התמודדות רגשית עם חזרה לשגרה אחרי הקורונה - מרכז ד"ר טל
  חיפוש סגירה 03-6413483



אנחנו כאן בשבילך

השאר/י פרטייך ונחזור אליך בהקדם
קבע פגישה


התמודדות רגשית עם חזרה לשגרה אחרי הקורונה

אחרי כחודשיים בסגר ובבידוד בעקבות משבר הקורונה, השגרה מתחילה אט אט לחזור לעצמה. ולמרות שרבים הרגישו תחושות של געגועים או ציפייה ולמרות שישנם כאלה שבתקופה הזו הרגישו שהם נחים ולא עושים הרבה, החזרה לשגרה עשויה להציף תחושות של חוסר מצב רוח, היעדר כוחות ואנרגיות לחזור כמו גם חרדה

למה זה קורה בעצם? למה אנחנו לא עטים בשמחה על החזרה לשגרה, כמו שחשבנו שיקרה?

ובכן, יש לכך הרבה סיבות.

ההרגל החדש. התרגלנו לבית, התרגלנו להיות עם המשפחה, התרגלנו להתחיל את הבוקר מאוחר יותר, בלי העמידה בפקקים, בלי האינטנסיביות של העבודה. כבר הורדנו הילוך, וזה לא פשוט להחזיר אותו להילוך גבוה. חלקנו נהנינו ממש מהתקופה הזו, חלקנו פחות, אבל כולנו אנשים סתגלנים, וגם למצבים שנתפסים בעינינו כלא נעימים או מגבילים, אנחנו מסתגלים. והנה, הסתגלנו. כבר התרגלנו לקצב החיים החדש ועכשיו כשאנחנו מצופים לחזור ולהגביר אותו, אנחנו מתנועעים בעצלתיים ולא תמיד מצליחים לגייס את הכוחות מפעם. כמו שריר, שכאשר לא מפעילים אותו הוא מתנוון, כך גם היכולת שלנו לעבוד באינטנסיביות ובחריצות קצת נחלדה בחודשים האחרונים, ויקח לנו זמן להתרגל לזה שוב מחדש.

חזרה לא לאותה שגרה - לא ממש חזרנו לשגרה. חזרנו בעיקר לחובות שלנו – לעבודה, למטלות – אבל פחות לדברים היותר משמחים של החיים, כמו תרבות הפנאי – קולנוע, מסעדות, הופעות. הביטוי 'חזרה לשגרה' קצת מטעה, כי זו לא השגרה שהכרנו מקודם.

השגרה החדשה היא שגרה של ריחוק חברתי, של מסיכות וכפפות, שאסור להתחבק או להתנשק ולא הכל פתוח או פתוח עם הגבלות. אז אנשים חוזרים למקומות העבודה, אבל לפעמים הם ריקים מאדם. שניים –שלושה אנשים במקום משרד מלא. חוזרים למספרות ולשופינג, אבל עם מסיכות על הפנים. להזכיר לכולנו שעדיין לא שגרה פה. שעוד יש סכנת הדבקה, שעוד אי אפשר להתנהג כרגיל. והשילוב הזה, של מצד אחד כרגיל , ומצד שני – ממש לא, לפעמים גורם לדכדוך ולעצב.

היעדר בהירות - אנשים מחפשים בהירות בחייהם. כשהדברים ברורים לנו, אנחנו מרגישים בטוחים, הידע בידינו ואנחנו חשים תחושה של שליטה במצב. אנחנו פחות טובים במצבי חוסר וודאות ובמצבי ביניים, כמו המצב הנוכחי. זהו שלב מעברי, בין סגר מוחלט לבין חיים פתוחים וחופשיים, והמצב הזה הוא עמום, מבלבל. ההנחיות משתנות מדי יום, לא ברור לגמרי מה מותר ומה אסור ועוד פחות ברור מה מסוכן ומה בטוח. המצב יכול בכל רגע להשתפר ובכל רגע להידרדר בחזרה לגל שני של תחלואה, ומצב הביניים הזה הוא מלחיץ מאד. אנחנו צריכים להתנהג כאילו כרגיל, אבל עם איום מעל ראשנו , מה שאוטומטית מכניס את המערכת הרגשית שלנו למצב של סטרס ושל מתח.

תנודות בשגרה - הורים לילדים חווים לחץ נוסף. המסגרות של הילדים חזרו בהיקף חלקי והם לא יודעים איך יצליחו לנהל את שני הדברים בו זמנית. זה לא ממש להיות בבית וזה לא ממש שהם במסגרת וההורים בעבודה, ושוב – מצב הביניים הזה, יוצר לחץ על ההורה להצליח לעשות את הבלתי אפשרי, ומעורר גם מתח, חרדה ולחץ, וגם חוויה של כישלון  - כי סביר שלא נצליח במאה אחוז, לא במשימה ההורית ולא במשימה התעסוקתית שלנו. 

