אבחון וטיפול במאניה דיפרסיה

מאניה דיפרסיה

שינויים במצב-רוח הם דבר נפוץ אצל רבים מאיתנו, אך אצל חלקנו, השינויים נחווים בעוצמות גבוהות ועשויים לגרום לפגיעה קשה בתפקודים החברתיים והמקצועיים שלנו, ואפילו לפגיעה עצמית.

מהי מאניה דפרסיה?

הפרעה דו-קוטבית, או בשמה הנפוץ, מאניה דפרסיה, היא הפרעת מצב-רוח המאופיינת בתנודות קיצון של רגשות הנעות על ציר שבין שמחה ומצב-רוח מרומם לבין דיכאון ואובדן הנאה ועניין, ללא סיבה ניכרת. תנודות מצב-הרוח הן פתאומיות, אקראיות ומנוגדות זו לזו, העשויות להתפרש על פרקי זמן ממושכים (אפיזודות), ללא צפי קבוע להתאזנות התסמינים.

מאניה דיפרסיה נקראת בעגה המקצועית הפרעה בי-פולארית, כלומר בעלת שני קטבים: קוטב של מאניה - המוכר כ"היי" טבעי ומוגזם וקוטב של דיפרסיה, כלומר דיכאון ומצב רוח ירוד.
 
כולנו חווים במהלך חיינו, תקופות של Up ותקופות של Down, ואלו טבעיות ולגטימיות בנסיבות חיים שונות. אך עבור אחרים, תגובות אלו משפיעות על כל מימד בחייהם ובחיי הקרובים להם ומחייבות טיפול מתאים.
 
שכיחות התופעה נעה בין 1% ל- 3% כלומר, המצב הזה שכיח יותר ממה שנדמה לנו. ההתקף הראשון יכול להופיע לפתע פתאום ואנו עלולים למצוא אדם שאנו מכירים במצב לא מוכר - דכאוני או מאני.
 
אם גם אתם חשים שינויים במצבי הרוח שלכם או של אחרים בסביבתכם, יש מקום לפנות לייעוץ על ידי איש מקצוע שייסיע לכם לשים את האצבע על מקור הקושי, ולתת לכם כלים להתמודד עם שינויים אלו. נשמח לייעץ לכם באופן ראשוני, לערוך אבחון וכן לתת המלצות להמשך הדרך, התקשרו אלינו בכל עת.

כאמור, הפרעה בי פולרית מורכבת משניים:

• דיכאון - הוא המצב השכיח יותר בתופעה, בו יש מצב רוח ירוד, חוסר חשק, הפרעות בתיאבון ובשינה ועוד. קראו עוד על דיכאון.   

 
• מצב מאני או מצב היפו - מאני (שהוא מצב מאני חלקי). במצב מאניה מלא, שכיח שהמטופל יחוש ב "היי", ירגיש בעל כוחות, לפעמים אפילו כוחות מיוחדים. הוא יטה לישון פחות ולדבר יותר, לפעמים אפילו ידבר באופן בלתי מסודר ויקפוץ מנושא לנושא בלי שניתן יהיה להבין אותו.
 
כמו כן האדם עלול להיות עצבני יותר מהרגיל, לעשות דברים אשר אינן מאפיינים אותו כמו בזבוז כספים (קונה דברים לעצמו שהוא אינו צריך או קונה מתנות לאחרים). שכיח שיהיה לו חשק מיני מוגבר ועודף מרץ.
 
האדם גם יכול להיות יצירתי מאד, פעיל, חושב שהוא חזק ומיוחד, ולעיתים אף חסר גבולות בהתנהגותו. כלומר, מדובר במצב של שמחה, אך גם כעס ותוקפנות, יצירתיות אך גם חוסר גבולות, פעילות גבוהה אך גם מסוכנת לעיתים.
 
המצב ההיפו-מני דומה מאד, אך קל יותר וגם נמשך לרוב זמן מועט יותר. ברוב המקרים אין מחשבות מוגזמות לגבי כוח ואין פעילות מסוכנת.

קראו עוד על: היפומאניה וציקלותמיה

מהם התסמינים של מאניה דפרסיה וכיצד ניתן לאבחן?

ניתן לאבחן מאניה דפרסיה על ידי הערכה קלינית של פסיכיאטר מומחה, על מנת לבחון את ההיסטוריה האישית ואת התסמינים הקיימים. כאן יבחנו גם גורמי רקע שמהווים פוטנציאל להתפתחות המחלה ורקע טיפולי קודם.

