התמודדות רגשית במלחמת חרבות ברזל

כיצד להתמודד עם מחשבות שליליות בקרב מבוגרים ולסייע לילדים בתקופה זו

התקופה האחרונה מאתגרת עבור כולנו. אנחנו שומעים עדויות קשות ונחשפים לתכנים לא פשוטים, שמשפיעים על הנפש שלנו. אלה ימים שבהם יכול להיות קשה למצוא אופטימיות. ישנן דאגות רבות וכאב גדול. במצבים כאלה נוצר פתח למחשבות שליליות רבות. למרות שהמחשבות האלה כביכול שומרות אותנו בשליטה, ומזהירות אותנו מפני האסון האפשרי הבא, הרי שבפועל הן מחלישות אותנו ועשויות דווקא להכשיל אותנו.

בימים אלו אנו מציעים שירות חדש - ייעוץ ממוקד להתמודדות עם מצבי משבר בעקבות המלחמה. הייעוץ הינו ממוקד וקצר מועד ונועד לתת לכם כלים להתמודד עם מצבי סטרס או חרדה, להקל על המצוקה ולעזור לכם לחזור לשגרת החיים מוקדם ככל האפשר.

פנו אלינו לפרטים נוספים

כלים וטיפים להתמודדות עם מחשבות שליליות

על אף הקושי הרב בגיוס כוחות נפשיים במצב הנוכחי, הדרך להתמודדות טובה יותר ולחוסן נפשי מתחילה בלצמצם את המחשבות השליליות ולהשקיט אותן. ישנם מספר כלים שעשויים לסייע באתגר הזה.

1. הסחות דעת- למשל, לספור לאחור מ-1,000 בקפיצות של 17. זה אמנם כמעט בלתי אפשרי, אך ישיג מספר שניות בהן לא תחשבו על הנורא שעלול לקרות. מספר השניות האלו משמעותיות במיוחד מכיוון שאנו משיגים בהן סוג של שליטה במקום בו חשבנו שאין לנו.
2. תעריכו ותעודדו את עצמכם על כל התקדמות- אם ניסיתם להקטין את החרדה באמצעות נשימות עמוקות, יוגה, קריאת ספר מעניין או כל פעילות קטנה נוספת, תעריכו את עצמכם על כך. זה לא יעלים את החרדה, אבל זה עשוי להפחית אותה מעט וזה לגמרי לא מבוטל.
3. השתמשו בהומור- כשאנו חולקים הומור עם אחרים, הוא ממשיך להתגלגל ומספק הקלה משותפת ומנוחה.
4. השתמשו בדמיון שלכם- דמיינו את המחשבה המטרידה שלכם עפה ברוח כמו עלה, או את הכעס נשרף במדורה. זה עשוי לסייע לוויסות רגשות.
5. זכרו, זה טבעי- ככה בני אדם חושבים באופן טבעי, המחשבה הזו מותנית בי. עם זאת, יש לי את הבחירה לשים אותה בצד במקום להתמקד בה.
6. שתפו אדם קרוב- אדם שאתם סומכים עליו, אדם מרגיע שיבין איך אתה מרגיש, ויסייע לך להבין במה להתרכז כדי להרגיש פחות חלש.

כלי מחזק נוסף שיכול לעזור הוא ניטור עצמי. הוא מאפשר להרחיב את מגוון האופנים הרגשיים שמסייעים לכם להרגיש טוב יותר, ולהיות מודעים יותר למחשבות, פנטזיות ורגשות שעוברים בכם. הנה מספר שאלות שתוכלו לשאול את עצמכם כדי להכיר יותר את מצבכם:

