אירוע טראומטי בגיל הרך

פעוטות וילדים בגיל הרך מתקשים לבטא את עצמם.

לרוב אינם מדברים על אירועים קשים דוגמת גירושין, מצב בטחוני או תאונה, אך אלו מצבים שיכולים להשפיע על מצבם הרגשי ועל התנהגותם.

איך ניתן לזהות האם פעוטות עברו טראומה או חווים סטרס, וכיצד ניתן לסייע להם?
 

האמונה הרווחת היא שפעוטות וילדים אינם זוכרים את תקופת הגיל הרך, לטוב ולרע.  

תינוקות ופעוטות אכן אינם זוכרים כפי שזוכרים מבוגרים. 

הם לא יכולים לתאר במילים זכרונות מוקדמים, אך קיים אצלם זיכרון תחושתי. 

תינוקות ופעוטות זוכרים חוויות ותחושות: תינוק יכול להתחיל לבכות כאשר הולכים לקראת הרכב מאחר וזוכר שהנסיעה אינה נעימה לו, או להירגע כאשר הוא מבחין בחפץ רך ואהוב. 

היכולת לזיכרון תחושתי וחוויתי מלמדת שלתינוק יש יכולת לזכור את הקשר בין אירועים או חפצים לבין הרגשות שהם מעוררים. 

מצבים טעונים שהפעוט עובר נשמרים בזיכרון ויכולים להטביע את חותמם על עולמו הנפשי.

סיבה חשובה לכך שעדיף לסייע לפעוטות ותינוקות במצבים מעוררי סטרס וטראומה היא בשל הפלסטיסיות של המוח שלהם. 

פלסטיסיות היא היכולת של המוח להשתנות בהתאם ולהתנסות, כאשר אצל תינוקות וילדים יכולת זו מפותחת משמעותית מזו של מבוגרים. 

סטרס מתמשך וחשיפה לטראומה בינקות ובילדות, משפיעה על ההתפתחות המוחית.

גם אם יחוו אירוע טראומטי שישכח עם הזמן, ייתכן ויהיו לו השלכות על ההתפתחותם.

בנוסף, מחקרים מראים כי חשיפה לאירועים טראומטיים עלולה לפגוע בחלקים במוחינו האחראים על ויסות פחדים וחרדות, כמו כן לפגוע ביכולת של הילד לזהות סכנות. 

ילד שמוחו אינו יודע לזהות סכנות יתנהג באחד משני אופנים – לא יגיב בפחד לסכנות ואף יתנהג באופן שמסכן אותו, או יגיב בפחד עז למגוון מצבים שאינם מסוכנים. 

קראו בהרחבה: פחדים התפתחותיים אצל ילדים

 

כל מצב בו הם חשים שנשקפת להם או לדמויות שמטפלות בהם סכנה. 

למשל, אירועים חד פעמיים כמו תאונה, מוות במשפחה, אירוע אלימות בין מבוגרים, נשיכת כלב, או אירועים מתמשכים כמו מחלה, מצב ביטחוני או ריבים תכופים ומאיימים בבית.

מצבים אלה עשויים להיות טראומטיים ומעוררי סטרס גם אם הילד לא נפגע באופן ישיר, אלא עד למצב בו אחד מהוריו בסכנה.

זאת מאחר וילדים צעירים תלויים בהוריהם באופן מוחלט וכאשר הוריהם שאמורים לטפל בהם ולהגן עליהם בסכנה, הם חווים איום.

קראו בהרחבה: סימני מצוקה בגיך הרך

אם יש חשד כזה יש צורך לערוך אבחון אצל מומחה בגיל הרך, כמו כן:
 

• הדרך הטובה ביותר היא לבדוק אם חל שינוי בהתנהגות הפעוט או הילד בסמוך לשינוי בחייו או לאירוע קשה. 

במידה והתנהגות הפעוט השתנתה לאחר שהתרחש שינוי משמעותי בחייו עולה הסבירות כי הוא חווה את השינוי כמאיים. 

