הסתגרות ודיכאון אצל בני נוער

אז כדאי שתדעו שהשינויים במצב הרוח ובהתנהגות הם חלק מאיפיוני הגיל וגם ההקצנה הזו היא טבעית. הם גם לא עושים את זה נגדכם באופן אישי, אלא חלק מגיבוש הזהות בגיל ההתבגרות זה אומר להתמרד, לריב, להתעלם מכם, להגיד לא. כדי שלא תלחיצו את הילד שלא לצורך, אך גם לא תהיו שאננים מידי, חשוב להבין ולהכיר סימנים ותופעות הקשורים במצב רוח בקרב בני נוער.

אם יש לכם שאלות נוספות, או שאתם מעוניינים בייעוץ והדרכת הורים ספציפית עבור המתבגר שלכם, תוכלו לפנות לאנשי המקצוע המנוסים שלנו לטיפול בילדים ובני נוער.

התקשרו בכל עת ונשמח לסייע:  03-6413483

למה זה קורה?

גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד רגיש מבחינת ההתמודדות של מתבגרים עם לחצים. ראשית, בני נוער נדרשים לפעול בכיוון של מצוינות והישגיות. לכך מצטרפת התמודדות עם השינוים ההתפתחותיים והפיזיולוגיים. הרבה מתבגרים מתקשים "לזרום" עם השינויים הללו ולקבל אותם בשלום.

כחלק מההתבגרות השכלית בני נוער מתחילים לחשוב בצורה מופשטת ומורכבת הרבה יותר, וכך גם מתחילות לעלות, לראשונה, שאלות שונות - מי אני? מה המצופה ממני? במה אני טוב? ובמה אני לא? ואלו שאלות שמאוד מבלבלות. בלבול זה מתעצם אל מול מסרים סותרים שהם מקבלים מהסביבה- מההורים, מהחברים, מהטלוויזיה והאינטרנט, דווקא בתקופה שעליהם למצוא את האני שלהם.

השפעת האינטרנט על ילדים ובני נוער

לא רק מהילד נדרשים שינויים בעקבות המעבר לגיל ההתבגרות, גם על הוריו. בן הנוער עוד לא בוגר, הוא בדרך לכך, ונדרשת התייחסות שונה מצידם. הדרישה של ההורים מהילד לגלות יותר עצמאות ויותר שיקול דעת, מופיעה במקביל להכרה של בן הנוער שיותר הוא לא יהיה הילד הקטן של אמא ואבא וכי עליו להתחיל להתמודד עם העולם לבד. כל אלו עלולים להביא להתפתחותו של דיכאון אצל בני נוער.

חשוב שהורים יבינו כי המתבגר עדיין זקוק להם. אמנם לא כמו ילד בן  6 , אבל הוא עדיין צריך שההורה יהיה שם בשבילו, יתמוך בו יקשיב לו, גם אם הנערים לא אומרים את זה באופן מפורש או אפילו מתנהגים הפוך מזה. לכן על ההורים לתת תחושה שהם תמיד שם ותמיד יש למי לפנות ושלא כועסים עליהם או מענישים אותם על ההתנהגות המתרחקת שלהם

איך נדע שזה לא מהלך טבעי בהתפתחות ושנדרש טיפול מקצועי?

הדבר החשוב ביותר הוא זיהוי של שינויים חדים מאוד בהתנהגות:

• ירידה משמעותית בלימודים
• שינוי חברתי: ילד מקובל שכבר לא נפגש עם חברים ולא יוצא מהבית
• הסתגרות ממושכת בחדר
• מצב רוח ירוד
• עצבות ומלנכוליות ונטייה לדיכאון המופיעים לאורך זמן ובאופן קבוע (לפחות שבועיים, מדי יום).  
• שינויים בהרגלי שינה
• חוסר תיאבון או תיאבון יתר
• חוסר שקט (יוצא ונכנס, קם ומתיישב ונראה שלא מוצא את עצמו). 

מאפיין עיקרי נוסף הוא תחושת חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך ורגישות גדולה לביקורת. מתבגרים רבים אומרים, למשל, שהם לא שווים כלום, שאין שום דבר שהם טובים בו, שהם שונאים את עצמם ואת החיים שלהם, שאף אחד לא מבין אותם ושההורים רק רוצים שהם יביאו ציונים טובים וזה כל מה שאכפת להם. גם כאשר מתבגר סובל מהפרעות קשב וריכוז הוא עלול לייחס אי הצלחה בלימודים לטיפשות או חוסר יכולת ולא לקשייו האובייקטיבים. מחשבות אלו הם לרוב מחשבות טוטאליות - כל החיים לא שווים, אין להם שום דבר טוב שהם יכולים להגיד על עצמם וכדומה, שמשפיעה עם ההתנהגות. 