1. מה אני מרגיש/ה? עצב, אשמה, שמחה, פחד או בושה, סטרס וכו'.
2. מה אני חושב/ת? מה נכנס לי אוטומטית כמחשבה שמפעילה אותי מייד?
3. על מה אני מפנטז/ת? חלק מהפנטזיות שלנו ניתנות למימוש, נניח עונה חדשה לסדרה אהובה. אך יש גם כאלו לא הגיוניות, כמו למשל שאהפוך לכוכב/ת בהוליווד או אלמד לעוף. בפנטזיה הכל מותר.
4. באיזו התנהגות אני בוחר/ת? האם זה מה שרציתי שיקרה או שההתנהגות הפכה למשהו עם חיים משל עצמו? נניח, אני עצבני/ת מהאזעקות או מתוח/ה אז אני שותה יותר אלכוהול או אוכל/ת יותר מהרגיל. דוגמה נוספת היא בזבוז גדול מהמתוכנן של קניות באינטרנט.
5. מה אני מרגיש/ה בגוף? פעמים רבות נרגיש דרך הגוף את המחשבות והרגשות שאנחנו פחות מודעים להם. כלומר, נרגיש מתח בשרירים או בלסת, לחץ קטן בחזה, מחנק בנשימה, ישיבה בצורה מסוימת שאינה אופיינית, זרמים בידיים וברגליים.

כיצד נסייע לילדים להתמודד בתקופה זו

הדבר המרכזי ביותר בתקופה הזו עם ילדים, הוא לנסות להשפיע על מידת החשיפה שלהם לאירועים. כהורים לילדים, עלינו להתגבר על הרצון לראות חדשות בטלוויזיה ולשים את הילדים ראשונים בתור. כדי להקל עליהם ולעזור להם לצלוח את התקופה הזאת, צריך לכבות את הטלוויזיה על מנת להקטין את החשיפה שלהם. אם רוצים לראות חדשות, מומלץ להשתמש בטלפון עם אוזניות כשהילדים בסביבה.

דבר נוסף שמומלץ לעשות, הוא לעצור רגע ולנסות להתמקם רגשית עם מה שקרה. יש בנו הרבה כעס, חוסר אונים ותסכול. חשוב לדבר על זה עם הקרובים אלינו ולעבד את הרגשות הקשים. אם לא נוריד את הכעס, את הזעם ואת חוסר האונים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו צועקים ומוציאים את התסכול על הילדים סתם ומבלי שהתכוונו.

אמירות ושאלות של ילדים ואיך כדאי לענות להם

1. כשילד יגיד שכואבת לו הבטן או שהוא מפחד כששוהים בממ"ד, אנחנו נרצה לנרמל את זה- נגיד לו שזה מאוד טבעי. עם זאת, ישנן דרכים שונות לעשות זאת, וזאת בהתאם לשני מצבים שונים: כשאנחנו בממ"ד, וכשאנחנו משחקים בערב בסלון.
   
   בממ"ד- נתייחס לפחד שהילד מעלה ונענה לו שזה מאוד טבעי לפחד, כולם פוחדים ונסגור את זה. נפנה אותו למשהו שהוא יכול לתכנן ולעשות. משהו שיש לו אחריות עליו. למשל, כשאנחנו בחדר מדרגות והילד אומר שהוא מאוד מפחד, נגיד לו שזה מאוד טבעי ונפנה למשימה - "בוא נבדוק שכל השכנים יצאו, נדפוק על הדלתות ונוודא, וככה נשמור על כולם".
   נסגור את הרגשות המציפים ונפנה לפעילות עם תחושה של אחריות.
   
   אחר כך בסלון כשמשחקים, אנחנו יכולים להגיד שזה טבעי לפחד, שגם אנחנו מפחדים או זוכרים שפחדנו מאזעקות כשהיינו ילדים. במרחב בטוח ומשחקי, אפשר להרשות לעצמנו יותר לדבר על הרגש.

2. כשהילד שואל "מתי זה יגמר?" אנחנו יכולים לענות על השאלה הזו ולומר לו שהוא ילד מאוד חכם, שרוצה לדעת מתי זה יגמר ונוכל לחזור לשגרה. זו שאלה חכמה ורלוונטית. אנחנו יכולים להוסיף שגם אנחנו לא יודעים מתי זה יגמר ושברגע שזה יקרה אנחנו נגיד לו. באופן הזה נתנו לגיטימציה לשאלה ולתהייה שלו. לזה שאין לו שליטה ושהוא רוצה להשיג שליטה, והחזרנו אותו לתחושת ביטחון. הביטחון נובע ותלוי בהורה ולא מהידיעה מתי המלחמה תיגמר.

