בני משפחה רבים אינם תמיד מבינים מדוע כל כך חשוב שייקחו חלק פעיל בטיפול באדם עם התמכרות, שיגיעו גם הם למפגשים חד או דו שבועיים, שישתתפו בקבוצות תמיכה וכדומה.
התשובה לשאלה זו טמונה ראשית כל בהבנה שהתמכרות פוגעת באדם המכור עצמו, אך לא רק. היא גם פוגעת בכל מי שסביבה הקרובה שלו ובמיוחד בבני משפחתו.
במקביל לאובדן השליטה של המכור, ההרגל המזיק או ההתמכרות משבשים גם את יכולתה של המשפחה לשלוט במהלך החיים התקין שלה.
משפחות רבות מתארות חיים תחת תחושה של חוסר ודאות, בושה, חוסר אמון, רגשות אשם והאשמה ולעתים קרובות גם פחד ואלימות.
הרבה פעמים הדבר נובע מהשינויים הקיצוניים החל במצב רוחו של האדם הסובל מהתמכרות, המושפעים באופן ישיר מההרגל המזיק או ההתמכרות.
לתקופות מסויימות רווחת במשפחה אוירה של אופטימיות ותקווה, אלו מתרחשות בדרך כלל כאשר המכור מצליח להפסיק את ההתנהגות הרגילה שלו.
תחושות אלו לרוב מתנפצות כאשר חוזרת ההתמכרות ואז חווים בני המשפחה תחושות חדשות ו / או חוזרות של כעס, חוסר אונים וחוסר אמון.
התוצאה הישירה של העליות והירידות באווירה המשפחתית ובמצבו של המכור היא בעצם הפיכת התפקוד המשפחתי לתלוי באופן ישיר בהתמכרות.
עוד נפוץ לראות כי בני משפחה מפתחים לעיתים קרובות מחלות גופניות או נפשיות שונות וגם התמכרויות מקבילות (התמכרות לתרופות, בעיות אכילה, התמכרות להימורים, התמכרות לעבודה ולעתים התמכרות לסמים ואלכוהול).
אחד התהליכים המתרחשים בקרב משפחות רבות הנו תהליך של הסתגלות מחדש למצבו של המכור היוצר מעגל קסמים המחריף את הקושי המשפחתי שנוצר לאור ההתמכרות.
ככל שעובר הזמן והמכור ממשיך בשימוש, המשפחה מוצאת עצמה מתארגנת ומסתגלת מחדש למצבו של המכור, בעיקר על מנת שתוכל להתמודד עם ההתמכרות בתוכה.
המאמץ המחודש של המשפחה יוצר איזון חדש במערכות היחסים בתוך המשפחה ובהתנהגויות של כל אחד מבני המשפחה.
בני המשפחה עוברים תהליך של התגברות הסובלנות להתנהגותו של המכור ולהשלכות של ההתמכרות.
הערכים במשפחה מתחילים להישבר, בכל פעם הם חוצים עוד קו אדום שבעבר חשבו שלעולם לא יגיעו אליו.
מה שהיה פעם בלתי נסבל הופך להיות מקובל ואפשרי, ממש בדומה לתהליך ההידרדרות שעובר המכור בעצמו.
אבל באופן אבסורדי, דווקא בגלל ההסתגלות הזו, המשפחה הופכת למערכת שמשמרת ומזינה את ההתמכרות.
קראו בהרחבה: החיים לצידו של מכור
כמעט לכל מכור יש מישהו או מישהי במשפחתו שהיחסים איתם מאופיינים בתלות שיתופית:
85% משותפות התלות הן נשים, ברוב המקרים אימא או בת-זוג, להן קשר רגשי קרוב עם המכור.
אותה שותפת התלות, מנסה לסייע לו לשרוד את הקשיים שאיתם הוא מתמודד, אך בכך מבלי יודעין מאפשרת ואפילו מעודדת את המשך ההתמכרות.
בניסיונותיה של שותפת התלות להגן על בן משפחתה המכור ולספק את צרכיו, היא הולכת ומאבדת את יכולתה לביטוי עצמי והתפתחות אישית.
היא חיה תוך הזנחה עצמית והתעלמות מצרכיה ורצונותיה האישיים ונמצאת בחוויה של חוסר אונים מתמשך, משום שאינה שולטת באירועים אלא רק מגיבה להם.
מנגד היא מקבלת פיצוי: היא הופכת להיות האחראית הכמעט בלעדית על המשך תפקודה של המשפחה ולכן מתמלאת תחושה של ייעוד ומרכזיות שיוצרת אשליה של כוח.
נוצר מצב פרדוכסלי של תלות, חוסר אונים ואחריות, בו זמנית, שמתעצמים עם הזמן.
המצב הזה יוצר מציאות של השלמה בין שותפת התלות למכור: המכור תלוי בתפקודה האחראי של שותפתו, תלות זו מאפשרת לו להמשיך את ההתנהגות המתמכרת.
קראו עוד בנושא: האם אתם במערכת יחסים של תלות שיתופית?
מאידך, שותפת התלות תלויה גם היא בחוסר תפקודו, תלות המאפשרת לה להעלות את ערכה ואת מרכזיותה במשפחה.
בהדדיות הזו יש מלכוד - ככל שהמכור יתפקד פחות ובת זוגו תיקח יותר אחריות כך היא תאבד את הזהות העצמית שלה, אולם אם מצבו ישתפר והוא יחזור לתפקוד, היא תאבד את חשיבותה ומרכזיותה.
התמכרות אם כן איננה תמיד בעיה של המכור בלבד, היא הופכת במהרה לבעיה משפחתית כוללת.
בדרך כלל היא גם נשמרת בסוד, מאופיינת בהכחשה חוזרת ונשנית, למרות החמרה במצבו של המכור, אשר בתורה מחמירה גם את התפקוד המשפחתי כולו.
טיפול פרטני לכל אחד מבני המשפחה מאפשר לשנות את המאזן המשפחתי ובכך גם לעזור למכור להתחיל או להתמיד בתהליכי הגמילה.
קראו בהרחבה על הנושא: טיפול קבוצתי