התמודדות של ילדים עם אובדן

   חיפוש סגירה 1800-100-172





התמודדות של ילדים עם מוות

באופן טבעי, אנחנו מנסים להרחיק את ילדינו מחשיפה לאירועים של מוות ואובדן. אלא שלעיתים ילדים צריכים להתמודד עם אובדן, בייחוד במציאות קשה, למודת מלחמות, פיגועים ותאונות כמו המציאות הישראלית.


מסיבה זו חשוב להבין כיצד ילד תופס את המוות? מה אפשר להגיד לו? מה חשוב להגיד לו ומה חשוב לא לעשות? ואיך באופן טבעי הוא אמור להגיב למוות?

בכל מקרה של התלבטות, ספק, התנהגות לא רגילה של הילד בעקבות חוויה של אובדן, אנו כאן בשבילכם.  תוכלו להתקשר אלינו ולקבוע פגישת ייעוץ עם אחד מאנשי המקצוע של הקליניקה המומחים בטיפול בילדים, גם במצבי משבר, שיישמחו להדריך אותכם לדרך הטובה ביותר לעזור לילדכם להתמודד כראוי וללא חשש שייפגע מכך בהמשך התפתחותו.

צלצל/י עכשיו לשיחת חינם:  1-800-100-172

התפתחות ילדים ותפיסת מושג האובדן 

בתגובה של ילד לאובדן יש לקחת בחשבון שני צירי זמן: משך הזמן שעבר מאז האובדן – עד כמה האובדן "טרי", והציר ההתפתחותי של הילד - באיזה שלב התפתחותי הילד נמצא. 

ילדים תמיד מרגישים אובדן, מעבדים אותו ומגיבים אליו, בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם. אפילו בגיל כמה חודשים ילדים יכולים לחוש שמשהו מאוד משמעותי בחייהם לא נמצא עוד. בגיל שנה-שנתיים הילד חש בצורה יותר הכרתית את חווית החוסר וההיעדר, החוזרת על עצמה מדי יום. בגילאי ארבע-חמש ילדים כבר מבינים שכלית את מושג ההיעדר ומבינים חלק ממושג המוות, הן בשל ההתפתחות הקוגניטיבית שלהם והן מחשיפה למוות דרך דיבור על חיות שמתות, בין אם במציאות או בטלוויזיה ועוד. הבנה מופשטת יותר מבחינה תפיסתית מגיעה רק בשלבים מאוחרים יותר של גיל ההתבגרות.

תגובות צפויות אצל ילדים בעקבות אובדן

  • הופעתן של מחשבות "מאגיות". למשל, "אם אהיה ילד טוב - אבא יחזור". מחשבות אלו מקורן בניסיון של הילד להשיג שליטה על המצב ולבסס תחושה של קיום בטוח בעולם המעורער שנוצר
     
  • רגרסיה זמנית – חזרה להרטבה, מציצת אצבע, רצון לישון עם ההורים, תלות רגשית גבוהה בהורים, תביעות לא רציונליות
     
  • הופעתן של התנהגויות לא אופייניות כמו ירידה בתיאבון, אי שקט, בכי תכוף, התפרצויות זעם, כעסים, מצבי רוח, ולעיתים גם הפחתת פעילות והתנהגות הנראית כמו דיכאון
     
  • בריחה לצורות שונות של הרגעה, כמו למשל אכילת ממתקים, היצמדות לדמות הורית "חלופית", על מנת לנסות ולהרגיע את התחושות הפנימיות הקשות
     
  • עיסוק בשאלות על מוות ובשאלות קיומיות –האם גם אני אמות? האם אפשר לדעת מתי אבא/אמא/ אח ימותו?

לחצו לקריאה נוספת בנושא התמודדות עם אובדן הורה

איך מתמודדים עם חווית אובדן של ילד?

מוות הוא אירוע טראומטי, אך אין זה אומר שילד שחווה אבדן יפתח בהכרח הפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). למעשה, היכולת של הילד לשאת את האובדן ולצמוח ממנו באופן שיתפתח כראוי בהמשך, תלויה במידה רבה בהתנהגות המבוגרים המקיפים אותו ובייחוד בהתמודדות שלהם עצמם, ביכולת שלהם לשאת את האובדן ולהתגבר עליו.
 