3. "האם יש אפשרות שאני אפגע?" או אם אמא או אבא במילואים- "האם יש אפשרות שהם יפגעו?"
   אצל ילד שנפגע- "האם זה יכול לקרות שוב?"
   אם זה ילד שמישהו מהמשפחה שלו נפטר- הילד נמצא עדיין בסטרס. נצטרך להניע אותו מרגש לפעולה שנותנת תחושת שליטה ואחריות. לרוב, ילדים בגילאים מבוגרים יותר (12-14) ישאלו את השאלה הזו. בגילאים צעירים יותר (5-6), הם יעלו את השאלה לרוב דרך משחק. כשנשחק איתם תעלה ההזדמנות לענות על השאלה דרך המשחק- אפשר לעשות זאת נניח על ידי כך שהדיאלוג יתקיים בין הבובות למשל. כשהילד שואל את השאלות האלו הוא רוצה להרגיש ביטחון וזה מה שנרצה לתת לו. תחושה שמעבירה שאנחנו כאן, ושאנחנו שומרים עליו.

"כמה חשוב להרחיק את הילדים? לעומת שיהיו מודעים למה שקורה כאן?"

קריטי להרחיק אותם מחשיפה ישירה למידע מהתקשורת. המודעות של מה שקורה צריכה להגיע ולהיות מתווכת על ידי ההורה. כשילד רואה משהו בטלוויזיה הוא מדמיין שזה הדבר היחיד שקיים. זה מאוד מפחיד ומבהיל לילד. אין לילדים את היכולת למצע (מלשון ממוצע), לראות את התמונה הגדולה ולעשות ממנה ממוצע.

לדבר עם בני הנוער ולבקש- אם מגיעות הודעות עם סרטונים, בבקשה לא לראות. לבוא לאמא או לאבא וכהורים להפעיל שיקול דעת. לא להסס למחוק את ההודעה אם צריך.

למדנו מאסון מגדלי התאומים שאפשר לחוות טראומה, וכתוצאה מכך גם פוסט טראומה, מצפייה באסון בטלוויזיה ולכן אנא הקפידו על חשיפת ילדכם למסכים.

תסמינים שיש לשים לב אליהם אצל ילדים

1. הופעתן של רגרסיות בעת הזאת, בטראומה הנוכחית- היא טבעית. אם נניח הילד מבקש שילוו אותו למיטה, או שיהיו איתו עד שהוא נרדם. כדאי לדבר על זה ובעיקר לנרמל את זה, זה הכי חשוב. שהילד לא ירגיש אשמה על זה שפתאום הוא צריך מבוגר אחראי לידו.

2. ילדים בגילאי יסודי נרצה לנסות לדובב- לספר להם על חוויות שלנו כשהיינו צעירים והיינו במקלטים ושמענו אזעקות, איך אנחנו הרגשנו אז. זה יעודד אותם לשתף איך הם מרגישים.
3. דבר חשוב נוסף הוא ניטור- לדעת למה הם נחשפים, מה שמעו בגן או בבית הספר. מה החברים אמרו ומה ראו בתקשורת. כדאי שזה יהיה באופן יומיומי. אפשר להתחיל מלשתף בארוחת הערב את מה שאנחנו שמענו באופן מותאם. זה מעודד באופן טבעי את הילדים לשתף. הילדים חשופים ליותר ממה שהיינו רוצים שהם יהיו. נרצה שיעלו מולנו את התכנים שמציפים אותם רגשית. למשל, נשתף בארוחת הערב שראינו היום בוואטסאפ משהו שהבהיל אותנו. זה יעודד את הילד לשתף למה נחשף בעצמו.

נכון לעכשיו, כשאנחנו עדיין בטראומה, כ95% מההתנהגויות הן טבעיות וצריך לאפשר אותן.

התמודדות עם חלומות רעים וסיוטים - סיוטים הם לא בהכרח דבר רע. זו אחת מהדרכים שלנו להתמודד עם מה שאנחנו חווים ביומיום. זו דרך מסוימת לעיבוד החוויה.

אם אתם חווים קושי עם עצמכם, או עם ילדיכם חשוב לפנות לאיש מקצוע וללמוד דרכים בהם תוכלו לווסת תחושות קשות ולמנוע התפתחות של מצבים רגשיים שעשויים להתפתח לטראומה משנית.