כסיסת ציפורניים וחרדה

עובדות חשובות על כסיסת ציפורניים

30% מן הילדים ו45% מן המתבגרים בארצות הברית כוססים את ציפורניהם באופן קבוע, במצבים של לחץ ועצבנות או מתוך שעמום.

הרגל זה הוא חלק מתופעה המכונה - BFRB - Body Focused Repetitive Behavior - משפחה של תסמינים ובעיות פסיכולוגיות, הקשורות כולן להרגלים כפייתיים ומזיקים הקשורים להתעסקות בגוף - כמו תלישת שיערות (טריכוטילומניה), חיטוט בעור (דרמטילומניה), נשיכת עור (דרמטופאגיה), ועוד תסמונות נוספות.

כסיסת הציפורניים פוגעת לאורך זמן הן במראה הציפורן והאצבעות והן בעמידותה של הציפורן, ועלולה לגרום להעברת בקטריות מן האצבעות אל הפה. בנוסף, ציפורניים כסוסות לאורך זמן גורמות לכאבים בנקודות המפגש שבין הציפורן לעצבים הנמצאים תחת בשר האצבע עצמה.

אם כסיסת ציפורניים מפריעה לך, נשמח לשמוע ממך

כסיסת ציפורניים (המכונה גם אוניצ'ופאגיה) כמו חברותיה למשפחת ה-BFRB, היא כאמור הרגל כפייתי המשמש  - עבור רוב כוססי הציפורניים - כמסייע בויסות עצמי במצב של חרדה, מתח או התרגשות.

במצבים של מתח חיובי או שלילי, משתמשים הכוססים בהרגל כסיסת הציפורניים כתחליף לטכניקות של ויסות פנימי והרגעה עצמית; וככל שרמת המתח עולה, האינטנסיביות והפגיעה הגופנית שבכסיסת הציפורניים עולה בהתאם. בגלל זה, טיפול פסיכולוגי, המלמד את האדם להרגיע את עצמו, מסייע בטיפול בתופעה.

האם כסיסת ציפורניים היא מסוכנת, או שהיא סתם הרגל לא מזיק?

חוץ מן התוצאות השליליות שנזכרו למעלה - פגיעה במראה הציפורן ובעמידותה, כאב והעברת בקטריות - אין בכסיסת הציפורניים אף גורם סיכון פיסי ממשי.

אך מעבר לחוסר האסתטיקה ולתשדורת החברתית שמשדר אדם שציפורניו כסוסות "עד העצם", יש בכסיסת הציפורניים גורם סיכון להפרעות אחרות. כיוון שבאמצעות כסיסת הציפורניים מווסת הכוסס תחושות חזקות ולא נעימות כמו חרדה או מתח, ונעזר בהרגל הזה על חשבון בניית טכניקות הרגעה פנימיות (למשל הפחתת מתחים על ידי הרפיה). כתוצאה מכך, הכוסס מורגל בתפיסה הרואה את פתרון החרדה בקיום טקס גופני כלשהו - תפיסה שבתחומי קיצון עשויה להביא את האדם עד לכדי הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, שבה כל מצוקה רגשית נפתרת באמצעות קיום מדוקדק של טקס פיסי, וכדי הפרעות חרדה אחרות.

איך מטפלים בכסיסת ציפורניים?

הטיפול העיקרי בכסיסת ציפורניים הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אשר ניתן ע"י פסיכולוג המומחה לנושא. הטיפול המפחית את המוטיבציה לבצע את ההרגל ומחליף אותו בהרגל בונה ותורם יותר לגוף.  בשיטה ההתנהגותית, נערך  חיזוק קבוע וממוקד של הילד או המבוגר על מנת שיפסיק לכסוס את ציפורניו - ויצירת  "עקומת למידה" הפוכה. החלק הקוגניטיבי מתמקד בחשיבה ובהקניית הרגל להרגעה עצמית באופן מחשבתי ורגשי.