רגע אחד של שקט, בבקשה

מחשבה אודות חג הפסח - זמן בעידן המודרני

חג החירות הוא הזדמנות טובה לחשיבה מחודשת על מהי חירות ומהי עבדות בחיי היומיום שלנו, במאה העשרים ואחת.

"היי-טק זו העבדות החדשה", אמר לי פעם מטופל שלי. אולם לא רק עבודה בהיי-טק, כי אם עבודה באופן כללי, הולכת ומשתלטת על חיינו.

שעות העבודה הולכות ומתארכות, בוודאי עבור גברים אבל גם עבור נשים. הורים אוספים את ילדיהם בשעות הערב המאוחרות מהצהרונים ומגיעים הביתה מותשים.

לא רק ששעות העבודה התארכו, אלא שהעבודה גם נכנסה אלינו הביתה. עם חדירתם של הסלולריים, האי-מיילים, הלפטופים והנטבוקים לחיינו, אנו מוצאים את עצמנו עובדים גם מהבית, ואפילו לוקחים איתנו את העבודה לשבתות ולחופשות.

בעבודתי אני נוכחת בתופעה חדשה יחסית אך רווחת, של מטופלים הנכנסים עם הסלולרי לפגישה ומשאירים אותו דלוק, על 'רטט' או על 'שקט'.

בכנס בו נכחתי לא מזמן, שמעתי גם על מטפלים (!) שמשאירים סלולרי דלוק בזמן פגישות טיפוליות. אני עדיין מקווה שזו רק שמועה...

למה כ"כ קשה לנו להתנתק, אפילו לשעה, לפנות זמן לעצמנו בלבד? מה אנחנו מפחדים לפספס בשעה הזו? מה אנחנו פוחדים שיקרה לנו?

הצורך בחופש הוא חשוב מאין כמוהו. כל מקום עבודה נדרש עפ"י חוק להעניק לעובדיו ימי חופשה, ארגונים רבים יוזמים חופשות ונופשים במהלך השנה, אפילו הקדוש ברוך הוא שבת ליום אחד ממלאכתו...

בעידן המודרני, בעיקר בעולם החילוני, אם לא נדאג לעצמנו לחופש, יכול להיות שלא יהיה לנו כזה. עלינו לדאוג לפנות לעצמנו זמן, בדיוק כמו לכל שאר העיסוקים האחרים בחיים – זמן שהוא רק שלנו. לחשוב עם עצמנו ועל עצמנו. זמן בלי פעילות מוכתבת מראש, בלי עיסוק כלשהו, זמן של  פנאי.

יותר ויותר אנשים היום פונים לטיפול בגלל חוסר שביעות רצון מחייהם. הם 'מתגלגלים' מהעבודה, לבית, לזוגיות, לילדים, לקניות, לסידורים...

אנחנו סופגים המון רעשים - בעבודה הבוס, בכביש המכוניות והצפצופים, בבית הילדים ואח"כ בן/בת הזוג, כמובן שכל הזמן הסלולרי בהיכון... זה מעורר מתח נפשי וכן לחץ שאינם בריאים לא לגוף ולא לנפש. שניהם גם יחד, הגוף והנפש, זקוקים למנוחה.

חוסר האושר בעידן המודרני מופיע בעיקר אצל אנשים שמתנהלים בתוך חייהם ולא מנהלים אותם. 'מתגלגלים' מדבר לדבר ולא לוקחים לעצמם רגע לעצור, לחשוב, לשאול את עצמם לרגע "מה שלומי?".

טיפול פסיכולוגי הוא הזדמנות אחת לעשות זאת. לעצור לשעה את המירוץ ולשאול "מה שלומי?". 

אבל לא צריך טיפול בשביל זה. מספיק לפנות זמן מסויים כזה ביום. בשבוע. בחודש. חג הפסח, למשל, הוא הזדמנות מצויינת לקבל החלטה כזאת - לצאת מעבדות לחירות.