בכדי לאבחן אפיזודה מאנית, צריכים להתקיים התסמינים הבאים:

1. מצב רוח מרומם או מזג סוער ועצבני המלווה בפעילות אינטנסיבית מכוונת מטרה למשך כשבוע, ללא הפוגה
2. בתקופה זו מתקיימים באופן ברור ומובחן לפחות 3 מהסימפטומים הבאים:

• הערכה עצמית מופרזת
• קצב מהיר של מחשבות
• צורך מופחת בשינה ועוררות גופנית גבוהה
• מוסחות גבוהה וירידה בכישורי הקשב
• דברנות חסרת מעצורים
• התנהגויות אימפולסיביות ללא שיקול דעת עם פוטנציאל לנזק רב (קניות בלתי מרוסנות, פעילויות פזיזות, התנהגות מינית חסרת שיפוט)

        3.ישנם ליקויים ניכרים בתפקוד החברתי או התעסוקתי, המצריכים אשפוז לצורך מניעת נזקים או פגיעה אישית או בסביבה

        4.האפיזודה אינה תוצר של שימוש בסמים, תרופות, או מצב רפואי אחר

בדומה לקריטריונים אלו, אבחון אפיזודה היפומאנית נעשה כאשר התסמינים נמשכים במשך ארבעה ימים עוקבים, ההתנהגות שונה במהותה מאופיו של האדם וכשהשינויים מובחנים על ידי אחרים, אך בשונה מהם, הסימפטומים אינם משמעותיים מספיק בכדי לפנות לאשפוז או לגרום לפגיעה בתפקוד.

על מנת לאבחן אפיזודה דיכאונית, צריכים להתקיים התנאים הבאים:

1. קיומם של לפחות חמישה מהתסמינים הבאים על פני כשבועיים רצוף

• מצב רוח ירוד המתבטא בעצבות, תחושת ריקנות, בכי, חוסר תקווה ועצבנות
• איבוד עניין בפעילויות מהנות וירידה בתחושת הנאה
• תיאבון מוגבר או מופחת, ושינוי של 5% ממשקל הגוף בתוך תקופה של חודש
• הפרעות בשינה – שינה מוגברת או מועטה
• תנועתיות מואטת או מוגברת
• תחושות חוסר ערך או אשם
• קושי לחשוב בבהירות ובריכוז
• מחשבות חזרתיות עם תוכן אובדני או העוסקות במוות

1. קיומה של מצוקה ופגיעה בתפקודי חיים אחרים
2. האפיזודה אינה תוצר של שימוש בסמים, תרופות, או מצב רפואי אחר

חשוב להבחין בין תסמיני האפיזודה הדיכאונית לבין חוויית אובדן.

סוגים של מאניה דפרסיה ושכיחות:

לפי קטלוג ההפרעות הנפשיות, הDSM-5, ישנם 3 סוגים של הפרעות ביפולריות (דו-קוטביות):

1. הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 (Bipolar I Disorder) – כאשר התקיימו לפחות שתי אפיזודות מצב-רוח ומעלה במהלך החיים, לפחות אחת מהן מאנית, והופעתן אינה עונה על קריטריונים של הפרעות חופפות אחרות. מידי שנה מזוהים 0.6% מהאוכלוסייה עם סוג זה, מגילאי התבגרות ועד הגיל השלישי, כשנשים מזוהות כבעלות נטייה לאפיזודה דיכאונית וגברים נוטים לחוות אפיזודות מאניות.
2. הפרעה דו-קוטבית מסוג 2 (Bipolar II Disorder) – כאשר התקיימו לפחות 2 אפיזודות במהלך החיים, לרבות היפומאנית אחת ודיכאונית אחת, והן אינן תוצר של הפרעות אחרות. 2-3% מתוך האוכלוסייה מזוהים באופן שנתי עם התסמינים להפרעה והיא נוטה להתפרץ בשנות ה20 המוקדמות.
3. הפרעה דו-קוטבית מסוג 3 (Cyclothymia) – כוללת מספר רב של אפיזודות היפומאניות ודיכאוניות מתונות יותר שאינן תואמת לאפיזודות דיכאון מאג'ורי או היפומאניה באופן מלא, בפרק זמן של כשנתיים, והתסמינים אינם תואמים להפרעות אחרות או לאפיזודה מאנית. הפרעה זו שכיחה בקרב 0.4% מהאוכלוסייה והיא עשויה להתגלות בגילאי ילדות.

מהם הגורמים להפרעה דו-קוטבית?

