אנשים רבים אומרים שהם פוסט טראומתיים או משתמשים במונח פוסט טראומה לתיאור אירוע משמעותי שהשאיר עליהם חותם.
עם זאת, לא כל האירועים משאירים אותו חותם והמינוח הקליני של פוסט טראומה שונה מהמינוח היומיומי.
פוסט טראומה במובן הקליני היא בעלת כמה מרכיבים. הראשון והחשוב הוא: אירוע משמעותי שייצר תחושה סובייקטיבית של איום על החיים או על השלמות הפסיכולוגית או הגופנית של האדם.
אירועים שכיחים הם - תאונות דרכים, התעללות מינית, ולרוב, ככל שיש פגיעה גופנית מהותית יותר - הסיכוי שיהיה אירוע טראומתי גבוה יותר.
הדבר השני הנדרש הינו חזרה של האירוע בדרכים שונות בלי שרצה או התכוון. כלומר, הזיכרון של האירוע חודר לתוך המחשבות והדמיון של האדם בדרכים שונות.
למשל, אדם יכול להתעורר בלילה מזיכרון / חלום / סיוט של האירוע או אפילו לחלום אותו מבלי להתעורר ויכול גם להיזכר באירוע במהלך היום, בעיקר עקב כך שמשהו הזכיר לו מבלי שהוא רצה את מה שקרה.
הזיכרון יכול לפעמים להיות ממקום, מסיטואציה או אפילו מריח.
פוסט טראומה לרוב משפיעה על המבנה הפסיכולוגי של אדם בשתי דרכים הפוכות: מצד אחר, הוא עלול להיות דיכאוני וכבוי, כלומר, להרגיש עייף, חסר כוח, חסר מצב רוח, מרגיש חוסר טעם ולפעמים אף ייאוש.
מצד שני, פוסט טראומה מלווה באי שקט גופני ונפשי.
בזמנים אלו הגוף מגיב בתחושות של חנק, של דפיקות לב, לחץ בחזה, זרמים בגוף, לחץ בבטן, כאבי ראש, יציאות תכופות, תחושת עמימות, שריפה בחזה או בגרון, משהו תקוע בגרון, קושי בהכנסת אוכל או אוויר, סחרחורות, בחילות ועוד.
מבחינה נפשית האדם עלול להרגיש חסר מנוח, לא מוצא את עצמו בשום מקום, זז ממקום למקום כדי למצוא שקט וללא מוצא, מוצף במחשבות או נהפוך הוא, מרגיש שהראש ריק לחלוטין, אבל לא מפסיק לטרטר.
בזמנים אלו עלולה להיות רגישות לרעש ועלולות להיות התפרצויות זעם.
באופן עקרוני, אדם יעדיף להתרחק מכל מה שמזכיר לו את האירוע כדי שלא ייאלץ לחוות שוב ושוב את האירוע ולחוות חרדה.
ההימנעות יכולה להיות נקודתית או נרחבת ויש אנשים שלא נמנעים אלא מתעסקים באופן אובססיבי באירוע עצמו ובתוצאותיו.
קראו בהרחבה: איך מזהים תגובה פוסט טראומטית?
הטיפול בפוסט טראומה קלינית מורכב ופעמים רבות אין טיפול אחד שנותן מענה לכל התסמינים.
הטיפול התרופתי נועד להפחית חרדה ותסמיני דיכאון, לשפר את השינה במידת הצורך, אך הוא לא משפיע על החוויה החוזרת של האירוע.
טיפול CBT אף הוא נועד לעזור לתסמיני החרדה והדיכאון וחלק מהטיפולים הקוגניטיביים מסייעים גם בעיבוד הטראומה עצמה.
טיפול פסיכולוגי תמיכתי שיקומי נועד לעזור לאדם לחזור לתפקודים שלרוב נעלמו, כמו זוגי, תפקוד משפחתי כהורה או כבן משפחה וכן, תפקוד תעסוקתי. כלומר, חזרה למעגל עבודה או שמירה על עבודה קיימת.
קיימים מספר טיפולים שנועדו לעבד מחדש את הטראומה ובעצם להרגיל את הנפש שלנו לאירוע מבלי שהאירוע יציף אי שקט וחרדה.
טיפולים אלו עדיף להתחיל מוקדם ככל הניתן וסמוך לאירוע ובכך ניתן להקטין משמעותית את ההשפעה המזיקה של האירוע על מהלך החיים.
2 מתוך הטיפולים האלו הם PE ו-EMDR.
PE, חשיפה ממושכת, הנו טיפול של חשיפה מובנית מודרכת ומותאמת אישית לאדם לזיכרון האירוע כך שבסופו של הטיפול האירוע הופך לזיכרון לא מעיק ולא מפחיד.
זוהי שיטת טיפול ספציפית הנמצאת בשימוש שנים רבות ומתאימה לרוב האנשים הסובלים מפוסט טראומה שיש להם מוטיבציה להרגיש טוב יותר ויכולה לעזור גם לאנשים עם פוסט טראומה מורכבת גם אחרי שנים רבות.
EMDR הוא טיפול המשתמש בתנועות עיניים ובאסוציאציות חופשיות כדי להפוך את האירוע לפחות מאיים ולחלק מהזיכרון הרגיל במוח ולא הטראומתי.
טיפול נוסף הוא טיפול באמצעות היפנוזה והתאמת הטיפול במספר רב של גורמים כמו רמת התפקוד, עוצמת האירוע, המרחק מהאירוע, מערכת התמיכה, התפקוד ואילו משאבים נפשיים עומדים לרשות האדם:
אילו משאבים נפשיים עמדו לרשותו לפני האירוע ואילו משאבים נפשיים עומדים לרשותו כעת.
לפעמים מתחילים בטיפול שנועד למתן את זיכרון האירוע ולפעמים מתחילים בטיפול תמיכתי אחר או תרופתי עד להגעה להתייצבות ואז בוחרים כיצד להמשיך.
קורה לעיתים שעצם הטיפול בחרדה ובדיכאון וחזרה לתפקוד מפחיתים את משמעות האירוע למינימום ולמעשה מספיקים.
כאמור, הכל תלוי במצבו הנפשי של האדם וכמובן בהעדפותיו.
קראו עוד בנושא: טיפול בטראומה נפשית