נושאים במרכז התמכרויות וגמילה
התמכרות לטלוויזיה נשמעת כמו תופעה של המאה הקודמת אך למעשה עידן האינטרנט הפך את התכנים הטלוויזיוניים ליותר נגישים. ניתן כיום לצפות בסדרות וסרטים בכל עת דרך המחשב או הטאבלט האישי, המאפשרים הורדה של סדרות שלמות וכמויות של סרטים שלא היה אפשרי בעבר לרכוש לספרייה הפרטית. גם ממירי הכבלים בבית מאפשרים הקלטה של תכניות ובכך מגדילות את זמן הצפייה שלנו.
התמכרות בד"כ מיוחסת לחומרים מסוכנים שמכניסים לגוף ומשפיעים עליו באופן פיזיולוגי, יש החשים התנגדות למונח "התמכרות לטלוויזיה" ותוהים אם אין מרכיב של הגזמה וניפוח תופעה לממדים של סינדרום. אך כמו השימוש בסמים גם צפייה בטלוויזיה יכולה לקבוע לנו את סדר היום ולהפוך להיות הפעילות הבלעדית בזמן הפנוי באופן שהוא בלתי נשלט.
את האפקט הממגנט של מסך הטלוויזיה ניתן לראות אצל פעוטות המתקשים להפסיק לבהות במסך. מאז הכנסת הטלוויזיה לבתים היא משמשת כבייביסיטר זמין ויעיל המעסיק את הילדים שעות רבות. הפלאפונים החכמים הגבירו את הנגישות למסך, ובסקר שנערך בסקוטלנד ופורסם ב"מאקו" בתאריך 9.12.12 נמצא כי הסמארטפון הוא האמצעי הבולט בו משתמשים כיום הורים להרגעת פעוט בוכה.
משערים כי ריבוי הגירויים במסך גורם להפניית הקשב למרקע. גם מבוגרים יעידו כי כאשר הטלוויזיה מופעלת הם מתקשים לא להסית אליה את תשומת ליבם.
התמכרות התנהגותית
התמכרות לטלוויזיה היא התמכרות התנהגותית. היא קשה יותר להגדרה מאשר התמכרות לסמים, סיגריות או אלכוהול. מושא ההתמכרות קשור להתנהגות יומיומית ועל כן נורות האזהרה נוטות להידלק באיחור. עולה השאלה מתי התנהגות טריוויאלית הופכת להתמכרות?
התמכרות היא כל התנהגות ההופכת להיות מרכזית בחיים ואין עליה שליטה. היא בעלת שלושה מאפיינים עיקריים:
- תלות: קושי לתפקד ללא ההתנהגות הנצרכת והופעת סימני עצבנות או מצוקה לנוכח חוסר היכולת לספק את הצורך.
- סבילות: הגוף נוטה לפתח סבילות, ולצורך ריגוש יש צורך להגביר מינונים של ההתנהגות ההתמכרותית.
- תסמיני גמילה: מתגלים אותות מצוקה כאשר ההתנהגות אינה מבוצעת.
התנהגויות הקשורות להתמכרות לטלוויזיה כוללות צפייה לא סלקטיבית, תחושת חוסר שליטה על הרגלי הצפייה, ארגון לוח הזמנים היומי סביב תכניות ואיבוד תחושת זמן, התרגשות מוגברת לנוכח חזרה לפעולת הצפייה, והפחתת תחושות ורגשות כואבים בעת התמסרות למסך.
צפייה היא ממכרת כאשר אינה מביאה לסיפוק אך מעודדת צפייה נוספת, ומתעוררת תחושת כעס על מה שהטלוויזיה גורמת אך אין את היכולת לשנות הרגל זה לבד.
