דיכאון לאחר התקף לב

אוטם שריר הלב, הידוע יותר כהתקף לב, הוא אירוע המעורר דאגה מיידית לבריאות הפיזית של כל אחד מאיתנו.

ואכן, חשוב לפנות לטיפול רפואי מיידי כאשר הוא מופיע ואשר לאחריו כמובן נדרשת תקופת שיקום ובמקרים רבים גם שינוי אורח חיים, למניעה של הישנות התקף הלב.

אלא שרבים לא מודעים לחלק הנפשי של תהליך ההחלמה ולחשיבות הרבה שיש למצבו הרגשי של האדם והשפעת המצב הנפשי על המצב הפיזי.

מחקרים עדכניים מראים כי כשליש מהמטופלים שעברו התקף לב מפתחים דיכאון ברמות שונות. זה אך מתבקש שאדם יחוש שינוי במצבו הרגשי ובמצב רוחו לאחר אירוע לבבי, ואכן במקרים רבים, אנשים חשים תחושת עצב ודכדוך.

אולם משך החוויה של שינוי במצב הרוח ועד כמה אותה חוויה מחלישה את המטופל, רלוונטיים לשאלה האם מדובר בחלק טבעי של תהליך ההחלמה או בהתפתחותו של מצב דיכאוני, המחייב טיפול.

מהו דיכאון וביטויו באנשים שחוו התקף לב

דיכאון מוגדר כתחושה קבועה ומתמשכת של עצבות המונעת מהאדם ליהנות מפעילויות שחווה אותן קודם לכן כמספקות, דוגמת עבודה, שינה, יחסי מין ותחביבים.

סימפטומים לדיכאון עשויים לכלול: ייאוש, תחושת אשמה, חוסר אנרגיה, העדר עניין, קושי בקבלת החלטות, בכי תכוף, הפרעות שינה, אכילה מופרזת או מועטה ומחשבות אובדניות.

סימפטומים אלה גורמים לשינוי בתפקוד אשר בא לידי ביטוי בתחומי חיים מגוונים, דוגמת חיי משפחה, תעסוקה וחיי חברה.

כאשר אדם חווה גם שינוי בתפקוד שלו, הדבר מעצים את תחושת המצוקה שלו, בנוסף, כאמור, להתמודדות עם מצב בריאותי חדש ולא מוכר.

זאת ועוד, מבחינה קרדיאלית, מחקרים מראים כי דיכאון ממושך מגדיל את הסיכון לאוטם שריר הלב נוסף, בין היתר בשל ירידה בהיענות לטיפול הרפואי, והן בשל ההשפעה הממשית של הדיכאון על  המצב הפיזי של כלי הדם.

אחד הקשיים המרכזיים המאפיינים דיכאון המופיע לאחר אירוע של התקף לב הינו תת אבחנה: מחקרים מעריכים כי רק כ-25% ממטופלים שעברו התקף לב וחווים דיכאון אכן מאובחנים כך ורק כמחצית מהם מקבלים טיפול מתאים.

אחת הסיבות לכך היא מחשבה מוטעית של מטופלים ומטפלים כי דיכאון מהווה תגובה "נורמאלית" למחלת לב ועל כן אינו מצריך התערבות טיפולית, אך גם אם מדובר בתגובה, קיים צורך בטיפול.

טיפול בדיכאון לאחר התקף לב

הדרכים המומלצות לטיפול בדיכאון, לרבות דיכאון לאחר התקף לב הינן פסיכותרפיה, טיפול תרופתי ושילוב בין השניים. במסגרת הפסיכותרפיה, ניתן "לעכל" עם המטופל את מצבו הנוכחי ולנסות להעניק חוויה של ביטחון והכלה.

במקביל, ניתן ללמדו דרכים להפחית מתח, דוגמת תרגילי נשימות, הרפיות,  דמיון מודרך , מיינדפולנס או לווסת מצב רוח באמצעות שינוי בהרגלי חשיבה.

טכניקות אלו מהוות חלק ממסגרת טיפולית נרחבת יותר של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) שבבסיסו ההנחה כי המטופל הינו שותף פעיל בתהליך הטיפולי.

כמו כן סוג טיפול זה מדגיש את החשיבות בפיתוח כלים ממוקדי בעיה להתמודדות עם בעיות קצרות טווח ופרקטיות, כך שהאדם עצמו פועל לשינוי הביטים מלחיצים בסביבתו, כאלה שהוא יכול לשלוט בהם.

בנוסף, במסגרת הטיפול, ישנה חשיבות גם להתייחסות מתאימה לקשיים שחווים בני המשפחה. בני המשפחה עלולים למשל, לחוות תחושות של חוסר אונים, אובדן תקווה ואף דיכאון הדומים לתחושותיו של המטופל עצמו.

בן המשפחה העיקרי המטפל או התומך באדם שחווה התקף לב, עלול לחוש פחד מהותי מחזרתו של האדם לשגרת היום יום.

על כן, חלק משמעותי בטיפול הפסיכותראפויטי עשוי לכלול אלמנטים נוספים אשר יספקו למטופל ולבני משפחתו מידע אמין ומקיף אודות מצבו של המטופל, מגבלותיו כמו גם על משאביו והכוחות שלו באותה העת.

מבחינת הטיפול התרופתי, חשוב להיוועץ עם פסיכיאטר מומחה. ישנן כיום תרופות שונות, בעלות יעילות גבוהה בטיפול בדיכאון וכן בעלות מיעוט תופעות לוואי אשר מומלץ במקרים של דיכאון.

בכל מקרה, חשוב לפנות לרופא או פסיכיאטר מומחה על מנת לערוך התאמה תרופתית, בהתאם לרקע הרפואי של האדם ולתרופות אחרות, במידה ונוטל.

האופן המומלץ ביותר לשלב בין סוגי הטיפולים הינו לפנות למרכז רב מקצועי, כזה בו עובדים יחד בשיתוף פעולה, הן פסיכיאטרים והן פסיכולוגים, המתעדכנים תדיר במצבו של האדם, בהתקדמות הטיפול התרופתי, הרגשי או שניהם יחד ובכך מתאימים לו את הטיפול הנכון ביותר עבורו, ומאפשרים לו להרגיש טוב יותר בזמן הקצר ביותר האפשרי.