לצערנו, גלעד שליט הוא לא הראשון במדינת ישראל שנפל בשבי, וישנם בינינו רבים שהיו תקופות מסוימות בשבי, לרוב, מדובר בתקופות שבי קצרות יותר.
עקב כך, בישראל קיים ניסיון רב בטיפול בנפגעי שבי. ככל שהשבי ארוך יותר, הסיכוי לפגיעה נפשית גדול יותר.
קיימות תסמונות נפשיות רבות, אשר מאפיינות אנשים שחזרו משבי: תסמונות דיכאוניות המתאפיינות במצב רוח ירוד וירידה תפקודית, תסמונות חרדתיות המתאפיינות בפחדים, בדאגנות יתר ובהתקפי חרדה. ואולם התסמונת השכיחה ביותר היא הפרעה פוסט טראמתית אשר משלבת את כל הבעיות יחדיו.
פעם, היו כאלה שסברו, כי אנשים אשר נפגעו בשדה הקרב, מנסים לסחוט את המערכת בכדי לקבל פיצוי, היום כבר מזמן ברור שהפרעה פוסט טראומתית, גם כזו של אחרי שבי, היא בעיה אמיתית.
פוסט טראומה היא סוג של תגובת חרדה כרונית לאחר אירוע מלחיץ. מי שנפגע סובל ממחשבות בלתי פוסקות על מה שקרה, במקרה ספציפי זה על הנפילה בשבי, על אלימות אפשרית במהלך חקירה בשבי ועוד.
אדם שלקה בבעיה כזו יהיה חסר שקט ואנשים מסביבו יוכלו להבחין כי הוא אינו רגוע. כמו כן שכיח לראות סימנים גופניים כמו מתח בשרירים, תחושת חנק, אי נוחות בבטן ועד שלשולים ובחילות, הזעה מוגברת ואפילו רעד בידיים ותחושות זרמים בגוף.
הפרעה משמעותית במהלך החיים התקין קשורה למה שקורה בלילה- אז יתכנו חלומות קשים מפחידים וחוזרים על השבי מלווים בהפרעות שינה קשות.
עוד יתכנו: התפרצויות זעם, רגישות מוגברת לרעש, ועוד. עם כל כך הרבה בעיות נפשיות, ברור שקשה מאד לנהל חיים רגילים.
יתכן שגלעד יחוש ויראה טרוד, יהיה מוצף מחשבות וחששות. כך או אחרת, ההתעסקות הבלתי פוסקת במה שאירע וגרם להיווצרות טראומה נפשית - אינו מקדם את הסובל, אלא למעשה, רק מחמיר את סבלו ומבלבל אותו יותר.
למרות זאת, הסובלים מפוסט טראומה חוזרים שוב ושוב בדמיונם ובחלומותיהם לאירועים אשר גרמו להם סבל, מבלי שהם רוצים לחשוב על כך. התוצאה היא פגישה קשה בתפקוד ובמקרים מסויימים גם הסתגרות.
הרגשות המתלוות למצבים כאלה, פרט לעצבות ויאוש הן מחשבות אשם. פעמים רבות, הנפגע עסוק בכך שיכול היה לשנות את מה שקרה, לו רק עשה משהו מסויים אחר, ולא את מה שהוא עשה במציאות.
מצב דומה מופיע לאחר תאונת דרכים (למשל, אם רק לא הייתי מסתכל לרגע לצד הייתי רואה את הולך הרגל). רגשות אלו מופעים, גם כן, ללא שליטה.
למה גלעד שליט הפך להיות חלק מכולנו? ליחצו למידע נוסף
יש טיפול?
הטיפולים האפשריים הם רבים, מה שבעצם אומר שאין מענה טיפולי טוב לאנשים אלו. הסיבה היא בין השאר, שתסמונת פוסט טראומתית הופכת להיות תסמונת כרונית כבר לאחר שלושה חודשים.
עם זאת מקובל לטפל באמצעות טיפול פסיכולוגי רגשי וארוך, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול תרופתי. כמובן שחשוב להתאים את הטיפול לבעיה הספציפית ולמטופל הספציפי, ותלוי ממה יסבול גלעד, אם בכלל.
כמו בכל טיפול בתחום הרגשי, חשוב שהקשר עם איש המקצוע יהיה קשר אמיץ וחם, שכן קשר טוב עם המטפל מאפשר התקדמות טובה יותר בטיפול.
איך אנחנו יכולים לעזור?
בהחלט יש דרך. בשבילנו גלעד הוא סמל, וחשוב שנחגוג את שחרורו בתקשורת, לכשיגיע, ובינינו לבין עצמנו. במקביל לחגיגה, יש לזכור כי עלינו יהיה לכבד את גלעד ומשפחתו, ולאפשר לו תקופה, כנראה ארוכה, של החלמה.