עצבות ומצבי רוח נמוכים מאפיינים כמעט את כולם ואין זה יוצא דופן לחוש אותם. השאלה היא עד כמה מצב הרוח ירוד ועד כמה זה משפיע עלינו.
ישנם אנשים שהם עצובים מגיל צעיר וישנם כאלה שהחלו לסבול מעצבות בגיל מבוגר יותר. העצבות יכולה להיות "רגש מלווה" או "רגש מוחלט" - במקרה והעצבות חזקה ומשתלטת, יכול אף להופיע דיכאון קליני שסימניו רבים והוא אף גורם להפרעות בתיאבון ובשינה.
במקרה של דיכאון משתלט, יתכן וטיפול פסיכולוגי אינו מתאים או אינו מספיק ויש לפנות לטיפול תרופתי במקום או במקביל לטיפול בשיחות. מי שיכול להעריך זאת הוא פסיכיאטר ובמקרים אלו מומלץ לפנות אליו בכדי לקבל חוות דעת פסיכיאטרית.
אם הדיכאון אינו חזק מאוד קיימת האופציה הפסיכולוגית של טיפול קוגניטיבי - התנהגותי. בטיפול הקוגניטיבי התנהגותי לומד המטופל בהדרגה לזהות דפוס חשיבה פתולוגי אשר מעודד את העצב ומאפשר לו לחיות בתוכנו.
באמצעות זיהוי הדפוסים, למידתם ובסופו של דבר שינויים, המטופל לומד לשלוט במידה מסוימת על העצב שלו ובכך למעשה, להפחיתו.
טיפול זה טוב, כאמור, לדיכאון ברמה בינונית-נמוכה, והוא דורש מהמטופל מאמץ נפשי- שכן הוא צריך "לעבוד" על הדפוסים הפתולוגיים.
במידה ומדובר במצב מלווה, "שאינו משתלט" גם כאן קיימות מספר אופציות. הטיפול התרופתי הינו אופציה אפשרית תמיד, אבל במקרים של עצבות שקיימת שנים רבות - לא תמיד הוא מסייע במידה מספקת.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (הוא CBT) בהחלט יכול לסייע וזאת בתנאי והמטופל ממשיך ומתרגל את מה שלמד בטיפול גם כאשר הטיפול מסתיים. האופציה של טיפול פסיכולוגי (רגשי) טובה, בעיקר כאשר לעצבות יש שורשים הקשורים בילדות או כאשר העבודה/ הקשר הזוגי מעקב והם חלק מהגורם.
בטיפול הפסיכולוגי הרגשי קיים היתרון של ליווי ארוך יותר, עבודה נפשית ורגשית חוזרת על הבחירות של האדם בחייו- הבחירה המשפחתית, בחירה הקשורה למקצוע ועיסוק, אך בעיקר הבחירות הרגשיות של אדם כלפי עצמו.
בטיפול עולות השאלות כמו איך האדם תופס את עצמו ומה הדבר אומר למעשה.
הכוונה כאן היא לאירוע כלשהו אשר הייתה לו השפעה על האדם ונפשו. יש להבדיל במקרים אלו בין אירוע שקרה לאחרונה לבין אירוע שקרה לפני שנים רבות, ככל שהזמן מהאירוע קצר יותר , הטיפול המתאים הוא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי.
הסיבה נעוצה בכך שמצב פוסט טראומתי מתאפיין בסימנים של דיכאון וחרדה ואם אלו מופיעים באופן פתאומי טיפול הבחירה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. במקרים בהם האירוע הטראומתי קרה לפני שנים רבות ותוצאותיו השפיעו על האישיות כולה, יש מקום דווקא לטיפול רגשי.
בטיפול מביטים המטפל והמטופל באירוע , במהלך חייו של המטופל מאז, בשינוי שחל בחיים וחושבים יחדיו מה קרה ומה היה קורה אילו. למעשה חלק נכבד מהטיפול הוא עיבוד של אובדן (מה שיכול היה להיות) ואבל על מה שאין היום.
מתוך האובדן ועם השלמת תהליך הפרידה, ממה שיכול היה להיות אחרת, ניתן לצמוח יחד עם המטפל למקום טוב יותר, אנשים אלו יכולים להגיע להגשמה עצמית רבה, בהינתן טיפול ומטפל נכונים.