הכרה בביטוח לאומי, קבלת קצבאות, ועדת שיקום, אחוזי נכות ועוד הם מושגים הנתפסים על פי רוב כמתארים אנשים הסובלים ממגבלות גופניות, נפגעי פעולות איבה, פצועי תאונות דרכים ועוד. אנשים הסובלים מפגיעה נפשית אינם תמיד מודעים לכך שגם להם זכויות רבות המוחלות על פי חוק.
בשנים האחרונות עושים משרד הבריאות והמדינה בכלל מאמצים רבים על מנת לסייע לסובלים מהפרעות נפשיות להשתקם בקהילה ולקבל את ההכרה הראויה להם, לרבות קצבאות נכות, במידה והם זכאים לה.
בישראל קרו כמה שינויים המשפיעים על הזכות של מטופלים בבריאות הנפש לקבל זכויות. השינוי הראשון הינו חוק השיקום ורפורמת בריאות הנפש. חוק השיקום נחקק בשנת 2000 והיווה אבן דרך בהתייחסות לאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, להלן, מתמודדים.
השינוי השני היא רפורמת בריאות הנפש, על פיה קופות החולים הציבוריות חויבו להעניק שירותים הקשורים בבריאות הנפש לכל בוגר וילד, לרבות טיפולים פסיכולוגים, פסיכיאטרים, טיפול תרופתי, אשפוז וכדומה. עם זאת השירותים הניתנים על ידי המדינה מוגבלים לאבחנות מסויימות ומוגבלים בכמותם.
הכרה בנכות נפשית, הן על ידי הביטוח הלאומי או על ידי חברת ביטוח או מס הכנסה, הינה דבר נפרד. לא מדובר בזכות לקבל טיפול או שיקום אלא בזכות לקבל תגמול כספי כלשהו בגין המצב הנפשי.
כך ניתן לקבל גמלה כלשהי או הנחה במס הכנסה לבן משפחה. נתונים מעידים על כך שבשנים האחרונות מספר האנשים המוכרים כנכים מטעמים נפשיים עומד על עשרות אחוזים, כאשר יחסית לכל שאר מקבלי קצבאות הנכות, הם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר.
אלא שיחד עם זאת, הסטיגמה השלילית על אנשים הסובלים ממצוקות נפשיות קיימת ומסיטה את התחום הזה הרחק מהמודעות הציבורית, לא פעם גורמת לבושה בקרב הסובלים עצמם ובכך מונעת מהם לפנות לגורמים שיכולים להקל עליהם את סבלם ולהעניק להם את זכיותיהם המגיעות להם על פי חוק.
זכויות של מטופלים בבריאות הנפש מעוגנות בחוק וכוללות מגוון רחב של התייחסויות בין השאר התייחסות לזכות לקבל מידע רפואי על מצבו של המטופל, הזכות לקבל הסברים על זכויותיו לרבות קבלת טופס זכויות החולה, מתן טיפולים רגשיים הן במסגרת אשפוזית והן מחוצה לה, מימון האשפוז, הזכות לפנות לביטוח לאומי על מנת לקבל קצבת נכות וכן זכאותו לפנות לוועדת שיקום על מנת לקבל סל שיקום על פי מצבו וצרכיו.
אחד הביטויים המרכזים למימוש זכויות של מתמודדים, הוא השיקום ולקיחת חלק פעיל בקהילה.
המטרה של ארגוני זכויות בריאות הנפש ושל משרד הבריאות, לרבות עמותות שונות הדואגות למתמודדים ובני משפחותיהם היא לאפשר לכמה שיותר מתמודדים לקחת חלק פעיל באוכלוסייה ולהשתקם בדרכים שונות כמו מתן דיור מתאים (כתחלופה לאשפוז), מציאת מקורות תעסוקה והשתלבות בשוק העבודה, רכישה השכלה, כמו גם עבודה על מיומנויות חברתיות, חיזוק הקשר בתוך המשפחה והקשרים החברתיים בכלל.
הכרה בביטוח לאומי לרבות קביעת אחוזי נכות נעשית לאור חוות דעת מקצועית של פסיכיאטר.
קיימת הפרדה בין הכרה עצמה בביטוח לאומי לבין קביעת דרגת הנכות. הכרה בנכות אינה פועל יוצא ישיר של הפרעה נפשית אלא תוצר של קושי בתפקוד הנובע מההפרעה הנפשית. קשיים בתפקוד יכולים להתייחס לקושי לעבוד, אובדן כושר עבודה, קושי להשתלב בחברה, ועוד.
קביעת אחוזי הנכות משתנה לאור המצב התפקודי הנוכחי של האדם, היכולת שלו להשתקם בעתיד ובכך לשפר את מצבו וכדומה.
בין המצבים בגינם ניתן לפנות לביטוח לאומי ניתן למצוא: תאונות עבודה, הפרעות פסיכוטיות, תאונת דרכים, הפרעה פוסט טראומטית, חרדות, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז ועוד.
ההכרה בביטוח הלאומי פותחת פתח לקבלת זכויות והטבות נוספות - מחברות ביטוח, מקרנות פנסיה, ממס הכנסה ועוד.
כיום ישנן אפשרויות רבות בהן ניתן לסייע למתמודדים, פגועי נפש ומשפחותיהם להרגיש טוב יותר ולהתגבר על קשייהם בתפקוד לאור קשייהם הנפשיים.
כמו כן, כאמור, כיום המדינה מכירה יותר ויותר בהשלכות המשמעותיות של קשיים רגשיים על תפקוד האדם ויכולת ולהשתלב בחברה באופן תקין ולכן עושה מאמצים, ביחד עם גורמים וולונטריים רבים על מנת לעזור לפגועי נפש.
כל זאת במטרה לאפשר למתמודדים עם בריאות הנפש לחיות חיים נורמטיביים, מספקים, עצמאיים וטובים יותר.