מתבגרים הסובלים מדיכאון לא תמיד יראו עצבות. יש מתבגרים המביעים את הדיכאון באופן מוסווה: דרך התפרצויות זעם, בעיות התנהגות בבית ספר, התנהגויות מסוכנות, שימוש בסמים, הפרעות אכילה ועוד. 

דרכי טיפול

למעשה רק איש מקצוע יכול לטפל באופן מלא בדיכאון אצל מתבגרים. הקרבה של ההורים לבן הנוער, המעורבות האישית והרגשית, לא יכולה לאפשר להם לעשות זאת. יחד עם זאת ישנה חשיבות גדולה לחלק של ההורים בתשומת הלב לסימנים שהילד מפגין, שהרי הם מכירים הכי טוב את ילדם.

גם אם אתם לא בטוחים באפשרות לדיכאון אצל בן הנוער, אנו ממליצים להגיע לפגישת ייעוץ אחת עם פסיכולוג מומחה לילדים ונוער, בה תוכלו לתאר, להסביר, לשאול, להטיל ספקות ולברר האם אכן זה המצב ומה אפשר וכדאי לעשות.

הטיפול בדיכאון אצל בני נוער הוא טיפול פסיכולוגי: טיפול פסיכודינמי רגשי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או באופן משולב, מה שמרבית הפסיכולוגים עושים כיום. בטיפול המטפל קודם מקשיב למתבגר, מנסה להבין אותו, את השקפת עולמו, מדבר בשפתו ומתחבר לצרכיו, מחשבותיו, רגשותיו. למתבגר קל יותר לפעמים לשתף אדם ניטרלי מאשר את הוריו, שבאים לקשר איתו עם ציפיות ודיעות מוקדמות בעקבות היכרותם איתו. 

מעבר לעבודה הרגשית, הרבה פעמים עובדים בטיפול על שינוי המחשבות המוטעות של בן הנוער, ועל ההתנהגויות שנובעות ממחשבות אלו. כאמור, בני נוער הסובלים מדיכאון לא פעם חושבים שאף פעם הם לא ירגישו אחרת, שתמיד יהיה רע, שהחיים שלהם לא יכולים להראות טוב יותר, שהם שונאים את עצמם ואין שום דבר שהם יכולים לאהוב בעצמם. בעקבות כך הם גם בדרך כלל יסתגרו, יפסיקו יותר ויותר להיות פעילים בתחומים שהיו רגילים להיות פעילים בהם - אלו הם למעשה התנהגויות הנוצרות מתוך המחשבות השליליות.

מטרת הטיפול היא להתחיל את השינוי בתחושה ובהתנהגות דרך השינוי במחשבה. המטפל מסביר לילד שייתכן שחלק מהמחשבות שלו מוטעות, ומסייע לו לרכוש אפשרויות חשיבה אחרות, אופטימיות ואדפיטיביות יותר.  המטפל מעניק לבן הנוער כלים בהם יוכל להשתמש באופן עצמאי על מנת לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות אלו, כך שמעבר למניעת תלות בו, הוא מעניק לבן הנוער תחושת יכולת וערך, שמסייעת בשיפור המצב. 

לעיתים נדרש טיפול תרופתי, הניתן בצמוד לפסיכותרפיה, משום שתרופות נוגדות דיכאון או חרדה אינן פותרות את הבעיה אלא מסייעות בהקלה על הסימפטומים, בעיקר על חוסר היכולת של המתבגר לנסות לעשות שינוי.

הטיפול התרופתי הוא מעין "מנוף" המסייע מעט בשיפור התחושה המדוכדכת, כך שהמתגבר יוכל להשתתף בטיפול הפסיכולוגי ולהפיק ממנו תועלת. 

מה לעשות כאשר הילד לא רוצה לבוא לטיפול?

במקרים כאלו מומלץ שההורים יגיעו באופן קבוע להדרכת הורים. במהלכה הם ילמדו איך לדבר עם הילד, איך להתנהג איתו, איך להגיב לאמירות שלו או להתנהגויות שלו, מתי לא להגיב, איך לשפר את הדינמיקה במשפחה ועוד. הניסיון של המטפלים בקליניקה מראה כי הרבה פעמים פעולות אלו מסייעות להביא בהמשך את המתבגר עצמו לטיפול.

קראו עוד על: הדרכת הורים בגיל ההתבגרות

למה זה חשוב כל כך להגיע ישר לטיפול?

דיכאון בגיל ההתבגרות, שאינו מטופל,  מנבא דיכאון בגיל מבוגר יותר או קשיים רגשיים אחרים בבגרות.  לכן, כדאי לגשת עם הילד או המתבגר לאבחון וטיפול מוקדם בבעיה. גיל ההתבגרות זהו גיל קריטי, שבו למתבגרים יש משימות התפתחותיות רבות, שעליהם להשלימם על מנת להפוך למבוגרים מתפקדים בחברה ושלמים עם עצמם.