סמים קלים הם קבוצת חומרים שאינם מותרים לשימוש לפי החוק מצד אחד, ושהצריכה שלהם נחשבת לנורמטיבית, לפחות בפלחי אוכלוסיה מסויימים, מצד שני. אנו רואים שימוש נפוץ בסמים קלים בחיי הלילה בערים גדולות ברחבי העולם, בקהילות של אומנים, אנשי רוח, בעלי מקצועות חופשיים ובאוכלוסיה הלהט”בית.

מרבית האנשים הצורכים סמים קלים מצליחים לנהל אורח חיים עצמאי ויצרני, אך לצידם קיימים אלו שהשימוש החברתי עבר את הגבול שלהם עצמם והמיתוס לגבי היעדר התמכרות לסמים קלים מקשה עליהם לפנות לעזרה. 

ההבדל בין סמים קלים לקשים

החלוקה הקלאסית לסמים קלים וקשים נקבעה בעבר בהתאם לרמת ההתמכרות הגופנית לסם. 

עד לעשור האחרון סמים קלים נחשבו למוצרי הקנאביס על סוגיו (גראס, חשיש, ג’ראס), וסמים קשים לשאר סוגי הסמים (קוקאין, הרואין, סמים ממריצים).

לאחרונה החלו להכיר בכך שפלח אוכלוסיה נרחב נוהג לצרוך סמים כחלק מצורת בילוי והרשימה הורחבה, כאשר החתך עדיין נקבע לפי מידת התלות הגופנית לסם,  עם זאת מתחילה ההבנה כי חלק מהסמים אינם מפריעים לתפקוד באופן בולט,  וחלק כן, וגם זו נקודת חתך. 

בהתייחסות לסמים קלים מקובל כיום לכלול את מוצרי הקנאביס וסמי מסיבות (נייס גאי, אקסטזי, ל.ס.ד) בהם אין תסמיני גמילה פיזיים מובהקים, וסמים קשים נחשבים לשאר סוגי הסמים (אמפטמין, קוקאין, הרואין, אלכוהול).

הגבול בין סמים קלים וקשים

האבחנה בין סמים קלים לקשים תמיד הייתה בעייתית. טבק למשל יכול להיות מאד ממכר ואף מסוכן, אך הוא מותר בחוק ורבים מהמכורים אליו הם אנשים נורמטיבים ויצרניים,  בתפקוד תקין. כך גם לגבי האלכוהול. הוא נצרך באופן נורמטיבי כחלק מבילוי, אך נחשב בכמויות גבוהות לאחד החומרים הממכרים והמסוכנים לשימוש. 

החלוקה לסמים קלים וקשים יצרה אמונה רווחת שסמים קלים אינם ממכרים ועל כן לא מצריכים גמילה וסמים קשים תמיד פוגעים באופן מהותי באדם. אלא שהדבר לא לגמרי נכון.  מצד אחד יתכנו משתמשים בקוקאין המנהלים אורח חיים תקין מבחינה תפקודית ובמקביל גם כאלה הצורכים גראס ותפקודם נפגע עקב השימוש. 

כדי לעזור להבין את הבעייתיות, חשוב להבין מהי ההגדרה של התמכרות.

התמכרות לסמים

לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO) התמכרות מתרחשת כאשר מתקיימים שלושה מתוך שישה קריטריונים:

• דחף כפייתי או תשוקה בלתי נשלטת להשתמש. 
• קושי בהגבלת זמן השימוש ובשליטה על הכמות הנצרכת. 
• הזנחה של תחומי עניין, מחויבויות או מסגרות (לימודים, עבודה) בשל השימוש.
• שימוש חוזר למרות הידיעה שהשימוש גורם לנזק. 
• תסמיני גמילה (סימפטומים גופניים ונפשיים ) כאשר החומר אינו נצרך.
• סבילות או עמידות המתפתחות עם הזמן, וצורך לצרוך כמות גדולה יותר.  

התמכרות לסמים קלים והקושי בזיהוי

התמכרות למעשה יכולה להתקיים גם ללא תסמינים פיזיולוגיים, והתמכרות לסמים קלים עלולה להתרחש גם אם ההזדקקות הגופנית אליהם נמוכה. 

