טיפול ושיקום לאחר תקיפה מינית
עם מה מתמודדות נפגעות תקיפה מינית ומהו מהלך הטיפול והשיקום במקרה זה?
המשא הכבד הנושאים עמם נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, בין אם הוא גלוי ועל אחת כמה וכמה אם הוא מוסתר, מלווה בקשיים רגשיים ובהשלכות נפשיות ופיזיות רבות כתוצאה מהתקיפה.
המודעות וההבנה של הקושי אותם חווים הנפגעים מתגברת בעשורים האחרונים ועמה גם התפתחו מרכזי הסיוע והאפשרויות הטיפוליות הקיימות כיום.
הטיפול בנפגעות תקיפה מינית הוא ייחודי, שכן המטופלות שנפגעו סובלות ונושאות עימן כאבים ופצעים אשר ייחודיים להן ויש צורך במטפל/ת המכיר/ה את המורכבות הזאת ואת הרגישויות המיוחדות ובקיא/ה בטיפול בה.
במאמר זה נדבר על נפגעות תקיפה מינית, שכן הפגיעות המיניות עדיין מתבצעות בעיקר בנשים, אולם תוכן המאמר רלוונטי כמובן גם לגבי גברים שנפגעו.
נפגעות תקיפה מינית אשר מגיעות לטיפול, מגיעות אליו מראש כשהן מרגישות חשופות מאד.
בעוד שכל מטופל אחר יכול לבחור איך ומתי לספר על הקושי שלו ויכול לבחור לחשוף אותו בהדרגה, הרי שנפגעות תקיפה מינית פעמים רבות חשות שברגע שסיפרו על עצם היותן נתקפות, הרי שהן סיפרו את הסיפור כולו. שכבר יודעים עליהן הכל.
מה עשו להן, כיצד פגעו בהן, כמה הן לא היו חזקות מספיק כדי לעמוד מול זה או להתנגד. החוויה היא, שהיושב מולן מיד יודע עליהן משהו נורא אינטימי והן – שוב – מרגישות חשופות ונחדרות עם כל מבט או שאלה מצד המטפל/ת.
הן מגיעות בד”כ עם בושה רבה ולעיתים גם עם תחושות אשמה על ההתמודדות שלהן בזמן התקיפה.
האם התנגדו מספיק? האם סירבו מספיק בתקיפות? האם עשו הכל כדי שזה לא יקרה? האשמה הזו מחריפה במקרים שבהם התקיפה המינית התרחשה עם מישהו מוכר, אשר בהתחלה הקשר איתו היה רצוי או נעים ועם הזמן הלך והידרדר לכדי משהו שהן לא רוצות בו, אבל כבר היה מאוחר מדי או מסובך מדי לעצור אותו.
גם נפגעות אשר נקיות מתחושת אשמה כזו בינן לבין עצמן, תמיד מגיעות עם ספק לגבי הגישה של המטפל או המטפלת לגבי מה שקרה.
באיזה אופן הוא או היא יראו את זה? האם הם יבינו אותי או יאשימו אותי? נפגעות תקיפה מינית, אשר עולמן וביטחונן האישי התערער כ”כ, נוטות להיות חשדניות, חסרות אמון ומתקשות באופן כללי לבטוח באנשים זרים, שלא ידוע האם יהיו בעדן או נגדן.
חלקן נוטות לראות את העולם מאז הפגיעה באופן ציני, אינטרסנטי: ‘אנשים רוצים איתי בקשר רק כי הם רוצים ממני משהו’. הן מאבדות אמון שמישהו פשוט רוצה לעזור. מתוך עמדה כזו גם מאד קשה לפתוח את הלב, להיחשף, לשתף, במיוחד בחוויות קשות, בזכרונות מכאיבים, בנושאים כ”כ אינטימיים.
טיפול בנפגעות תקיפה מינית
לכן, טיפול בנפגעות תקיפה מינית לעיתים, לפחות בתחילתו, לא יעסוק כלל בפגיעה עצמה. הנפגעות יעדיפו לדבר על חייהן האחרים – הלימודים, החברים, העבודה.
האזורים האלה נתפסים כאזורים ה’בריאים’ שלהם, ‘הנורמליים’, אלה שבהם הן כמו כולם.
שם אין את הכתם הזה, המבדיל אותן כ”כ בתחושתן מהעולם כולו. רבות מהן יעדיפו לא לגעת, גם לא בטיפול, בנושא הרגיש והכאוב של התקיפה.
חשוב להבין: זה אינו בזבוז זמן, וזו אינה התחמקות מהנושא שלשמו נועד הטיפול.
זהו שלב חיוני וחשוב בבניית האמון בין המטופלת למטפל/ת, על מנת שבהמשך, אם היא תרצה, היא תוכל להרגיש מספיק בנוח על מנת לדבר גם על הנושא הכואב הזה.
מטופלות רבות מרגישות שהן צריכות קודם כל להרגיש שהמטפל/ת מעריך/ה אותן, מאמין/ה בהן, מכיר/ה את הצד החזק שלהן, לפני שיוכלו לחשוף בפניו/ה גם את הצד הפגיע יותר שלהן.
על מה מדברים במהלך הטיפול?
האם בכלל חייבים לדבר על התקיפה המינית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית, או שאולי אפשר גם בלי זה? השאלה הזו עולה תדיר בטיפולים של נפגעות והתשובה עליה אכן מורכבת.
