המונח הפרעת אישיות גבולית נועד לתאר טווח רחב של התנהגויות. בבסיס ההפרעה נמצאים קושי להתמיד בתפקוד במסגרות, חוסר יציבות בקשרים בינאישיים, חשש רב מנטישה, הפרעה בתחושת הזהות והרגשה כרונית של ריקנות פנימית.
קרא עוד על הפרעת אישיות גבולית
מקור ההפרעה יכול להיות קושי בויסות עצמי מילדות או שהינו תוצאה של אירוע חיצוני מעצב כמו טראומה בילדות, פגיעה פיזית, נטישה, אובדן של דמות קרובה או הורות חודרנית ושתלטנית מצד אחד, המזניחה ומתעלמת מרגשות הילד מן הצד השני. קיראו אודות פוסט טראומה.
כיום המחקר עוסק בעיקר בקשר שבין הפרעת אישיות גבולית לפגיעה מינית, ועל כך ניתן לקרוא עוד במאמר נפרד.
מהו למעשה קושי בויסות עצמי?
קושי בויסות עצמי הוא הקושי להגיע להרגשה של רוגע ושלווה פנימית. הויסות העצמי של האדם מבוסס על ויסות גופני וויסות נפשי. הקושי בויסות עצמי מתפתח עם השנים והופך לטראומה פנימית ההולכת ומחריפה, ההורסת את המגע עם העולם והופכת אותו לכואב ובלתי אפשרי.
קושי בויסות גופני יבוא לידי ביטוי בקושי להירדם, קושי להתעורר, שינה המופרעת בקלות, תיאבון לא סדיר, ורמה גבוהה של עוררות גופנית.
קושי בויסות רגשי מתבטא בפגיעות רגשית גבוהה ביותר, עוצמות רגשיות גבוהות, חוסר יציבות במצב הרוח עם מעברים חדים בין מצבים נעימים של שלווה, שמחה ואופטימיות, למצבים בלתי נעימים של מתח נפשי, עצב, ייאוש וכעס. המעברים האלה נחווים כחסרי שליטה. חוסר יציבות במצב הרוח יכול להתקשר לחוסר יציבות בכל שטחי החיים.
כיצד נוצר הקושי בויסות עצמי בראשית החיים?
קושי בויסות רגשי עשוי להיווצר ממפגש לא מוצלח בין שני צדדים: תינוק שהגירויים החיצוניים (רעש, מגע, טעם, מצב רוח בסביבה הקרובה) נוטים להציף אותו, והוא בעל יכולת מולדת נמוכה להירגע, ומהצד השני דמות מטפלת שאינה מצליחה להביא את התינוק לידי רגיעה ונחמה.
התהליך הנורמלי של הרגעת התינוק על ידי מגע פיזי (חיבוק, נשיאה, האכלה ועוד), ובהמשך על ידי תקשורת רגשית מילולית: "כואב לך... אתה רעב", אינו קיים. תהליך זה אמור לכלול גם שיקוף: הדמות המטפלת משקפת לפעוט את רגשותיו, אבל באופן שמצליח להרגיע אותו – 'אני מבינה את כאבך, אבל נבדלת ממך ולכן יכולה להרגיע אותך'. שיקוף זה מאפשר לו לחוש בגבולות של עצמו, להבין ''מה אני מרגיש'', להבין שהזולת מבין אותו אבל נפרד ממנו, וכן לומד בהמשך לווסת ולהרגיע את עצמו.
דמות מטפלת לא בטוחה (מבחינת התקשרות) עשויה להגיב בשני אופנים עיקריים: שיקוף מדויק ומזדהה מדי או שיקוף שכלל אינו מקושר למצב הרגשי של הפעוט. שני סוגי תגובה אלה אינם יכולים להרגיע את מצוקתו של התינוק והם אף עשויים להגביר אותה. כאשר הפעוט אינו יכול לפתח ייצוג של החוויה שלו (תחושה של "עצמי"), נסללת הדרך לקשיים בהגדרת העצמי ובהבנת האחר.
עיבוד מנטאלי והקושי לעסוק בו והשלכותיו אצל בעלי הפרעת אישיות גבולית:
בעלי הפרעת אישיות גבולית מתקשים להבין מחשבות, רגשות, וחוויות הן אצל עצמם והן אצל האחר ולראותם כנפרדים מהתנהגויותיהם. מקורו של הקושי הוא ליקוי בהתפתחות היכולת לעסוק ב"עיבוד מנטאלי" (Mentalizing). עיסוק בעיבוד מנטאלי הינו היכולת שלנו לדמיין מחשבות ורגשות שונים ומגוונים שעשויים להביא להתנהגות מסויימת באחר ובעצמי.
אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית ימנעו מלחשוב על מצבים מנטאליים. מי שחווה התעללות מצד דמויות ההתקשרות הראשוניות שלו, יימנע מלחשוב על מצבו המנטאלי שלו עצמו או של המתעלל, שכן מחשבה זו היא בלתי נסבלת וכואבת. עם הזמן, מצבים מנטאליים של ה"עצמי" ושל האחר מפסיקים לעבור "עיבוד מנטאלי" ובמקום זאת השערות על רגשותיו של האחר נחוות כמציאות, כשהתנהגויותיו בד"כ מפורשות בהקשר של דחייה. על הקשר בין פגיעה מינית להפרעת אישיות גבולית.