מקובל לחשוב כי כאשר אדם נמצא בטיפולו של רופא מומחה אחד, הטיפול עשוי להיתרם מחוות דעתו של אדם חיצוני אשר יביט על הטיפול, ימליץ כיצד לשפרו ויסייע למומחה הראשון ברעיונות נוספים. הליך זה נקרא חוות דעת שנייה.
כיום ישנם רבים אשר פונים אל פסיכיאטר מומחה נוסף, לאחר שכבר התייעצו עם פסיכיאטר מומחה, כל זאת על מנת לקבל חוות דעת רפואית-נפשית נוספת. הסיבות לפנייה לקבלת חוות דעת נוספת הן מגוונות, חלקן נובע ממניעים רגשיים-פנימיים של המטופל, וחלקן נובע מלחצים של הסביבה אך בכל המקרים מדובר במצב בו לא חל השיפור הרצוי והמקווה במצבו של הפונה.
פנייה אל פסיכולוג או פסיכיאטר לשם קבלת חוות דעת רפואית שנייה דומה לפניה אל כל רופא מומחה אחר, אך בניגוד לתחושות סביב חוות דעת זו, אין מטרתה כי המטופל יעבור מרופא אחד לאחר (אלא אם כן המטופל מבקש זאת במפגיע), אלא דווקא שהפסיכיאטר המומחה השני ישפר את הטיפול הקיים ויציע הצעות נוספות.
במקרים רבים, מבט מוסף עשוי לשפר. אגב, ישנם פסיכיאטרים מומחים אשר מבצעים זאת, האחד עבור חברו, כאשר המקרה "תקוע", כלומר, לא חל השיפור הרצוי במצבו של הפונה.
מה עושה הפסיכיאטר המומחה השני בעת עריכת חוות דעת פסיכיאטרית שנייה?
במידה והפסיכיאטר השני עובד עם מגוון רחב של מטפלים, הוא עשוי להמליץ על שילוב של טיפולים מתחומים שונים, בתדירות ובעוצמה משתנים. לעיתים ההמלצות הטיפוליות הן "יצירתיות" יותר, בעיקר במקרים בהם מרבית הטיפולים כבר נוסו ללא הצלחה.
אנו ממליצים כי כל הממצאים של חוות הדעת השנייה יוצגו בפני הפסיכיאטר הראשון והוא והמטופל יחליטו יחדיו כיצד ואיך לנהוג.