התמחות בטיפול בגיל הרך

לפני רגע הוא נולד וכבר הוא עולה לכיתה א' ומסיים את התקופה המכונה הגיל הרך.

שבע השנים הראשונות של האדם הן השנים בו הוא לומד, חווה, משתנה, נקשר, עוזב, גדל, הופך עצמאי ומתפתח - יותר מכל תקופה אחרת בחייו.

בשנים אלו הוא משתנה ומתפתח מבחינה חברתית, מבחינה גופנית -מוטורית, מבחינה שכלית ומבחינה רגשית; הן חשובות לאין ערוך ולכן גם יכולות להתעורר במהלכן שאלות רבות, קשיים ואי וודאויות וצורך רב בהתייעצות והכוונה.

טיפול בילדים בגיל הרך מתמקד בזווית של התפתחות הילד (למשל, מתי ואיך יש לגמול את הילד מחיתולים), בזווית של איתור מוקדם ואבחון של קשיים בתחום התקשורתי, השפתי, הקוגניטיבי ועוד וכן בזווית החינוכית - איך להתמודד עם הסוגיות הרבות של החינוך בבית, כבר בצעדיו הראשונים של הילד.

ייחודה של תקופת הגיל הרך, המורכבות והצרכים הרבים שלה מחייבים התייחסות של איש מקצוע מומחה לתקופה זו של ההתפתחות, במקרה בו עולים קשיים המהווים נורת אזהרה.

התמחותו של פסיכולוג או פסיכיאטר המומחים לטיפול בגיל הרך, היא שונה מהתמחותם של אנשי מקצוע העוסקים בטיפול במבוגרים ואף מכאלה העוסקים בטיפול רגשי לילדים.

בדרך כלל טיפולים או אבחונים הנעשים בקרב מבוגרים, מתבגרים ובחלק מהמקרים אצל ילדים, נשענים על השפה, כאשר המטפל והמטופל נפגשים באופן קבוע לשיחה בעלת משמעות.

טיפול פסיכולוגי בגיל הרך וכן אבחונים הנערכים בגיל זה, שונים במהותם, שכן, היכולת השפתית של פעוטות וילדים צעירים היא כזו שלא ניתן להסתמך עליה, זאת ועוד שפעמים רבות ילדים בגיל הרך מופנים לפסיכולוג התפתחותי על מנת לטפל בקשיים הקשורים בשפה.

שיטות טיפול לגיל הרך

מסיבה זו, טיפולים בגיל הרך נשענים על שיטות שונות כאשר שתי השיטות העיקריות הן שיטת הטיפול במשחק ושיטת הטיפול הדיאדי.

טיפול דיאדי הוא טיפול הנערך במשותף: אם - ילד או אב- ילד, כאשר הדיאדה (ההורה עם הילד) משחקים זה עם זה והמטפל צופה מהצד, לעיתים מפנה את תשומת הלב של ההורה במהלך המשחק לנקודת מבט חשובה על הילד או על האינטראקציה ביניהם ולעיתים רק לאחר המשחק, בפגישה נפרדת. 

טיפול במשחק הוא בראש ובראשונה הזירה הבטוחה והמוכרת של הילד. יותר מכך זוהי הזירה בה פעמים רבות הילד מביע את מה שחווה במהלך היום, את מה שמטריד אותו או את מה שהוא חושש מפניו. כך, המשחק הופך להיות מעין סמל, סימבול לעולמו הפנימי של הילד.

לעיתים, הטיפול בגיל הרך כלל לא יהיה ממוקד בילד, אלא בהדרכת הורים שבאמצעותה יוכלו ההורים לעזור לילד בבית, באופן עקיף, אך משמעותי לא פחות.

מתי פונים לטיפול?

כאמור, הגיל הרך היא תקופה בה הילד וההורים, מתמודדים עם שינויים רבים, זוהי גם תקופה בה מצופה מהילד להגיע להישגים שונים ביכולת השפתית שלו, היכולת השכלית והיכולת המוטורית (כך למשל עד גיל שנתיים מצופה כבר מילד שיצליח ללכת).

מכאן, שאחת הסיבות הראשוניות להגיע לטיפול בגיל הרך הוא כאשר ההורים מבחינים בעיכוב התפתחותי משמעותי או ליקוי במהלך ההתפתחות. אחד הקשיים הנפוצים הינו גמילה מחיתולים, ממוצץ או מחפץ מעבר.

במקרים אחרים הורים פונים לטיפול כאשר הילד חווה אירוע המשנה את התנהגותו באופן ניכר, כך ייתכן והדבר יקרה כאשר נולד אח חדש, כאשר הוא מתחיל ללכת לגן או סובל מקשיי הסתגלות בעקבות מעבר דירה, כאשר אח אחר חווה קשיים והדבר משפיע על התנהגות הפעוט, בעקבות פגיעה מינית, חוויה של התעללות ועוד.

יכולים להופיע מגוון קשיים שיעידו על בעיה, גם אם ההורים אינם בטוחים מה טיבה: בעיות הרטבה (לאחר גמילה), קשיי פרידה, חרדת נטישה, חרדות ופחדים שונים, אילמות סלקטיבית, דימוי עצמי נמוך, קשיים חברתיים, התפרצויות זעם, ביישנות קיצונית ועוד.

סיבה נפוצה אחרת בגינה מגיעים הורים לטיפול הינה הרצון ללמוד יותר ולהתמודד היטב עם הצורך בהצבת גבולות ויצירת סמכות הורית.

פעמים רבות הצורך עולה בעקבות קשיים בהם נתקלים עם הילד, אך לא פעם הורים מגיעים מתוך רצון למנוע קשיים עתידיים וליצור סביבה בטוחה ובריאה עבור הפעוט ועבור המשפחה בכלל.

פניה בזמן והימנעות מדחיית הטיפול הם חשובים במקרה של קשיים המופיעים בגיל הרך. במקרה ואתם חוששים שילדיכם חווה קושי אנו ממליצים לפנות לפגישת אבחון ראשונית עם פסיכולוגית התפתחותית ולשמוע על הטיפול המתאים ביותר עבורכם.