פיברומיאלגיה (“דאבת השריר”, בעברית או FMS באנגלית) היא סינדרום כרוני המתבטא בכאבים בשרירים ובגידים בכל הגוף. פעמים רבות שואלים אותנו, כיצד ניתן לטפל בסינדרום.

הקושי שבאבחון פיברומיאלגיה

על אף מחקרים רבים שנערכו, המדע איננו מחזיק כיום בתשובה ברורה לגבי הגורם המרכזי להתעוררותו של הסינדרום. כיום מקובלת התפיסה כי פגיעות גנטית בתוספת מספר “גורמי הדק” (גורמים מצביים מעוררים) היא המצע להתפתחות הסינדרום: שינויים הורמונאליים, טראומה נפשית או פגיעה גופנית קשה עשויים כולם להוות זרז להתפרצות פיברומיאלגיה. עוד על פיברומיאלגיה קרא כאן: פיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית.

אחד מהקשיים הבולטים במחלה זו קשור בזיהוי ובאבחון הקליני שלה, זאת בשל העובדה כי רוב הבדיקות הרפואיות אינן מצליחות להבדיל בין חולה פיברומיאלגיה ובין אדם בריא, בדיקות דם לא מעידות על חולי, כך גם לא צילומי רנטגן, מיפוי עצמות, בדיקות פנימיות וחיצוניות שונות, בעוד שהאדם עצמו מעיד על כאבים בלתי פוסקים.

בנוסף, הסימפטומים האופייניים לפיברומיאלגיה (כאב, תשישות, בעיות במערכת העצבים, שינויים במצב הרוח, מיגרנות ובעיות עיכול) אופייניים גם לסינדרומים קליניים נוספים (לדוגמה, תסמונת התשישות הכרונית ותסמונות ראומטיות אחרות) ועל כן קיים קושי שבתהליך האבחנה. לקריאה נוספת: אבחון פיברומאלגיה.

בשל כך חולף זמן רב עד שהחולה בפיברומיאלגיה זוכה לאבחנה מדויקת, ולעתים הוא עלול להיחשד בכך שהכאבים עליהם הוא מתלונן הם פסיכוסומאטיים ונטולי מקור פיסי או “פשוט בראש שלך”. כל אלה מעכבים ומכבידים עוד על תהליך הטיפול במחלה ומשפיעים באופן ישיר על מצב רוחו של החולה.

מסיבה זו, במקרה של הופעת סימפטומים הקשורים לפיברומיאלגיה, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מומחה בתחום זה, שיש לו ניסיון בכך. הקליניקה מציעה לכם להגיע לאבחון מקיף ומדויק על ידי פסיכיאטרים המכירים את תהליכי האבחון באופן מקצועי. אל תהססו ואל תתביישו, התקשרו אלינו בהקדם ותנו לנו לסייע לכם להתחיל להשיב לעצמכם את איכות חייכם.

טיפול בפיברומאלגיה: אם כן, כיצד מטפלים בפיברומיאלגיה?

כיוון שפיברומיאלגיה היא סינדרום כרוני, מה שיש לרפואה המודרנית להציע הוא טיפולים להקלת הסימפטומים ולשיפור איכות החיים של החולה ואין “תרופת פלא”, שתעלים את הסימפטומים לחלוטין.

אפשרויות הטיפול המודרני בפיברומיאלגיה כוללות מספר אפיקים: האפיק התרופתי, הכולל בעיקר תרופות לשיכוך כאבים ושיפור איכות השינה; האפיק הספורטיבי, הכולל תכניות אימון אירוביות ואנ-אירוביות; והאפיק הרגשי, הכולל למידת טכניקות הרפיה שונות להפחתת המתח בשרירים, ובנוסף, כלים לשיפור הידע על המחלה ולניהול החיים לצידה. רוב החולים מסתייעים באופן יעיל יותר בתכנית משולבת, שעובדת על מספר אפיקים במקביל, על מנת להשיג שיפור משמעותי באיכות חייהם ולהרגיש שוב טוב.

