התאבדות בקרב ילדים ובני נוער

אנשים רבים מתקשים לקבל את הידיעה שאולי אדם קרוב אליהם חשב פעם על התאבדות או ניסה לבצע ניסיון אובדני. גם היום, על אף המודעות הגדולה לקשיים נפשיים שחווים אנשים רבים באוכלוסיה, אובדנות עדיין נחשבת כמעשה בלתי נתפס, המיוחס בדרך כלל לאנשים משוגעים או שמנסים להקל בכך ראש באמירה שאלה אנשים שרק מנסים להשיג תשומת לב. אולם המציאות רחוקה מכך.

לפני שנה בערך, התאבד נער בן 15 בעקבות הקנטות של חבריו לכיתה בפייסבוק, בפרשה שהסעירה את המדינה. אולם לצערנו, אובדנות בקרב ילדים ובני נוער היא תופעה נפוצה למדי.  בארץ למשל, שליש מהמתאבדים הם בגילאי 15-24.

מצוקה נפשית או גיל ההתבגרות?

שינויים, סערות רגשיות, בלבול, חיפוש אחר זהות, חוסר ביטחון ואי יציבות, דרישות סותרות מצד החברה (אמירות כגון: "אתה עדיין ילד ואני אחראי עליך" הנאמרות במקביל לאמירות כגון "אתה כבר אדם בוגר וציפיתי ממך ליותר") הם רק חלק קטן ממאפייני גיל ההתבגרות. 

הורים רבים שואלים איך ניתן לדעת האם בן הנוער סובל ממצוקה נפשית וזקוק לעזרה או סתם מסתגר בחדר ושותק כחלק נורמלי מגיל ההתבגרות?

גיל ההתבגרות מתאפיין בפרידה של הילד מהוריו והפיכתו לנער בוגר ועצמאי. כחלק מהפרידה הזו בני נוער רבים מתרחקים מהוריהם, מפתחים קשרים בעיקר עם בני גילם ועסוקים בהשוואות חברתיות , תוך ניסיון להבין מי הם.

לשיחה אישית ויעוץ ראשוני חייגו :03-6413483

ההגדרה העצמית כוללת מחשבות כמו 'במה אני דומה להוריי, לחבריי ובמה אני שונה מהם'.  תוצאת תהליך גיבוש הזהות היא מרשימה ומתגלמת בהפיכתו של בן הנוער לאדם בוגר, שלם, הבוחר ומחליט על פי ההיכרות שלו את עצמו, אך עד שיגיע בן הנוער לתוצאה זו עליו לעבור תהליך ארוך מלא מהמורות.

במסגרת תהליך החיפוש בני נוער רבים עלולים לחוש בדידות, בשל החוויה שאין מי שבאמת יכול להבין מה עובר עליהם. ההשוואות החברתיות לעיתים מעלות תחושה של חריגות וזרות ולעיתים תחושה דווקא שאני כמו כולם, אבל  אז מה הייחודיות שלי?

לחצו לקריאה על השלכות רגשיות של הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים
 
השאלות של חיפוש הייחודיות של המתבגר לצד חיפוש נקודת ההזדהות וההשתייכות לחברה שבה הוא נמצא הן אבני יסוד בבניית הדימוי העצמי של בן הנוער והן נערכות בכל המישורים: לימודי, חברתי, זוגי, מראה חיצוני.

תשובות של בני נוער לשאלות אלה יכולות גם לתת תמונה על ההיבטים הרגשיים בחייהם. כך, ביטויים כמו "אני לא שווה כלום אם אני לא מקבל מעל 90 בכל המבחנים" , "לכולן יש חבר ולי עדיין לא אז זה סימן שאני מכוערת", מבטאים פגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי ועלולים להוביל להתפתחות של חרדה או דיכאון. 

גורמי סיכון להתאבדות בני נוער

קשיים נפשיים שונים הם חלק מגורמי הסיכון לאובדנות בקרב בני נוער. יש צורך לשים לב לתחושות של חרדה או דיכאון אצל המתבגר, להתמכרויות (סמים, אלכוהול, הימורים וכדומה), להתמודדות עם טראומה (כגון גירושי הורים, אובדן הורה או דמות משמעותית, אונס או פגיעה פיזית אחרת) או התמודדות עם רצף אירועים קשה (למשל פרידה מהחבר במקביל לאובדן סב אהוב ובעיות עם המורה לספרות, יכולים ליצור מצוקה משמעותית אצל הנער המתבגר). כל אלה אמורים להוות תמרורי אזהרה עבור הורים ואנשי חינוך.  

