המתרחש בחייו וכיום 'בועט' במוסכמות המשפחתיות, מורד בכם, נוהג בניכור ולעיתים אף בעוינות, מכירים הורים רבים לילדים מתבגרים.

חייג/י לשיחת יעוץ אישית: 03-6413483

הורים רבים מתלבטים מהו תפקידם בשלב זה, האם לאפשר לילד להתנסות, לטעות, למתוח את הגבולות, או שחובה עליהם ללמד אותו מניסיונם ולכוון אותו בדרכו? האם התנהגותו מתאימה לשלב ההתפתחותי של גיל ההתבגרות או שהוא בעצם נמצא במצוקה, מתדרדר וצריך עזרה?

בין נפרדות לעצמאות - מאפיינים עיקריים של גיל ההתבגרות

מהות תהליך ההתבגרות היא פרידה. למעשה מדובר במסע שבו המתבגר מתחיל תהליך, בו עליו לקחת אחריות הולכת וגוברת על חייו, הוא מגבש זהות עצמית ונפרדת מהוריו, בונה מערכת חברתית ומבסס תחושת שייכות למסגרת חברתית זו.

בתהליך זה הוא מתמודד עם שאלות הקשורות לדימויו העצמי, זהותו המינית, מקומו במסגרת החברתית וכד'.

מאפיין מרכזי של גיל זה הוא ההתמודדות עם הפער בין הרצון להיות עצמאי ובוגר לבין ההזדקקות הבלתי נמנעת להורים.

ההורים, שהיו הדמויות המשמעותיות בחיי המתבגר עד כה, נדחקים הצידה ומפנים מקום ל"קבוצת השווים", כלומר בני אותו גיל של המתבגר.

החברים הם אלה שבתקופה זו מעניקים למתבגר תחושת שייכות וערך, הם משפיעים על עיצוב דימויו ובטחונו העצמי של המתבגר, תפיסתו את עצמו ואת העולם שסביבו.

תהליך ההיפרדות (ספרציה) והייחודיות העצמית (אינדיבידואציה) של המתגבר הינם תהליכים רצויים ואופייניים שמטרתם השתחררות רגשית (בד"כ בלתי מודעת) של המתבגר מהוריו.

אולם תהליכים אלו גוררים לעיתים קרובות תופעות של ניכור, מרד ועוינות מוגזמת כלפי ההורים או לחילופין הסתמכות ותלות על אישיות סמכותית אחרת (לעיתים לא מטיבה).

במרקם המשפחתי תהליך הספרציה והאינדיבדואציה של אחד או יותר מהילדים,תוך שינוי אופי היחסים והגבולות בין ההורים לילדים, מייצר פוטנציאל למתח, חרדה, קונפליקטים ומריבות. 

האם אפשרי ואיך ניתן להביא מתבגר לטיפול?

תקופת גיל ההתבגרות סוערת ומבלבלת, טומנת בחובה שינויים רבים- גופניים, רגשיים, קוגניטיביים משפחתיים וחברתיים. תהליך הדרגתי זה מופיע אצל כל מתבגר בזמן, באופן ובעוצמה שונה, ומעלה תהיות רבות בנוגע לאופן ההתמודדות עם השינויים הרבים.

תפקיד ההורים הוא כמובן לאפשר תהליך היפרדות ועידוד עצמאות, זאת תוך הצבת גבולות והתאמתן למתבגר.

חשוב להבין כי תהליך ההיפרדות אין משמעותו נתק, ואין תהליך ההשתחררות הפסיכולוגית של המתבגר מההורים מחייב יחסי מתח, כעס, חרדה וחוסר אמון.

במקרים בהם זהו המצב, אחד או שני הצדדים (ההורים והמתבגר) זקוקים למעט עזרה והכוונה.

פעמים רבות המתבגרים מגיעים לטיפול עקב לחץ של הוריהם. בשלב זה הם אינם מבינים את חשיבותו ותרומתו של טיפול רגשי עבורם ומגיעים במצב של התנגדות.

המטפל נתפס בעיניהם כדמות סמכות נוספת, מבוגרת, עימה מתקשה המתבגר להזדהות. לכן, השלב המשמעותי ביותר בטיפול בבני נוער הוא שלב יצירת הקשר.

יצירת מרחב בטוח עבור המתבגר בו יוכל לחוש מוגן. מקום בו יוכל לחוש כי מקבלים אותו כפי שהוא.

ברגע שהמתבגר חש כי יש מי שרואה אותו ואת צרכיו, הוא חש מובן ומוגן בקשר הטיפולי ומצליח לייצר עם המטפל קשר של אמון.

לאחר שמתבסס האמון, מאפשר המתבגר למטפל כניסה לעולמו הפנימי, משתף בהתמודדויותיו הלא פשוטות של הגיל ואשר על ליבו, תוך התחייבות לשמירה על סודיות.

טיפול רגשי למתבגרים ולהורים

עבודה בגובה העיניים, שילוב בין אמפתיה והכלה ויחד עם זאת שמירה על גבול ברור, לו זקוק המתבגר, מסייעת לו ליצור קשר משמעותי עם אדם מבוגר ומנוסה שמבין לליבו.

האמון שנוצר בין הנער/ה למטפל, וההבנה של המטפל את דפוסי ההתנהגות והחשיבה של הנער/ה בשילוב שיטות הטיפול המתאימות, מובילות במרבית המקרים לשינוי המיוחל תוך העצמת העצמי והפיכת המשפחה וההורים למקור תמיכה וכוח.

ברור כי השינויים שעובר המתבגר בתקופה זו משפיעים על המערכת המשפחתית כולה, לכן  ישנה חשיבות רבה למעורבות ההורים בתהליך.

לא אחת אני שומעת מההורים משפטים כגון 'הוא מוציא אותי משלוותי', 'אני מאבד/ת שליטה מולו' וכו'.

גם ההורים זקוקים למקום בו יוכלו לשתף בדילמות ובהתמודדויות שחווים אל מול השינויים שעובר בנם/בתם, מקום בו יוכלו לעבד את הרגשות המתעוררים בהם נוכח השינויים המשפחתיים וזאת על מנת שתגובותיהם אל מול ילדיהם תהיינה מאוזנות ויקדמו את התקשורת ביניהם.

אין ספק כי שילוב של טיפול רגשי למתבגר עם הדרכה הורית במקרה הצורך, מקדם תקשורת בונה בתוך המשפחה ומאפשר למתבגר לעבור את השלב ההתפתחותי בצורה אדפטיבית ומותאמת לשלב.