השפעת התמכרות על קביעת אחוזי נכות

שימוש באלכוהול או בסמים נפוץ לצורך הקלה רגעית בעת מצוקה נפשית. בשנים האחרונות נפוץ שימוש אפיזודי בסמים לצורכי בילוי, שימוש המשפיע על תפקוד המוח, ואשר לעתים הופך להתמכרות.

פעמים רבות מגיעים להערכה פסיכיאטרית אנשים שלשימוש שלהם יש השפעה על מצבם הנפשי, לעתים עד כדי כך שהוא מהווה גורם משמעותי במצוקה שאותה הם חווים בין אם הם מבינים זאת ובין אם לאו.

לפעמים השימוש נובע ממצוקה נפשית שנגרמה עקב האירוע שבגינו תובעים נזיקין ולפעמים הוא איננו קשור לאירוע באופן ישיר אך הוא מחמיר את יכולות התפקוד ואיתן את סך הנכות הנצפית.

בין אם מדובר באלכוהול, בסמים או בהתנהגות דוגמת הימורים מין או אינטרנט, ספקטרום השימוש נרחב כשבקצה אחד נמצא שימוש שהוא לכאורה נורמטיבי ובקצה השני נמצאת התמכרות.

שימוש "רגיל" מתאפיין בצריכה מתונה לרוב, אך לא הכמות היא שקובעת אלא בעיקר הרווח, התועלת או התוצאה שאנו מבקשים להשיג מן השימוש.

לדוגמה, שתיית כוס יין בארוחה כדי לחוש קלילים או כדי לציין אירוע משמח בהרמת כוסית, נחשבים לשימוש "רגיל". מטרת השימוש היא ההשפעה הישירה של החומר (קלילות) והצריכה מתונה ומותאמת לסיטואציה (אירוע חברתי).

באמצע, על קו הרצף בין משתמש ומכור נמצא המשתמש לרעה. המשתמש לרעה ישתה אלכוהול למען רווח משני - לשם הרגעת מצוקות נפשיות, לצורך שינה, להפחתת חרדה חברתית ועוד. מטרת השימוש היא הפרמטר העיקרי המבדיל בין משתמש למשתמש לרעה.

המשתמש לרעה אינו מעוניין רק בקלילות, אלא הוא זקוק לחומר או להתנהגות שהוא גורם לה כדי להתמודד עם בעיות נפשיות כלשהן.

משתמש לרעה יהיה זה ששותה מינונים גבוהים של אלכוהול בסופי שבוע כדי להתמודד עם שעמום, עם חרדה חברתית או כדי שיהיה לו אומץ להתחיל עם בנות המין השני למשל.

לרוב, שימוש לרעה מאופיין באפיזודות של צריכה במינונים גבוהים לתקופות מסוימות ולאחריו הפסקה.

כלומר, השימוש יהיה לתקופה מוגבלת ובסיומה צפויים לחוש תסמיני גמילה אך עדיין יהיו מקרים שבהם המשתמש לרעה יוכל לוותר על השימוש ולתקופות מסוימות יהיה "נקי".
מכיוון שהשימוש הוא אפיזודי, לרוב אין עלייה במינונים עם חלוף הזמן.

השפעת ההתמכרות על הגוף והנפש

התמכרות, לעומת זאת, היא צורת שימוש השולטת במכור וקובעת את מהלך חייו. לא רק שהשימוש נועד לווסת עניינים נפשיים, אלא הוא קובע את אופי ההתנהלות עצמה.

המכור צפוי לעשות דברים שלא היה עושה ללא ההתמכרות ושהיו זרים לו. לדוגמה, רופא שיזייף מרשמים או עורך-דין שישיג מרשמי ריטלין מכמה רופאים בו־זמנית או אדם שימצא עצמו מהמר על סכומים גבוהים ונוטל הלוואות שלא התכוון אליהן. פעמים רבות השימוש נעשה גם בבית וגם לבד, והוא תדיר אף אם נשמרת רמת תפקוד גבוהה.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של אנשים המשתמשים בסמים או באלכוהול מדי ערב אך ממשיכים בתפקוד רגיל במקצועות חופשיים בשעות היום, עד לקריסה הבלתי נמנעת.

לרוב, חוסר היכולת לשלוט בהתמכרות מלווה בתחושת כישלון ובושה הגוררות מסכת של שקרים, מניפולציות והסתרות.

מאפיינים נוספים הם תסמונות גמילה פיזיות או נפשיות בזמן הפסקה או ירידה במינון וכן סבילות הגוף לחומר או להתנהגות כך שעם הזמן יש צורך להגביר מינונים.