האוכלוסיה המבוגרת גם היא נמצאת בבעיה. מצד אחד, לא חלו על הדור השלישי הגבלות. הם יכולים לחזור כמו כולנו לשגרה החדשה , אולם מצד שני הם עדיין נמצאים בקבוצת סיכון, ואם חלילה יהיה גל שני של הדבקה, הם יהיו הראשונים להיפגע. מאד קשה לחזור לשגרה , כשיש תחושה של סכנת חיים מרחפת באוויר.  

תחושות רווחות וקשיים רגשיים נפוצים בתקופה הזו

לאור כך, אנשים עשויים לחוות מנעד תחושות או להתמודד עם קשיים רגשיים שונים כמו למשל

חרדה - בין אם חרדה לחזור לשגרה הלחוצה, למירוץ החיים הקודם שהתאפיין במשימות וצרכים משתנים ורבים או עם הצורך למלא את ולהספיק את כל מה שנצבר בזמן הזה. אנשים שעבדו במקומות שהם לא אהבו להגיע אליהם ונהנו דווקא מהעבודה בבית או מהחל"ת עשויים להרגיש חרדה מעצם המחשבה על חזרה לעבודה.

חרדה עשויה לאפיין גם אנשים שבזמן הקורונה נמנעו מיציאה מהבית מהחשש להידבקות וכעת מתקשים לחזור לשגרה של יציאה מהבית ומעבר בין מרחבים.

מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית - על אך שחלק מההגבלות הוסרו אנשים רבים מוצאים את עצמם ממשיכים להגביל את עצמם, להימנע מפעילויות מסוימות למרות שהם כבר מותרות ובעיקר לסבול ממחשבות טורדניות של פחד וחשש מהידבקות וצורך להרגיע את הפחד באמצעות התנהגות אובססיבית של שמירת יתר על היגיינה או שמירה על ריחוק ובידוד למשל.

ירידה במצב הרוח או דיכאון אשר התפתחו בזמן משבר הקורונה בשל בדידות או היציאה לחל"ת, הקושי לחזור לעבודה ועוד.

שימוש לרעה והתמכרויות אשר החמירו או התפתחו בזמן הקורונה, בין אם שימוש בחומרים כמו אלכוהול, סמים תרופות ועוד ובין אם שימוש התנהגותי, לרבות שימוש במסכים וכדומה.

סימנים גופניים לא מוסברים - כמו כאבי צוואר, כפתיים וגב, חולשה, בחילות ועוד.

אז מה אפשר לעשות? ומה יעזור לנו להסתגל טוב יותר?

ראשית, לקבל את המצב. מודעות היא השלב הראשון, ולכן עלינו לדעת שזוהי לא 'חזרה לשגרה' אלא חזרה הדרגתית לשגרה, ושאנחנו נמצאים במצב ביניים שעדיין כולל חוסר וודאות, המשפיע עלינו רגשית.

שנית, בגלל שזהו המצב, שווה לקחת נשימה עמוקה, שתאפשר לנו להכיל ולעבור את מצב הביניים הזה בשלום. זו הציפיה היחידה שעלינו להפעיל כלפי עצמנו – לעבור את זה בשלום. לא מצופה מאיתנו ליהנות מהמצב, לא לתפקד במאה אחוז, לא להתנהג כרגיל – רק להתחיל לצאת מהבית ולשגרה החדשה ולהסתגל אליה בהדרגה.

גם בשלב השני חשוב להמשיך ולהפעיל מודעות, הפעם פנימית - לשים לב מה קורה לנו בתוך זה.   האם יש מקומות בחיינו, או אנשים , או רגעים , שבהם אנחנו מרגישים יותר בטוחים? האם יש אזורים שמלחיצים אותנו יותר? ננסה לשהות ולהתחזק במקומות הבטוחים, ולהסתגל בהדרגה למקומות הלא בטוחים.

ואם נבחין שההסתגלות הזו לא באה לנו בקלות, שווה גם לפנות לטיפול. כאמור, זהו מצב משברי, מעברי, וזה הזמן להתחזק על מנת לעבור אותו בשלום, ולצאת מהעבר השני שלו כשאנחנו מוכנים ומחוזקים לקראת החזרה לשגרה אמיתית ומלאה.

 


מתעניין בטיפול אישי? צוות המומחים שלנו ישמח לעזור צור קשר

אנחנו כאן בשבילך

לקביעת פגישה השאר פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
שליחת פנייה