הרטבת לילה ובעיות שליטה בסוגרים

מבין הפרעות ההתפתחות, אחת ההפרעות הלא נעימות היא בעיית ההרטבה, או בשמה הכולל: בעיית שליטה בסוגרים.

הרטבה - בעיה שכיחה אך מביכה

אף אחד לא אוהב להודות שהוא מכבס את סדיניו של ילדו מדי לילה; אף ילד לא נהנה להסביר שהוא מפחד להתארח אצל חברים מחשש שגם בבוקר שאחרי מסיבת יום ההולדת הוא יקום רטוב אל מול עיניו של חברו.

יחד עם זאת, בעיית השליטה בסוגרים היא בעיית ההתפתחות השכיחה ביותר אצל ילדים - כל ילד שלישי מרטיב בגיל 4, אחד מבין עשרה מרטיב בגיל 6 ושלושה מתוך מאה מרטיבים בגיל 12.

למרות שמדובר בבעיה נפוצה מאד, היא לא נעשית פחות מביכה או פחות מגבילה בשל כך.

קיראו אודות פחדים התפתחותיים

מה מקור הבעיה?

מחקרים רבים נעשו במאמץ לבחון את מקור הבעיה. במקרים רבים, הרטבת לילה (enuresis בשמה המקובל) או בריחת צואה (encopresis) עוברת במשפחה וקשורה למאפיין ביולוגי של שליטה בשרירי הסוגרים - שליטה שאפשר לשפר ולאמן בקלות על ידי תרגילי שרירים, כמו בכל חולשה שרירית אחרת.

בנוסף לגורם הגנטי - ביולוגי הקיים בבעיה, ישנו מרכיב רגשי גם - כן. בעקבות טראומה נפשית או פיסית, ילדים רבים חווים רגרסיה התפתחותית וחוזרים להרטיב במיטתם, על אף שהצליחו להיגמל באופן משביע רצון קודם לכן.

בנוסף, ילדים רבים סובלים מהרטבה שהיא הרטבת יום, משמע, הילד שולט בגופו באופן יעיל תוך כדי שינה, אך בזמן הערות הוא עשוי להרטיב או ללכלך עצמו בצואה ללא שליטה.

למידע נוסף וייעוץ ראשוני חייגו עכשיו: 03-6413483

הרטבה והצטאות יום נחשבות לבעיות בעלות פרופיל רגשי משמעותי יותר מהרטבות והצטאות לילה והן מטופלות לרוב באופן שונה. 

מעבר לחוסר הנוחות הפיסית שיש בבעיה, לעתים קרובות היא עשויה להשפיע על גורמים אחרים בחייו של הילד כגון חייו החברתיים ובטחונו העצמי.

כיוון שבגילאי 5 ומעלה החיים החברתיים של הילד הופכים להיות עניין מרכזי בהתפתחותו, לטיפול היעיל בבעיות השליטה בסוגרים יש אפקט חשוב על חייו של הילד.

טיפול מקובל

שיטות הטיפול בבעיות השליטה בסוגרים הן מגוונות ונובעות מגיוון בגישות התיאורטיות כלפי ההפרעה, אך בראיית-על, הן הגישות התיאורטיות והן השיטות הטיפוליות הנובעות מהן נחלקות לשלוש דרכים עיקריות: השיטה הרפואית-תרופתית, השיטה ההתנהגותית והשיטה הרגשית.

1. על פי השיטה הרפואית-תרופתית, בעיות השליטה בסוגרים נובעות מחולשה או חוסר בשלות שרירית; הטיפול הניתן על פי הגישה הזו הוא אימון שרירי וטיפול תרופתי, המסייע להקטין את כמות השתן ולהצר את סוגרי השופכה.
2. על פי הגישה ההתנהגותית, בעיות השליטה בסוגרים נובעות מתגובה איטית או חלשה של הגוף לאיתות הפיסי מן השלפוחית או פי הטבעת. טיפול קוגניטיבי התנהגותי משתמש בעזרים כמו חיישן או פעמונית המחוברים לתחתוני הילד, מזהים גודש ומתריעים על כך בצפצוף, שמעיר את הילד ומאותת לו על הצורך ללכת לשירותים. טיפול פסיכולוגי זה נחשב ליעיל במיוחד, ומשפר באופן משמעותי בין 80%-85% ממקרי בעיות השליטה הליליות.
3. הגישה הרגשית-פסיכולוגית מתייחסת לבעיות השליטה כאל ביטוי רגשי של צורך של הילד בתשומת לב הורית, ועל כן ירכזו את הטיפול בשיפור הקשר ומילוי הצרכים של ההורים והילד. קיראו מידע נוסף אודות הדרכת הורים. במקרים של הרטבת יום, הטיפול הרגשי  על ידי פסיכולוג הוא כיוון מומלץ יותר, כיוון שהחלק ההתנהגותי-רפואי של הבעיה חלש יותר.