מחד, ברור שכדאי לדבר על הנושא, לעבד את מה שקרה, את הכאב, את העלבון, את הפגיעה והקושי.
חשוב להבין את ההשלכות של אותו אירוע על הנפגעת, השלכות נרחבות שיכולות להשפיע על מצב רוחה, על תיאבונה, על יכולת הריכוז והזיכרון, על שמחת החיים והחיוניות, על איכות השינה, על הקשרים החברתיים, על יחסי המין, על היכולת להרגיש קירבה או אינטימיות ועוד ועוד.
על מנת ‘לתקן’ את כל אלה ולטפל בזה, יש צורך לגעת בשורש הבעיה, במקור לכל השיבושים הללו באורח החיים התקין.
קראו בהרחבה על: תגובה פוסט טראומתית להתעללות מינית
על סודות וספקות
אולם מאידך, אין דבר כזה ‘חייבים’ כאשר מדובר בנפגעות תקיפה מינית ובפרט בנפגעות אונס. לא ניתן להכריח, לא ניתן לחייב. זה אפילו ממש לא טיפולי לעשות זאת.
תפקיד המטפל/ת במקרה כזה הוא לעודד, לדרבן, להסביר את החשיבות שבדיבור ואת התועלת שתהיה לכך.
תפקידו/ה ליצור אווירה נעימה ודווקא לא ‘לוחצת’, אשר תאפשר דיבור שכזה, אולם אסור להכריח.
לעיתים מדובר בנפגעות אשר שומרות איתן את סוד התקיפה המינית שנים רבות בסתר והסוד הזה נפתח לראשונה בטיפול.
במקרה כזה הנפגעת מתמודדת עם קושי נוסף – הגילוי וההיזכרות לאחר שנים של הדחקה וניסיונות לשכוח, אשר מעוררים ספקות רבים: האם זה באמת קרה? אולי אחרי כ”כ הרבה זמן אני כבר לא זוכרת? מדמיינת? מבלבלת דמיון עם מציאות? מגזימה ומוציאה מפרופורציה?
גם לאחר ששאלות אלה נענות בתוך הטיפול, עדיין קיימת ההתמודדות עם העולם שבחוץ: לספר? לתבוע? להתעמת עם התוקף? או שאולי עדיף לחזור ולקבור את הסיפור הזה שוב עמוק במרתף… ההחלטה היא אישית ופרטית של כל נפגעת ונפגעת. מה שנכון לאחת לא בהכרח נכון לאחרת.
המטפל/ת צריכ/ה לאפשר את השאלות ואת ההתלבטות, אבל הדגש בטיפול הוא על העיבוד הפנימי של החוויה ואל למטפל/ת לדחוף או לעודד את המטופלת לצעד כזה או אחר במציאות החיצונית.
הדבר החשוב בעניין זה הוא, שלאחר הדיבור על התקיפה, האירוע לא חוזר אל המרתף ובכל מקרה, לא חוזר באותו האופן.
כאשר אירוע מודחק בצורה חריפה, או כשיש סירוב לדבר עליו, לחשוב עליו, לדמיין אותו וכו’, הוא ממשיך לבעבע מתחת לפני השטח, רוחש וגועש, משפיע על הנפש גם אם אנחנו לא מבינים או לא יודעים איך בדיוק.
זה כמו שד שמאיים להיחלץ מהבקבוק ואנחנו צריכים ללחוץ חזק חזק על הפקק, שלא ייצא. ‘הלחיצה על הפקק’, קרי ההדחקה, גוזלת אנרגיה נפשית, מתישה, גוזלת את הריכוז והפניות ללמידה או להתעסקות בדברים אחרים – כל הזמן צריך לשמור את השד הזה בתוך הבקבוק, שמא אם לרגע נרפה מן הפקק, הוא ייצא החוצה.
למרבה הפרדוקס, דווקא כאשר מאפשרים לו לצאת, בסביבה בטוחה ועם ליווי ותמיכה מתאימים, מגלים שאפשר להתמודד איתו. אמנם בכאב, בקושי, לאורך זמן, אבל אפשר. וגם עושים זאת לא לבד.
אחרי ש’טיפלנו בשד’, כלומר – הנושא עובד רגשית, אפשר להחזיר אותו לבקבוק ואפשר גם לא, כי מגלים שאפשר גם לחיות לצידו. האירוע עדיין כואב, תמיד יכאב.
הפגיעה בגוף, בנפש, באמון, תמיד באיזשהו מקום נשארת. אבל החוויה פחות קשה ופחות רודפת. היא מוכלת לתוך החיים יחד עם שאר החוויות שהן חוו בחיים ועוד יחוו.
באותו אופן, המטופלת לא תופסת את עצמה יותר כמפוצלת, כמי שהייתה משהו אחד ‘לפני’ הפגיעה ומישהי אחרת לאחריה, אלא השלכות הפגיעה על הנפש עוברות אינטגרציה לתוך האישיות.
אישיות המטופלת נתפסת על רצף מובן, הגיוני, בין מי שהייתה לבין מי שהיא היום – אינטגרציה אשר ‘עושה סדר’, מרגיעה ומארגנת.
חשוב לדעת שגם אחרי אירוע קשה כמו תקיפה מינית, אשר מערער את תחושת החוסן האישי ויוצר תחושה של חולשה וחוסר אונים, ניתן לעבור טיפול אשר מהווה חוויה מגדלת, מעצימה ומחזקת.