בהתמכרות לסמים קלים בולט המרכיב הפסיכולוגי שהוא קשה יותר לזיהוי לעומת המרכיב הפיזיולוגי הקיים בסמים קשים. ללא תסמיני גמילה  השינוי משימוש נורמטיבי להתמכרות הרבה יותר סמויה. 

מאחר וצריכת סמים קלים היא תופעה תרבותית, היא נתפסת לעיתים כחלק מזהות חברתית לגיטימית, ולאור התפקוד הגבוה של חלק מהצרכנים,  היכולת לשים את הגבול ולזהות התמכרות היא יותר קשה, הן לאדם עצמו והן לסביבתו הקרובה. 

טיפול בהתמכרות לסמים קלים

בעוד הנזקים הגופניים והתפקודיים בסמים קלים נחשבים לפחותים, הטיפול בהתמכרות לסוגי סמים אלו נחשב לקשה יותר. 

השלב המהותי והקשה ביותר בטיפול בכל סוגי ההתמכרויות טמון בהבנה של המטופל שהוא זקוק לשינוי. 

בהתמכרות לסמים קלים קשה יותר לפרוץ את מחסום ההכחשה או במילים אחרות את מחסום  ההבנה כי מתבקש שינוי. 

הסיווג לסמים קלים מאפשר התעלמות ברמה הסוציולוגית, והצריכה החברתית מקבעת את השימוש כחלק מקובל ורצוי בזהות האישית. 

ההפסדים התפקודיים בסמים קלים הם בדרך כלל פחותים והמשתמש אינו מגיע לנקודת תחתית דומה לזו המתקיימת בהתמכרות לסמים קשים. ההכרה בבעיה לרוב תתרחש רק כאשר ההפסדים התפקודיים יהפכו למצטברים או שהאפשרויות לבחור באפיקים אחרים מצטמצמות. 

אופי הטיפול בגמילה מסמים קלים

אדם המגיע לגמילה מסמים קלים מטופל בצורה שונה מאשר אדם הנגמל מסמים קשים. המרכיב הפיזיולוגי בהתמכרות כמעט ואינו קיים והדגש בטיפול יהיה על המרכיבים הפסיכולוגים שהובילו לשימוש המוגבר. 

בדומה להתמכרויות אחרות נפוץ לראות סימנים של  חרדה ודיכאון. מבחינה זו, הגמילה מסמים קלים תמיד תהיה משולבת ותכלול טיפול בהתמכרות בשילוב טיפול בסיבות הנפשיות שהובילו למצב של התמכרות. 

בסמים קשים הטיפול בדרך כלל יתבסס על שיטת 12 הצעדים, המאפשרת למטופל לקבל ליווי תמיכתי גם לאחר שהטיפול הפרטני מסתיים. 

בסמים קלים עצם הבולטות של המרכיב הפסיכולוגי בהתמכרות הופכת את שיטת הטיפול ליותר מורכבת ופחות טכנית. 

לאור התפקוד הגבוה והפנמת השימוש כמרכיב חיובי בזהות המרכיב המוטיבציוני הכולל הנעה של המטופל לבחור בדרך חיים חלופית מאתגר יותר.

בדומה להתמכרות לסמים קשים קיים מרכיב משמעותי בטיפול העוסק בהסתגלות לחיים ללא ריגוש (או טשטוש)  והתמודדות עם הקושי הנלווה, באופן מסויים ניתן לדמות מרכיב זה לתסמיני גמילה נפשיים שההתמודדות איתם נמשכית זמן ממושך. 

מתי בדרך כלל מגיעים לטיפול?

קשה יותר להביא מישהו לטיפול כאשר קיימת התמכרות לסמים קלים. 

ההכחשה להתמכרות עמוקה יותר. אין זה נפוץ בסוג זה של התמכרות להגיע לתחתית תפקודית, והגבול בין שימוש נורמטיבי להתמכרות הרבה יותר מטושטש.

כאשר מטופל המכור לסמים קלים מגיע לטיפול מיוזמתו, זה לרוב אחרי שהוא מבין שאינו ממצה את הפוטנציאל שלו, מתקשה לעמוד במחוייבויות, מתחיל להרגיש דיכאון או חרדה על אף או בגלל השימוש, אינו מרגיש מסופק או מתקשה לנהל אורח חיים עצמאי.