עיסוק במראה חיצוני איננה תופעה חדשה או זרה. היא נפוצה בעיקר בעולם המערבי ומעסיקה נשים וגברים כאחד, אך לא פחות מכך היא מעסיקה ילדים צעירים ובני נוער רבים. כבר לא נדיר לראות ילדות בנות 8 פונות ל"טיפולי יופי", מתייחסות בכובד ראש לסוגיית הלבוש שלהן ואף מתנסות, ולא רק פעם בשנה בפורים, באיפור, בישום, וכדומה.
עיסוק במראה חיצוני מתפתח לאורו ובמקביל לתרבות שרואה ברזון כמודל ליופי ויותר מכך, תרבות הרואה ביופי ורזון כדרך באמצעותה אפשר להגיע להישגים, להצליח ולהיות מאושרים. נראה כי בקרב ילדים ובני נוער להיות רזה היא לא פעם שאיפה של ממש הנובעת מתפיסה מוטעית כי המשמעות של להיות רזה היא גם להיות יפה, מקובלת, שווה ומוצלחת.
אידיאל הרזון מביא עמו דפוסי התנהגות שונים בכל הקשור לאכילה, כאשר במקרים מסוימים עשויים להפוך להפרעת אכילה. הפרעות אכילה נפוצות יותר בקרב נשים ונערות, אך גם גברים ונערים עשויים לפתח הפרעות אכילה, ביחס של 1 ל- 9.
סטטיסטיקה מעידה כי 85% מהסובלות /סובלים מהפרעות אכילה הן בטווח גילאים של 12-20. מכאן, שגיל ההתבגרות הוא הגיל העיקרי לסיכון להתפתחות הפרעות אכילה.
ואכן גיל ההתבגרות מביא עמו התמודדויות ולחצים אשר משפיעים גם הם על הסיכון לפתח הפרעות אכילה: לחצים בלימודים, שינויים פיזיולוגיים ורגשיים, עיסוק משמעותי בבניית הזהות העצמית, לחצים חברתיים, רצון לעצמאות וצורך בתחושת שליטה על חייהם, שלעתים מתבטאת באפשרות לשלוט בדפוסי האכילה שלהם. לכל אלו מתווספים כאמור ההשפעות של ערוצי המדיה והפרסום המעלים את קרנו של הרזון כאידיאל ליופי ואושר.
הפרעות אכילה נחלקות לשלושה סוגים: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה ואכילה זללנית - Being Eating.
אנורקסיה נרבוזה מתאפיינת בעיקר בצמצום משמעותי של אכילה וירידה משמעותית במשקל של יותר מ- 15% ממשקל הגוף התקין. בולימיה נרבוזה מתאפיינת בבולמוסים של אכילה ולאחריהם פעולות של התרוקנות כמו הקאה, פעילות ספורטיבי או שימוש במשלשלים. אכילה זללנית מתאפיינת בבולמוסים של אכילה ללא פעולת התרוקנות.
הרקע והגורמים להתפתחות של הפרעת אכילה הם מורכבים ואינם חד גוניים. ידוע כיום כי אכן לתרבות היופי והרזון יש השפעה משמעותית, אך היא אינה הגורם היחידי.
יותר מכך, הפרעות אכילה אינה תופעה של העשורים האחרונים ומוכרת גם ממאות קודמות, בהם אידיאל היופי לא התמקד ברזון. יותר מכך, ידועה גם ההשפעה החברתית - סביבתית על התפתחות הפרעות אכילה, ההקשר המשפחתי, לרבות העברה בין דורית (כלומר, כאשר האם בעצמה סובלת מהפרעות אכילה) וקשר גנטי.
כמו כן, לעיתים הפרעת אכילה מתפתחת על רקע של פגיעה מינית וצורך של הילדה/ נערה להיטהר מחווית הפגיעה על ידי הימנעות מאכילה או פעולות של הקאה וכדומה או מתוך רצון להימנע מהמעבר מילדה לאישה על ידי עצירת המחזור החודשי וההתפתחות הנשית.
נערים העוסקים בספורט, לרבות ספורט תחרותי, כמו גם נערות העוסקות בספורט ומחול, נמצאים גם הם בקבוצת סיכון בשל עיסוקם בענף תחרותי הן בהיבט הפיזי והן בהיבט הפסיכולוגי.
קשיים רגשיים הנלווים ואופייניים להפרעות אכילה הן הפרעות אישיות גבולית, דיכאון (כשיותר מ-50% מבעלות הפרעות אכילה סובלות גם מדיכאון), חרדה, הפרעה אובססיבית או צורך משמעותי בשליטה. כמו כן, הפרעות אכילה מתאפיינות גם בדימוי עצמי נמוך, נטייה לפרפקציוניזם וכדומה.
מלבד הקשיים הרגשיים הפרעות אכילה הופכות בשלב מסוים לבעיה בריאותית כאשר נפוץ לראות הפסקת וסת אצל נשים, נשירת שיער, התייבשות, קושי להתמודד עם קור (וכשמקרים קיצוניים מופיעה פלומת שיער שנועדה להגן מהקור), פגיעה במערכת החיסונית ורגישות להידבקות בזיהומים ומחלות, בעיות קצב לב, פגיעה בתפקוד הכבד והכליות, פגיעה בוושט ובשיניים בעקבות הקאות מרובות ועוד.
עיסוק בתזונה ופעילות ספורטיבית עשויה להיתפס על ידי החברה והמשפחה כפעילות מבורכת, בעיקר בעידן של ימינו המציע שפע רב של מוצרים עתירי שומן וסוכר. לכן, לא תמיד קל לזהות אותו בזמן.
כך גם, נערים ונערות מפתחים הפרעת אכילה לאחר תחילתה של דיאטה שנועדה להפחית מעט במשקלם כשהם אט אט מוצאים עצמם מצמצמים יותר ויותר את האכילה שלהם או משלבים פעולות של התרוקנות על מנת להשיג תחושה של שליטה על התנהגותם.
טיפול בהפרעות אכילה הינו טיפול משולב המערב הן טיפול רגשי על ידי מטפל המומחה בטיפול בהפרעות אכילה, הן ליווי דיאטני והן ליווי פסיכיאטרי במידת הצורך.
מטרתו של הטיפול הרגשי הוא להתחקות אחר השורשים והקשיים הרגשיים הנמצאים בבסיס ההפרעה והמביאים להתמודדות הלא יעילה דרך השליטה באכילה. הטיפול הרגשי לעיתים גם מלווה בהדרכת הורים או ליווי משפחתי על מנת לסייע בהתמודדות המשפחתית המורכבת וכן לתת להורים ולבני המשפחה האחרים כלים להתמודד ולעזור לנער/ה לבנות חיים בריאים יותר.