השלכות פסיכולוגיות
מחקרים מצביעים על קשר בין צפייה בטלוויזיה לתחושת רגיעה ופאסיביות. בעת כיבוי הטלוויזיה נמצא כי תחושת הרגיעה מתפוגגת אך הירידה בערנות ותחושת הפאסיביות נמשכים. בסקרים אנשים מדווחים כי בסיום צפייה ממושכת הם מרגישים כי הטלוויזיה שאבה את כוחם.
תחושת ההירגעות בעת הדלקת המסך מחזקת את פעולת הצפייה. היעלמות תחושת הרוגע בעת כיבוי המסך והריקנות הנלווית מזכירה צריכה של סם. השימוש החוזר נועד להחזיר את תחושת השלווה המתלווה לה. לאור תחושת העייפות הנלווית לצפייה והאבדן בכושר הריכוז היכולת לבחור בפעולה אחרת פוחתת.
התמכרות למסכים היא בעלת מרכיב של בריחה. חוסר יכולת להתמודד עם ה"כאן ועכשיו", והשעמום שיכול להתלוות לו גורמים להפעלת המסך ושקיעה לתכנים חלופיים.
באופן פרדוקסלי נמצא כי אנשים הצופים מעל 4 שעות ביום מדווחים על פחות שביעות רצון מהצפייה לעומת אנשים הצופים שעתיים ביום. ניצול מרבית שעות הפנאי בפעולה שאינה משביעת רצון גורמת לתחושת אשמה וחוסר סיפוק.
הטלוויזיה והאינטרנט משמשים אפיק להגברת תרבות הצריכה באמצעות הפרסומות השזורות בתשדיריה. בעת צפייה בהן עולה תחושת החסך.
התכנים המועלים בסדרות וסרטים מבוססים על מציאות חיינו ומציגים דילמות משפחתיות, יחסים אינטימיים, התקדמות בקריירה ועוד. בעוד התפאורה משחזרת באופן מדויק את המציאות היום יומית, המבנה הפסיכולוגי של הדמויות אינו נאמן למציאות ונוטה להציג דמויות חיוביות שקל להזדהות עמן.
בד בבד נרקמת אשליה כי הסובבים הם בעלי מבנה פסיכולוגי שלם ונוצרת תחושה של כעס, אשמה וחוסר ערך עצמי. התופעה מתגברת עם היכולת להעלות באופן עצמאי סרטונים לרשת. נראה כי אנשים מביימים לעצמם חיים ויוצרים עצמי כוזב אותו הם מציגים בפני המציאות.
אפיק נוסף של בריחה מתרחש כאשר אנשים מרגישים תחושת בדידות ומתקשים לפתח קשרים בינאישיים. יש המשאירים את הטלוויזיה דולקת כדי לא להרגיש שהם לבד בבית. מובן שאפיק תקשורתי זה רחוק מלספק.
גם עבור אלו שהקימו משפחה ההתמכרות למסכים משטיחה את הקשרים הבינאישיים. במקום לשתף על חוויות ורגשות מבלים עם בני המשפחה בשתיקה מול המסך. בעוד טלוויזיה יכולה לשמש ל"מדורת השבט" וליצור אינטראקציה משפחתית גם אם שטחית, צפייה במסכים אישיים מנתקת לגמרי מהסובבים.
במידה ותקשורת לקויה או מצבים טעונים הם שהביאו משפחות להתמקד בטלוויזיה, התנהגות זו לא מאפשרת לתקן את היחסים ויוצרת נתק שרק מחריף.
חשוב לציין שכמו כל התמכרות רגשית להתנהגויות שכיחות הדגש הוא על מינון. במינונים סבירים הטלוויזיה מהווה מקור בידורי ואינפורמטיבי. ככל שהמינון עולה ומשתלט על סדר היום כך הוא מזיק יותר. כדי להבין איפה בקו הרצף כל אחד ממוקם עליו לשאול כמה ההתנהגות שלו נשלטת, האם היא מהווה תחליף או פיצוי רגשי, והאם נלווים לה תחושות של אשמה, בושה או תסכול.