שינוי מעורר סטרס לילד עשוי להיות משמח עבור בני משפחה ההורים, למשל הגירה או לידת אח/ות.

זו אמונה שלכאורה משחררת אותנו, המבוגרים, מהצורך להסביר להם על אירועים קשים שאנו עוברים כמשפחה ומלייחס משמעות לאירועים שהם עוברים בשנות החיים הראשונות.

• כדאי לשים לב לפעולות הפעוט או הילד ולבחון את הקשר שלהם לאירוע יוצא דופן שעבר.

לדוגמה, פעוט או ילד שהוריו התגרשו, לאחר הגירושים החל להיצמד לאחד ההורים בכל פעם שהם בסביבה.  

• אחרי חשיפה לאירוע טראומטי עשויה להתפתח בפעוט או בילד התנהגות הימנעותית מאנשים או חפצים המזכירים את האירוע, או עיסוק מוגבר בהם. 

לדוגמה, פעוט שעבר תאונת דרכים עשוי להימנע מלשחק במכוניות, או לשחק שוב ושוב במכוניות תוך שהוא גורם להן להתנגש זו בזו .

• חשיפה לאירוע טראומטי מתבטאת הרבה פעמים בנסיגה התפתחותית. 

לדוגמא: חזרה להרטבת יום או הרטבת לילה, קושי לאכול לבד, רצון לינוק או לאכול מבקבוק על אף שנגמל.

במידה וזיהיתם שילדכם נחשף לאירוע שנחווה עבורו כטראומטי חשוב להבין כי כללי המשחק שונים, “סדרות חינוך” המוצעות לצורך התמודדות עם קשיים נפוצים של ילדים אינן מתאימות ויכולות להחריף את הקושי. 

במקרה כזה יש לפנות לייעוץ מקצועי.

 

• אירוע טראומטי הוא אירוע אינו צפוי.

כדי לסייע לילד להירגע לאחר אירוע כזה מומלץ לשמור ככל הניתן על שגרה יציבה. 

ככל שהפעוט יוכל יותר לצפות את סדר יומו, רמת המצוקה שלו תפחת.
 

• פעמים רבות פעוט או ילד שחווה סטרס חריף או טראומה יתנהג בצורה שתגרום לכם כהורים לאבד את הסבלנות. 

זכרו שהתנהגותו נובעת ממצוקה ולא מתוך מאבקי כוחות או מניפולציה. 

זה לא הזמן להציב גבולות אלה לתת כמה שיותר תמיכה, חום ואהבה.

• דברו על האירוע המאיים עם הילד או בנוכחותו, באופן שמותאם לגילו וברגישות רבה. 

דיבור על המצב הקשה לא יזיק לילדכם, אלא יקל עליו.

• נסו לכבד את רגשות ילדיכם ולתת להם לגיטימציה.

במקום להגיד לילד שחווה סטרס במעברים ובפרידות “תפסיק לבכות ותכנס לגן כי אני מאחר לעבודה”, הקפידו להגיד אמירות חזרתיות שמעניקות ביטחון ותחושה שהוא מובן, כגון:

“מאד עצוב לך להיפרד ולהיכנס לגן, תכף תיכנס. לאט לאט תשחק בגן במשחקים שאתה אוהב, ותרגיש פחות עצוב יותר שמח. בסוף היום אגיע לאסוף אותך".

כדאי  לפנות לעזרה מקצועית במידה ואתם יודעים כי ילדכם חווה סטרס, עבר טראומה, או כאשר אתם חוששים שהתנהגותו  משקפת מצוקה. 

בגיל הרך הטיפול מתקיים בשילוב ההורה דרך משחק משותף המאפשר לפעוט לבטא את מצוקתו באופן סימלי.

המטפל יעזור להורה לזהות את מקור המצוקה של הפעוט ולהגיב באופן שמסייע לו ומשיב אליו תחושת ביטחון.