מהי חרדה חברתית  ?

חרדה חברתית הינה תופעה של פחד מוקצן מסיטואציות חברתיות. אדם שנמצא בחרדה חברתית הוא כזה שכל סיטואציה חברתית נחווית עבורו  כאינטראקציה שהיא קשה, מפחידה וכבלתי אפשרית.

החרדה החברתית (כמו כל חרדה) באה לידי ביטוי על פני רצף: כאשר תחושה במינון נמוך של חרדה עשויה להיות מועילה שכן היא מסייעת לנו להבין את הסיטואציה החברתית שבה אנו נמצאים. כמו כן,  היא מונעת מאיתנו לפעול באופן שאינו מתאים או מקובל בחברה, דבר שיגרום לביקורת ושיפוטיות אמיתית ותחושת דחיה.

אולם, כאשר החרדה היא מוגברת, היא עשויה להפריע לניהול התקין של אינטראקציות חברתיות ובכך מביאה לשרשרת של תגובות רגשיות, קוגניטיביות, פיזיולוגיות והתנהגותיות אשר יכולים לגרום לסבל ולמצוקה.

באיזה גיל לרוב מתחילה חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים?

אין גיל שבו החרדה החברתית מתחילה “בדרך כלל” אולם לרוב היא תופיעה בין גיל 8 לגיל 20. במילים אחרות מי שהגיע לבגרותו ללא חרדה חברתית ככל הנראה היא לא תתפתח אצלו.

מה המאפיינים של חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים?

באופן כללי הסימפטומים זהים בין ילדים למבוגרים למעט מס מאפיינים שיצוינו בהמשך.

ניתן לאפיין חרדה חברתית במס’ סימפטומים עיקריים:

• סימפטומים קוגניטיביים – הכוונה למחשבות שלנו ובעיקר להטיות מחשבתיות שמתבטאות באמונות פנימיות שבהן האדם משוכנע על עצמו שהוא טיפש, כשלון  וכיוצ”ב על האחר, כמו למשל: “יקבלו אותי רק בתנאי ש…., אחרים רואים את הפגמים שבי, מצפים ממני להיות….”. ועל העולם וההשלכות הצפויות ,למשל ,אם לא אעמוד בציפיות האחרים אז יתאכזבו ממני , אם ירעד לי הקול כשאני מדבר מול אנשים אז ילעגו לי וכיוצ”ב, ילד בחרדה חברתית שבוי במערכת שלמה של אמונות פנימיות ללא מוצא, כלומר ללא יכולת להבין ולפרש את עצמו והסביבה אחרת.לכאלו הסובלים מחרדה חברתית קיימת אמונת ייסוד שאינטראקציות חברתיות הינן מסוכנות ומאיימות , קיימת לרוב השוואה מתמדת ומתישה לאחר שנחווה כטוב יותר ומוצלח יותר וכל אינטראקציה חברתית מגובה ברשת של סכמות של אמונות ומחשבות שליליות שמקבעות את החרדה עוד יותר.

• סימפטומים התנהגותיים – בראש ובראשונה בחרדה חברתית ככל הנראה יופיעו הימנעויות שונות, הילד או הנער יכולים להימנע משלל אינטראקציות חברתיות החל מאי השתתפות בשיעורים, דרך הימנעות מפעילויות חברתיות ועד להפסקה מוחלטת מביקורים בבית הספר. חשוב להבין שהימנעות היא בבחינת “מלכודת דבש” מאחר והיא מפחיתה חרדה בטווח המיידי אולם לטווח הארוך היא עושה נזק עצום מאחר והיא מקבעת את האמונות שלו על עצמו ועל הסביבה ומשמרת באופן פנימי את החרדה ומצמצמת יותר ויותר את האינטראקציות של האדם עם סביבתו.

• סימפטומים פיזיולוגיים- חרדה יכולה להיות מאופיינת באמצעות שלל סימפטומים גופניים כגון: דופק מהיר, נשימה מואצת, הזעה מוגברת, הסמקה, מתח שרירי, גמגום ועוד. חשוב להבין כי עצם הופעת הסימפטומים מחזקת את האמונה של הילד או המתבגר שמשהו אתם לא בסדר או פגום, דבר שמגביר את המצע החרדתי עוד יותר. במקרים רבים אצל ילדים ונוער ניראה סימפטומים פיזיולוגיים בעוצמה גבווה באופן יחסי למבוגרים.

• סימפטומים רגשיים- חרדה חברתית מתמשכת יכולה לגרום להסתגרות של הילד או המבגר עד כדי דיכאון שכן החוויה הרבה פעמים היא שאין מוצא מהמצב ואין פתרון. לרוב האדם במצב כזה לא ישתף את סביבתו הקרובה ויהיה כלוא במצוקה עזה עם עצמו.

למעשה, רב בני האדם יכולים להרגיש מידי פעם במצבים חברתיים חרדה ולהדהות עם חלק מהסימפטומים המוזכרים לעיל, אולם אדם או ילד עם חרדה חברתית ירגיש מצוקה של ממש, צמצום משמעותי באינטראקציות וקשרים חברתיים, ירידה בתפקוד בתחומים השונים בחיים למשל בתחום הלימודי, ועוד.

איך לזהות חרדה חברתית אצל ילדים/מתבגרים?

ראשית חשוב להבין שרק איש מקצוע מיומן מתחום בריאות הנפש יכול לאבחן חרדה חברתית. לעיתים קשיים אחרים, אך דומים, יכולים  להתפרש ככזו ולכן מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך המתמחה בחרדה חברתית.