 

האפיק התרופתי

בניגוד למחלות ראומטיות המתאפיינות בדלקות חוזרות ברקמות הרכות, תרופות אנטי-דלקתיות אינן יעילות בטיפול בפיברומיאלגיה. גם משככי כאבים כמו מורפיום או קורטיזון נמצאו כלא יעילים ואף כבעלי תופעות לוואי חמורות. לעומת זאת, משככי כאבים כמו איבופרופן (הנמכר תחת השמות המסחריים “אדוויל”, “אדקס”, “נורופן” ו”ארטופן”), אספירין או אצטאמינופן (בארץ ידוע כ”אקמול”, “פראמול” ו”דקסמול”) עשויים לגרום להקלה בכאב ולהפחית במשהו את תחושת הנוקשות בשרירים.

בנוסף למשככי כאבים, תרופות הרגעה המיועדות לשיפור איכות השינה הוכחו ככלי טיפולי יעיל. שיפור איכות השינה מפחית במידת מה את תחושת העייפות וחוסר האנרגיה, ומקל על סבלם של החולים. התרופות השכיחות בטיפול הן תרופות אנטי-דכאוניות טריציקלידיות (כמו פלקסריל, אלטרול, אנאפרוניל), הגורמות לעליה ברמת הסרוטונין והנוראדרנלין במערכת העצבים. לקריאה נוספת: טיפול תרופתי.

לתרופות אלה עשויות להיות תופעות לוואי כמו כאבי ראש, בחילה ועצירות, והן משתנות מאדם לאדם. כמובן, שכל התרופות ניתנות לאחר התייעצות עם רופא, ומסיבה זו מומלץ ללכת לרופא מומחה המכיר את התחום על מנת שיוכל להמליץ על השילוב הנכון בהתאם גם למצבו האישי של כל חולה.

האפיק הספורטיבי – פיזיותרפיה ופעילות גופנית

במחקרים רבים נמצא כי עלייה בסיבולת לב-ריאה (פעילות אירובית) מפחיתה באופן משמעותי את הסימפטומים הנפוצים בפיברומיאלגיה. פעילות גופנית מסייעת להרפיית השרירים הכואבים, לשיפור התחושה הפיסית ולשיפור איכות השינה. יש צורך בייעוץ והכוונה רפואית, שתכוון את החולה אל סוגי הפעילות המתאימים ביותר לו ותסייע לו להעלות בהדרגה, ובאופן נכון, את מאמציו. בנוסף, טיפולי פיזיותרפיה עשויים לשפר את היציבה, הגמישות והכושר, ולסייע בשליטה מסויימת על הכאב.

האפיק הרגשי

ההתמודדות עם פיברומיאלגיה יוצרת קושי רגשי רב, תחושה של חוסר אונים ומתח – שמוגברים באופן משמעותי אם קיימים קשיים באבחון המחלה וכאשר הסביבה מגיבה בחשד או בחוסר סבלנות. בנוסף, ככל שרמת המתח בגוף עולה, הסימפטומים של הסינדרום הופכים חמורים יותר; על כן יש צורך בלמידת טכניקות הרפיה (מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך) ובפיתוח מודעות ותמיכה רגשית, שמסייעות לחולה להתמודד עם הקושי.

חשוב לזכור, כי על אף חומרת המחלה – היא אינה מסוכנת בשום אופן. בעזרת טיפול נכון, החולה יכול להמשיך לחיות חיים נורמטיביים. שילוב של ידע ומודעות למחלה, במקביל לתמיכה ולטיפול ע”י קבוצות תמיכה, טיפול פסיכולוגי ורפואי ותמיכה חברתית ומשפחתית – עשוי לשפר את חיי החולה באופן משמעותי.

הקליניקה לטיפול רגשי ונפשי במרכז ד”ר טל מציעה לכם, הסובלים מקושי זה, להגיע למרכז לאבחון מקצועי ומבין, להתייעץ עם המומחים בתחום, לבנות תוכנית טיפול משולבת שכולה נעשית בקליניקה עצמה. אנשי הטיפול שלנו, פסיכולוגים ופסיכיאטרים כאחד, יישמחו להעניק לכם את התמיכה הנדרשת בהתמודדות זו. ליצירת קשר איתנו.

 

אולי יעניין אותך לקרוא על:

• מתח נפשי
• ביופידבק לטיפול בהפרעות נפשיות ותסמונות רפואיות
• נפש ודיאטה
• טיפול קבוצתי בפיברומיאלגיה
• גיל המעבר
• התמודדות במצבי לחץ
• מאמרים מקצועיים
• טיפול CBT
• טיפול משפחתי
• טיפול זוגי
• פסיכולוג
• טיפול בכאב
• על שינה וחלומות