גיל ההתבגרות - קרקע פוריה להתפתחות דיכאון

דיכאון אצל מתבגרים

גיל ההתבגרות הוא תקופה לא פשוטה עבור המתבגר ועבור הסביבה המקיפה אותו: המתבגר חווה שינויים רבים בחייו, וההסתגלות אליהם אינה פשוטה.

מה עובר על ילדינו המתבגרים?

השינויים ההורמונאליים, השינויים הגופניים, העלייה בדחפים מיניים בוסריים - עלולים לעורר חרדה ואשמה; השינויים ביכולות הקוגנטיביות, למשל היכולת לחשוב מחשבות מופשטות, עשויה לגרום לתחושה של בלבול ותסכול מול העולם - ושינויים רגשיים, כמו עצבנות וכעס, עלולים להקשות על ההתמודדות עם השינויים הללו, שממילא לא-קלים-לעיכול.

למתבגרים יש הרבה משימות חשובות בגיל הזה: גיבוש זהות, עצמאות מול ההורים, יצירת קשרים חברתיים חשובים, יצירת קשרים רומנטיים ראשונים, עמידה במחויבויות הלימודיות - עומס משימות שעלול ליצור קונפליקט בין הרצון "לבקוע" מהביצה ולצאת אל העולם, ובין החרדה והחשש שמעוררים רצון לבריחה אל החיק המגונן והנוח של המשפחה.

מבולבלים? לא יודעים איך לגשת אל הילד שלכם? קיראו על הדרכת הורים.

המעבר בין תלות לעצמאות יוצר תנודות; לעתים ניתן לסמוך על המתבגר והוא לוקח על עצמו משימות באחריות ועומד בהן, ולעתים הוא מתנהג כילד קטן בהרבה מגילו ומתקשה לעמוד בכל מחוייבות שהיא. המעברים הללו מבלבלים את ההורים, ועשויים לגרום להתרחקות בינם ובין המתבגר.

אין זה נדיר שהורי המתבגר פונים לייעוץ פסיכולוגי בקליניקה בשאלה של איך להתמודד בעצמם ואיך לסייע למתבגר.

דיכאון - בעיה נפוצה בגיל ההתבגרות

אחת הבעיות הנפשיות המאפיינות את גיל ההתבגרות היא דיכאון. הדיכאון יכול להיות קשור לרוב אל   הנושאים המטרידים בגיל הזה: הרצון להיות שייך ותחושת החריגה והשוני, החשיבה המתפתחת מעוררת שאלות על משמעות החיים, העמידה מול הדרישות הנוקשות של הלימודים וההישגים מעוררת שאלות של ערך עצמי: האם אני טוב מספיק? האם אני יכול להצליח?

בנוסף, המתבגר מאבד את מקורות התמיכה שהיו לו בילדות - החיק החם של ההורים והשגחתם הצמודה, ובעצם צריך להתמודד לבד עם החיים ועם דרישותיהם. תחושת הבדידות הזו עשויה לעורר דיכאון, מעין אבל על הילדות ועל מה שהיה ואיננו -  וגם חרדה מן העולם, ומן המשימות שהוא דורש.

לאבחון דיכאון בבני נוער חשיבות עצומה,  בשל העוצמות הרגשיות והאימפולסיביות האופייניות לגיל, אשר עשויות להוביל לאובדנות בשיעורים גבוהים (מספר בני הנוער המנסים להתאבד בגיל ההתבגרות גבוה פי ארבעה משיעור המנסים להתאבד בכל גיל אחר), לחרדות סביב הצלחה בלימודים, חרדת בחינות וחרדה חברתית, להפרעות אכילה שקשורות לשינויים הגופניים, לדימוי גוף, לחשש מפני ההתבגרות ולחשיבות המראה החיצוני בגיל הזה.

בנוסף, דיכאון לא מאובחן אצל בנים עשוי להופיע יותר כהתנהגות מרדנית ועבריינית. כל ההפרעות ההתנהגותיות והפסיכולוגיות הללו עלולות להוביל להתנהגויות של פגיעה עצמית, ולהתדרדרות בלתי הפיכה. האבחון לכן, חשוב, וכדאי לפנות לטיפול מיד כאשר מזהים מצב שכזה.

למרות חשיבותו של האבחון, זיהוין של  המצב הנפשי של המתבגר ע"י ההורים הוא משימה קשה בהרבה מאשר בגיל הילדות. הם מעורבים פחות בחיי המתבגר, שמוותר על ייעוץ איתם לטובת שיתוף חברתי קבוצתי; בנוסף, ההתנהגות דיכאונית יכולה לבוא לידי ביטוי באופן שונה -  ברגזנות וכעס, ולא רק בעצבות.

קראו על התמכרות בני נוער לאלכוהול וסמים

דיכאון בקרב מתבגרים - סימני אזהרה להורים

לעתים גם למתבגר עצמו לא כל כך ברור "מה עובר עליו", ולכן גם אם יבקש עזרה לא יוכל לדעת מה הוא מבקש. על אף הקושי, יש מספר דברים שצריך לשים אליהם לב:

ראשית, שינויים חדים וקיצוניים בהתנהגות - למשל הסתגרות, ירידה בלימודים בציונים ובהישגים; שנית, ירידה חברתית -  הטלפון פחות מצלצל, הוא פחות נפגש או קובע עם חברים; שלישית,  שינויים קיצוניים בתזונה - דיאטות דרסטיות, או לחילופין בולמוסי אוכל ועוד.

כל אלה יכולים להוות סימני אזהרה עבור ההורים, ולהוביל אותם לבירור משמעותי יותר של רגשות המתבגר ומצבו הנפשי. אנו ממליצים לפנות לאבחון וייעוץ מיד כאשר מופיעים סימני האזהרה ולא להמתין להידרדרותו של המצב הנפשי, אז הטיפול קשה יותר.