לחץ חברתי ונטייה ללקיחת סיכונים בקרב בני נוער

גיל ההתבגרות מתאפיין בכל אלו ועוד, כאשר מעל הכל עומד הצורך להשתייך חברתית, לגבש זהות ולהרגיש חלק מהחבר'ה ובעיקר להיות אהוב ומקובל על ידי האחרים.

השילוב של הצורך לחוות ריגושים והרצון להיות מקובל בחברה עשוי להוביל למגוון רחב של התנהגויות סיכון.

התנהגויות סיכון נפוצות בקרב בני נוער הינן: שתיה לשוכרה, נהיגה בשכרות או נהיגה מסוכנת אחרת, נהיגה ללא רישיון, שימוש בסמים לסוגיהם, השתתפות במין קבוצתי, חשיפה לפורנו, השתתפות בקטטות ופעילות אלימה, הימורים ועוד.

השתתפות באחת או יותר מהתנהגויות אלו עשויה להתגבר לאור לחץ חברתי, גלוי או מוסווה - גם התחושה של בן הנוער שאם לא ייקח חלק בפעילות הוא עשוי להיות מנודה או להוות מושא ללעג ובוז מצד חבריו, מהווה גורם לחץ משמעותי, כמעט כמו לחץ גלוי.

מדוע בני נוער נוטלים סיכונים?

מחקרים חברתיים מעידים כי בני נוער נוטים לקחת יותר סיכונים כאשר הם בחברת בני גילם. תחושת האחריות בסיטואציות כזו מתפזרת בין כל חברי הקבוצה והמעשה הופך ללגיטימי יותר, כביכול, הרצון להרשים, להשתייך, להוכיח וזכות באהדת בני הגיל מהווה זרז משמעותי וקריטי להתנהגות מסוכנת של בני נוער.

מלבד ההסבר החברתי, מחקרים כיום מעידים כי להתפתחות המוחית של בני נוער השפעה משמעותית על אופן התנהגותם.

המוח בגיל ההתבגרות עודנו מתפתח. חלקים מסוימים מפותחים יותר ואחרים פחות. נמצא כי האזורים במוח האחראים על יכולת העכבה והשליטה בהתנהגות אינם מפותחים דיים בגיל ההתבגרות, בעוד שהאזורים האחראים על הנאה, והתנהגות לאור קבלת תגמול מפותחים ופעילים בתקופה זו.

מכאן, שהתנאים אינם מספיק בשלים כדי לעשות את האיזון הנדרש בין היכולת להחליט איזה פעילות להוציא לפועל ואיזה לא, לבין הרצון לקבל תגמול חברתי. חוסר איזון זה הוא שמביא להחלטה להשתתף ולקחת חלק בהתנהגויות סיכון שונות.

מחקרים אחרים מדגישים את החלק של המוליך העצבי דופאמין, המגיע לשיא פעילותו בתקופת גיל ההתבגרות והאחראי על ההנאה מגמול ועל היכולת לקבל החלטות - בתקופת גיל ההתבגרות לדופאמין השפעה משמעותית על החוויה של בני נוער אירועים של הצלחה וכישון ועל המשמעות שהם מייחסים אליהם.

בנוסף, הורמון האוקסיטוצין, שגם אליו המוח רגיש במיוחד בתקופת גיל ההתבגרות הוא בעל השלכה משמעותית על המשמעות שמיחסים לה בני נוער לתגמולים של קשרים חברתיים.  

מעבר לכך, נמצא במחקרים כי המוח מגיב לנידוי חברתי כאירוע סטרס משמעותי, כמעט כפי שהוא מגיב לאיום על הבריאות הפיזית שלהם.

מכל אלו אנו למדים על הקשר ההדוק שבין תחושת הקבלה של בני נוער על ידי בני גילם, הגמול שהם חשים ורואים בהשתייכות חברתית לבין הנטייה להתנהגות קיצונית, לקבלת החלטות שגויות ואף מסכנת חיים.

מעבר לכך, בני אותו גיל מציעים הזדמנויות לסיפוק יצר הריגושים וההרפתקנות הרבה יותר ממבוגרים, ובני נוער רבים נמשכים לסיפוק יצרים אלו, בעיקר דרך התנהגויות סיכון שונות.

נזקים, השלכות והתמודדות

התנהגויות סיכון בגיל ההתבגרות עשויות לגבות מחיר בטווח הקצר כמו למשל בעת שימוש בסמי הזיה, בעקבות צריכת אלכוהול עצומה, מין לא מוגן, נהיגה פרועה, אלימות ועוד, או לגרום לנזק מצטבר ולטווח ארוך כמו למשל במקרה של שימוש בסמים לאורך זמן, עישון סיגריות, צריכת אלכוהול מתונה אך קבועה ועוד.

קראו עוד על: התמכרות בני נוער לסמים ולאלכוהול

הנזקים הינם נזקים פזיים ורגשיים כאחד, לצד הסיכון לפיתוח התמכרות לחומרים או התנהגות.

מה ניתן לעשות ואיך לשוחח עם בני נוער?

בניגוד להנחה של הורים רבים שאין להם מקום בחייהם של המתבגרים או שאין להם סיכוי לפרוץ את חומת המגן של הבן או הבת המתבגרים שלהם - ידוע כי לתקשורת עם ההורים חשיבות מכרעת בנטייה של בני נוער לקחת סיכונים.

תקשורת קרובה ופתוחה מקטינה את כמות הסיכונים שלוקחים על עצמם בני נוער. הם פשוט מרגישים פחות צורך בהשגת תשומת לב ובעיקר פועלים לאור הדרכה ותובנות שנתנו להם הוריהם איך לשמור על חייהם ואיך להתנהל בהם נכון יותר.

בניגוד למה שהורים רבים חושבים, לדעה ולעצה של ההורים ישנה חשיבות בעיניי המתבגר, גם אם הוא לא אומר זאת. כמו ילד בגיל הרך, גם מתבגרים מחפשים שהוריהם יעניקו להם גבולות, יכוונו, יעניקו ביטחון ויעבירו להם מניסיון החיים שלהם.  

יצירת שיח פתוח ומקבל עם מתבגרים דורש אורך רוח וזמן. שיח שיש בו תועלת הוא כזה הנערך מתוך כבוד, אמון, חיזוק והבנה לחיים המשתנים של המתבגר ולכך שהוא הופך לאישיות נפרדת וייחודית מכם, ההורים.  

באמצעות טיפול פסיכולוגי או הדרכת הורים ניתן לסייע הן להורים והן לבני נוער לשפר את השיח המשפחתי, להתמודד עם קשיים, ללמוד כיצד להתגבר עליהם ולשפר את איכות החיים של המשפחה כולה.