לחצו לקריאה מורחבת בנושא שכול, אבל במשפחה והתמודדות

גם למבוגרים קשה להתמודד עם אובדן ועם ההשלכות שלו ועל אחת כמה וכמה קשה לראות את הילד במצב מבולבל זה. לכן, הורים לעיתים יתמודדו עם המצב על ידי השתקתו והימנעות מהתמודדות איתו בנוכחות הילד. אלא שדרך זו, שנראית לעיתים כהגנה על הילד, היא בדיוק הדרך שעלולה לפגוע בו בהמשך.

למעשה, הדבר הראשון והחשוב ביותר עבור הילד הוא מתן הסבר אמיתי ואמין למה שקרה. כאשר ילד לא מקבל את כל המידע, הוא נשאר עם חלקי מידע שעלולים לבלבל אותו עוד יותר. חלק מתהליך זה כולל הסבר לילד על סיבת המוות, לא במונחים מסובכים מדי או מופשטים, אלא באופן קצר, קונקרטי אך ברור. כך, אם למשל אחד הסבים מת יש להסביר בקצרה שהיה חולה מאוד עד שנפטר וכי לא היה אפשר למנוע זאת.

החשוב הוא לא להשאיר חלל חסר מידע או עם מידע מוטעה, אותו הילד ימלא בתכנים מהדימיון. כך למשל, הנטייה של הורים להגיד "סבתא מתה, זה כמו שהיא ישנה המון זמן" עלול לעורר אצל הילד פחדים משינה ו/או ציפייה ליום בו סבתא תתעורר. ילדים צריכים להבין את הסופיות של המוות ואת חוסר היכולת למנוע אותו.

הורים לעיתים מפחדים בעצמם לדבר על הנושא, אז הם אינם מדברים עם הילד על כך. למעשה, בכך הם חוסמים את האפשרות לשמוע את הילד ולהקשיב לו. אלא ששיחה עם הילד על המציאות משדרת לו תחושה שהוא לא לבד, שמבינים ומכילים את רגשותיו וזה מה שבונה בהמשך תחושת מסוגלות אצל הילד שהוא יכול להתמודד וכן מבסס את האמון שלו במבוגרים סביבו. 

חשוב להבין כי ילד מעבד את האובדן לאורך זמן, לכן לא מספיק לדבר איתו על הנושא פעם אחת. יש לאפשר לו להביע את עצמו שוב ושוב ובכך גם לאפשר לו עיבוד מעמיק ונכון של האובדן. 

צעד נוסף בהתמודדות הוא להיות עם הילד כמה שיותר בשלבים הראשונים. ככל שהילד צעיר יותר, יש להיות איתו יותר, להתקרב אליו, לשחק איתו, לחבק אותו ועוד. וכאמור, בהזדמנות זו אפשר לדבר איתו, להסביר לו שוב את המציאות ולאפשר לו לדבר. יחד עם זאת, חשוב ככל האפשר לשמור על שגרה קבועה – למשל, להמשיך ללכת לגן, גם אם הפרידה בבוקר תהיה ארוכה הרבה יותר מהרגיל.

גמישות זו נדרשת כל הזמן: גמישות הנעה בין הבנת קשיי הילד, קבלת הרגרסיות ההתפתחותיות שלו, כמו למשל הרטבה, אשר נפוצה מאוד במקרים אלה, הבנת הפחדים שצצו פתאום והתייחסות נכונה אליהם, לבין עידוד לתפקוד, להתמודדות ולשמירה על שגרה. 

מה מפחיד את הילד שלך? לחץ/י לקריאה אודות פחדים התפתחותיים אצל ילדים

כל ילד הוא מיוחד וההתמודדות עם אובדן, שלו ושל הוריו, היא שונה ממשפחה למשפחה. צוות הפסיכולוגים והמטפלים בקליניקה מודעים למגוון התגובות האישיות והמשפחתיות למקרים של אובדן ולכן בכל מקרה של לבטים או חששות אנו ממליצים להגיע לפגישת ייעוץ שתסייע במציאת דרכים להתמודדות טובה ולחזרה לשמחת החיים ולשגרה שקדמו לאובדן.



מתעניין בטיפול אישי? צוות המומחים שלנו ישמח לעזור צור קשר


אנחנו כאן בשבילך

לקביעת פגישה השאר פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
שליחת פנייה