התמכרות נחשבת בעיני רבים לבעיה משפחתית ולא רק לבעיה של הפרט שכן פעמים רבות קיים בן משפחה המאפשר את ההתמכרות מבלי משים.

בשנים האחרונות אנו מודעים להתמכרות שכיחה לכדורי הרגעה ולכדורים נגד כאבים הניתנים במרשם רופא. מקרים אלו מסובכים עוד יותר שכן פעמים רבות מדובר בהתמכרות שהחלה בטיפול תמים שנקבע בהמלצת הרופא.

לדוגמה, אדם שנפגע בתאונת דרכים וסובל מכאבים כרוניים ומאי שקט יכול בקלות יחסית למצוא עצמו לאחר כשנה מכור לתרופות מרגיעות כגון וליום, ואבן, קלונקס, לוריוון, או למשככי כאבים אופיאטיים הדומים במבנם הכימי להרואין.

פרמטרים לקביעת אחוזי נכות

בעת הערכת אדם שעבר תאונה והוא מכור פעיל, הפסיכיאטר נדרש להתייחס לכמה פרמטרים:

• מועד תחילת ההתמכרות וסוג החומר שאליו הוא מכור - אין דינה של התמכרות למשככי כאבים, שהופיעה לראשונה לאחר תאונה או אירוע, להתמכרות שהופיעה לאחר תאונה אצל אדם שבעברו היה מכור או לכזה שההתמכרות הפעילה החלה אצלו טרם האירוע.
• התמכרויות צולבות - אנשים מסוימים נוטים להתמכרות לכמה חומרים והתנהגויות. התמכרות צולבת שכיחה היא לסמים ולאלכוהול. ריבוי התמכרויות משפיע על הפרוגנוזה ומקשה להבין מה מתוך ההסתמנות הנפשית בעת הבדיקה קשור לנטייה קודמת להתמכרות ומה קשור לתגובה פוסט-טראומטית.
• הסביבה והמשפחה - התמכרות מתאפיינת ברוב המקרים בכך שאחד מבני המשפחה משתף פעולה שלא בזדון עם ההתמכרות ומזין אותה. כאן חשוב להבין כמה בן המשפחה מוכן לשתף פעולה בטיפול ובכך לשפר את הפרוגנוזה.
• האם מדובר בשימוש לרעה או בהתמכרות - קיים הבדל מהותי בטיפול ובפרוגנוזה בין שני המצבים, כאשר המשתמש לרעה יכול להצליח לשלוט טוב יותר בהתנהגות לעומת המכור. מן המכור אין אנו מצפים לשליטה בהתמכרות אלא להימנעות מוחלטת משימוש. הקושי הרב להישאר "נקי" במקרים של התמכרות הופך את ההתמכרות למחלה המאופיינת במעידות חוזרות ונשנות.

באופן עקרוני אם בעת האבחון אכן מוגדרת התמכרות לא ניתן לאבחן הפרעה פוסט-טראומטית גם אם ברור שהיא קיימת שכן אחד מסעיפי האבחון מחייב כי הסימפטומים הנצפים לא יהיו תוצר של שימוש בחומרים אסורים או בתרופות טרם האירוע שבגינו תובעים נזיקין.

במצבים אלו מן הראוי לקבוע אחוזי נכות זמניים ולשלוח את הנבדק לטיפול הכולל גמילה וניסיון למניעת מעידה עתידית.

הטיפול בנפגעי התמכרות בישראל מורכב והאחריות עליהם נחלקת בין משרד הרווחה ומשרד הבריאות.

קיימים טיפולים אמבולטוריים ואשפוזיות גמילה, כמו גם קהילות טיפוליות בתנאי אשפוז מלא הכול לפי רמת ההתמכרות ועצמתה.

בתוך המארג הטיפולי המורכב קיימות קבוצות לעזרה עצמית, דוגמת NA, המסייעות בהשארת המכור "נקי". קבוצות אלו נחשבות ליעילות והן מבוססות על שיטת טיפול אמריקאית ששמה תוכנית 12 הצעדים.

לאחר הגמילה וההתנקות ניתן לראות ביתר בירור אילו סימנים שארתיים נותרו ויכולים להיות שייכים לאירוע שבגינו תובעים נזיקין.

גם כאשר ההתמכרות החלה לאחר האירוע הפוסט-טראומטי נהוג לתת אחוזי נכות זמניים עד להשלמת תהליך הגמילה זאת מכיוון שכאמור, אחרי שתהליך הגמילה הושלם אפשר להבין ביתר קלות אילו תסמינים שייכים ל־PTSD ואילו שייכים להתמכרות או לשימוש לרעה ועד כמה יש לייחס את ההתמכרות לאירוע נשוא התביעה.