להלן מס’ נורות אזהרה להורים שיכולים לתת אינדיקציה שמדובר בחרדה חברתית:

• הילד מפסיק להביע עניין בחברים, מצטמצם באינטראקציות החברתיות.
• הילד מבטא חשש מפני שיפוטיות או ביקורת מהסביבה החברתית או המשפחתית.
• עדות לקיומה של חשיבה שלילית הכוללת מחשבות על חוסר הצלחה , חוסר מוצלחות ברמה האישית, תחושות ואמונה של חוסר ערך עצמי והשוואתיות מתמדת לאחר שנחווה כיותר מוצלח.
• קיים דיווח מהבית ספר כי הילד נמנע מלהביע את עצמו בכיתה, נמנע מלקרוא בכיתה, מסרב לעבוד בקבוצות , נוטה להתבודד בהפסקות.
• קיימת ירידה במצב הרוח ובתפקוד הכללי, למשל הילד מסרב ללכת לחוגים שבעבר היה נהנה מהם.
• ניכר על הילד כי הוא במצוקה, גם אם הוא לא מדבר עלייה.
• בגיל הנוער -שימושים באלכוהול ובסמים.
• לרוב בחרדה חברתית ניתן לזהות נסיגה הדרגתית, כלומר עם הזמן החמרה בסימפטומים ובמצב הרגשי.

טיפול בחרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים?

• הטיפול היעיל ביותר לחרדה חברתית הוא טיפול שמשלב טכניקות CBT  -טיפול התנהגותי-קוגניטיבי. בצד הקוגניטיבי מזהים דפוסי חשיבה ואמונות יסוד לא אדפטיביים, למשל נערה שחושבת שהיא לא מוצלחת במתמטיקה ומתביישת בכך כי מרגישה שהיא כישלון, בצד הקוגניטיבי נרצה שהיא תפנים דפוס חשיבה מסתגל יותר ותראה שמחד היא יכולה להשתפר במתמטיקה אם תרצה אבל בכל מקרה הידע שלה או הציון לא מגדיר אותה כאדם. בצד ההתנהגותי אנו נרצה להפסיק את ההימנעות . בבסיס ההימנעות עומדת הנחה שהאדם לא יוכל לשרוד את הרגשות שיתלוו אם ייחשף לסיטואציה, לרוב מדובר ברגשות קשים כמו אשמה, מבוכה ובושה. הצד ההתנהגותי בטיפול נועד לחשוף את הילד בהדרגה למצבים חברתיים שמהם נמנע, דבר שיגדיל את תחושת המסוגלות שלו. חשוב להבין שחרדה חברתית איננה פירושה חוסר במיומנויות חברתיות בסיסיות אלא חוסר בניסיון שלא נרכש עקב ההימנעויות.
• טיפול קבוצתי – הניסיון מראה כי לצד הטיפול הפרטני או בנפרד השתתפות בקבוצה ייעודית לטיפול בחרדה חברתית משפרת מאוד את הסימפטומים. הקבוצה מאפשרת לקבוצת השווים , שכולם בה סובלים מהסימפטומים של חרדה חברתית, להתנסות במפגשים חברתיים תוך כדי תמיכה של המטפל וכן חברי הקבוצה מהיותם שותפים לאותם קשיים מהווים גורמי תמיכה זה לזה. קבוצה כזו הינה בעלת מרכיבים חווייתיים כגון פסיכודרמה, אומנות ותנועה לצד מרכיבים של טיפול התנהגותי קוגניטיבי.
• טיפול בהורות- או מה שנהוג לקרוא הדרכת הורים. המפגש של המטפל עם ההורים חשוב בכל מפגש טיפולי עם ילד ונוער והניסיון מראה באופן חד משמעי שאצל ילדים שההורים היו מעורבים באופן עקבי בהדרכת הורים הייתה התקדמות ניכרת בטיפול. בחרדה חברתית המצב לא שונה ויש לצד העבודה עם הילד/נער, לשלב מפגשים עם ההורים, בנפרד מהמפגשים עם הילד.
• מעורבות בית הספר- הסביבה בבית הספר הינה חשובה מאוד לילד, בה הוא נמצא שעות רבות. סביבה בית ספרית תומכת ומבינה יכולה מאוד לסייע לילד בהתמודדות עם החרדה החברתית ולכן, קשר עם הבית ספר הינו חשוב במקרים רבים על מנת שיבינו מה עובר על התלמיד ושיוכלו להעניק לו רשת של תמיכה המתאימה לו.
• טיפול תרופתי- לעיתים ובעת חרדה בעוצמה גבוהה יש לשלב לתקופה מסוימת טיפול תרופתי נוגד חרדה על מנת להפחית את החרדה ולאפשר פניות רגשית לטיפול ולהתמודדויות היום יומיות.

לסיכום, ילדים ונוער עם חרדה חברתית חיים בתחושה פנימית שהם פגומים, לא טובים, לא מוצלחים וכלואים בתוך הבנה שהם כאלו ושאין מה לעשות בנדון. לרוב הם ילדים שמראים באופן כללי דפוסי התמודדות הימנעותיים, ביישנות ומופנמות ואם מדובר בגיל ההתבגרות אז נוספים לרוב גם תהליכי עצמאות מול ההורים, כך שבסופו של דבר ניתן ההורים עשויים להבין שהילד שלהם נמצא במצוקה רק כאשר יש מצוקה גבוה מאוד, לכן חשוב לשים לב לילד ולבדוק איתו כאשר חלים שינויים קטנים בהתנהגות, בתחומי העניין וכאשר הילד מגלה סממנים של קושי.

עולם הטיפול יודע להציע אלטרנטיבות טובות מאוד ויעילות לטיפול וכמו בכל דבר ככל שמזהים מוקדם יותר את התסמינים כך ניתן יהיה למנוע כמובן את הסבל ולסייע באופן מהיר יותר לילד.