סימנים המעידים על מצוקה

בייחוד יש לשים לב לשינויים בהתנהגות הבית ספרית של בן הנוער: היעדרויות מבית הספר, איחורים, ריבוי בעיות התנהגות, ירידה חדה בציונים והידרדרות בלימודים כמו גם עליה חדה ופתאומית בציונים וכן תגובות מוגזמות לאירועי כישלון והתנהגות פרפקציוניסטית. למעשה, כל שינוי חד בהתנהגות של בן הנוער הוא סימן שיש לשים לב אליו, וכן לכל התנהגות שחריגה מהסביבה כמו למשל לבוש לא אופייני. 

סימן אזהרה נוסף הוא ריבוי תאונות ופגיעות גופניות עליהם מדווח בן הנוער כי קרו "במקרה". כמו כן ריבוי של התנהגויות סיכון כמו למשל נהיגה לא בטוחה, שימוש גובר באלכוהול או חבירה לקבוצות מפוקפקות.

מה מפחיד את הילד שלך? לחץ/י לקריאה אודות פחדים התפתחותיים אצל ילדים

חשוב להקשיב לבן הנוער ולשמוע האם הדיבור שלו השתנה, האם מרבה לדבר על המוות, על כך שאין טעם בחיים, האם מתעניין בדרכים בהם ניתן להתאבד, האם מביע אדישות כלפי אירועים מסכני חיים כמו למשל תאונת דרכים וכדומה. 

אנשים רבים חושבים שבן נוער או מי שמתפקד כרגיל, בוודאי לא במצוקה עד כדי כך שיפגע בעצמו או יעשה ניסיון אובדני כלשהו. ובכן, תפקוד הוא אכן אבן בוחן במקרים רבות להערכת מצב נפשי, אולם במקרים של אובדנות תפקוד הוא סימן מתעתע. התאבדות הוא מעשה שלעיתים נעשה באופן אימפולסיבי ודווקא אצל אנשים או נערים מתפקדים, שכן ביצוע מעשה כזה דורש אנרגיה, כוחות ואומץ. 

אני לא פסיכולוג - על מה אני אדבר איתו?

הורים רבים שמזהים מצוקה אצל ילדם, עדיין חוששים לדבר איתו על כך ובוודאי חוששים לפתוח מולו את הנושא של אובדנות. המחשבה הנפוצה בד"כ היא: "אם אני אדבר איתו על זה אני אכניס לו רעיונות לראש!". 

כאשר בן נוער מביע אמירות המעידות על מאיסה בחיים או מצוקה כלשהי, התעלמות מכך לא רק שאיננה יעילה היא אף יכולה לפגוע בו יותר. בני נוער פעמים רבות חשים שלמחשבות שלהם אין אח ורע ושהם היחידים שמרגישים כך. שיחה כנה בה ההורה לא מביע זעזוע ממחשבות בן הנוער ומפגין אכפתיות, דאגה ורצון לעזור, היא שלב חשוב והכרחי בהתמודדות.

חשוב לשוחח עם בן הנוער בכנות וללא שיפוטיות על מה שמטריד אותו, להבהיר לו שמצוקתו מובנת, להציג את הקשיים הנוכחיים בפרספקטיבה של חיים שלמים, לנטוע בו ביטחון שהוא יכול גם להרגיש אחרת ולחיות ללא הסבל שהוא חווה כעת ולנסות למצוא יחד את הפתרון לכך.

כאשר החשש לאובדנות מתעצם או כאשר בן הנוער סובל ממצוקה נפשית מתמשכת מומלץ לפנות לעזרה. איש מקצוע המומחה בטיפול בבני נוער יכול לסייע הן לבן הנוער והן להורים באמצעות הדרכת הורים, בה הם לומדים כיצד ניתן לסייע לבן הנוער בבית וכיצד לפעול לשיפור שמחת החיים והקלה על הסבל.