גורמים גנטיים ותורשתיים: נמצא כי ב80-90% מהמאובחנים בהפרעה דו-קוטבית מסוג 1 או 2 ישנה קרבה משפחתית לאדם אחר המאובחן בהפרעה דו-קוטבית או בסכיזופרניה. גם מחלות בזמן היריון עשויות להוות גורם להתפרצות התסמינים בבגרות. בנוסף, אצל המאובחנים בהפרעה דו-קוטבית נמצאו שינויים בפעילות הביו-כימית המוחית ובמאזן ההורמונלי, לצד חוסר שינה.

גורמים פסיכולוגיים-חברתיים: נמצא כי אנשים פרודים, גרושים ואלמנים נמצאים בסיכון רב יותר לפתח תסמינים של הפרעה דו-קוטבית מסוג 1, אך כמו כן, רמות סטרס גבוהות, טראומה נפשית ושימוש בסמים עשויים גם כן להגדיל את הסיכויים להתפרצות התסמינים.

איך מטפלים במאניה דפרסיה?

הטיפול במאניה דפרסיה משתנה בהתאם לסוג, העוצמה והמשך של המחלה. הטיפול עצמו הוא לרוב משולב וכולל כמה היבטים של דרכי טיפול:

טיפול רגשי – פסיכותרפיה היא חלק חיוני והכרחי למתמודדים עם מאניה דפרסיה ולבני המשפחה. הטיפול הרגשי מאפשר תמיכה בשלבים החריפים של המחלה, אך לאחריהם מתמקד בהשלכות הפסיכולוגיות והתפקודיות ומסייע בהקניית כלים, מנגנוני התמודדות והכוונה גם למתמודד וגם לסביבה. לעיתים הטיפול הרגשי ישלב טכניקות ספציפיות כדוגמת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

טיפול תרופתי – הטיפול התרופתי מתמקד בגל הנוכחי של המחלה, אך מכוון גם למניעת גלים עתידיים שלה. לרוב יש שימוש ביותר מתרופה אחת, כדי לייצב גם את פרקי המאניה וגם את הדיכאון ומשך הנטילה שלהם הוא ארוך טווח ומשתנה מאדם לאדם. תרופות עבור המאניה עשויות להיות דפלפט, למיקטל, ריספרדל, זיפרקסה ואריפליי, אך בחלק מהמקרים נפוצה התרופה ליתיום שמסייעת באיזון תסמיני מאניה בזהירות מבלי לעודד אפיזודה דיכאונית בעקבותיה. טיפול תרופתי לדיכאון מכיל תרופות כגון ציפרלקס, סרוקוול, זיפרקסה, אריפליי ולוסטרל. הטיפול התרופתי מחייב ליווי צמוד ומעקב של רופא מטפל או פסיכיאטר שייתן מענה לתופעות לוואי, מינוני התרופות ויתייחס לשינויים בתסמינים או בתפקוד הכללי.

סוגי טיפולים נוספים – בזמן התפרצות או בשלבים חריפים ניתן לגשת למסגרת אשפוזית שמספקת מענה ראשוני, מיידי ואינטנסיביים לתסמינים, במיוחד כשיש איבוד שליטה קולקטיבי על ההתנהגות שמהווה חשש לפגיעה ממשית באדם או בסובבים אותו המחייבים השגחה או ליווי צמוד. במקרים של אפיזודות דיכאוניות מתמשכות וחסינות לטיפול, ניתן לשקול טיפול באמצעות גרייה מגנטית, טיפול בנזעי חשמל או קטמין.

מתי לגשת לאבחון?

כל שינוי יוצא דופן בהתנהגות או בתפקוד המשפיעים על מהלך החיים התקין מהווים אינדיקציה לפנייה לאיש מקצוע. לעיתים יש תסמינים שקשה להעריך כיוצאי דופן כיוון שהם נחווים כתגובה טבעית לשינויים תקופתיים שכולנו מתמודדים איתם מעת לעת, כמו חוסר שינה, דכדוך או חוסר ריכוז. במקרים של מאניה, יש נטייה להתכחש למצוקה היות ומצב רוח מרומם היא חוויה חיובית שמתפרשת כהיעדר דיכאון או קושי, ולכן נפחית מחשיבותם. עם זאת, לשינויים אלו יש השלכות על התפקוד הסטנדרטי שלנו וגם על הסובבים שלנו, ועשויים להסתיים בפגיעה בתחומי החיים שלנו, וגם בעצמנו.

במקרים שבהם יש טיפול רגשי, איש המקצוע יכול לזהות את הקשיים המתמשכים ולהפנות לאבחון, אך לא פעם, גם בני המשפחה והחברים יכולים להבחין בשינויים בתפקוד ולהציע לגשת לאיש מקצוע.

איך מאניה דפרסיה יכולה להשפיע על האישיות ועל מהלך החיים?

כשם שהחוויות שלנו תורמות לעיצוב האישיות והתפיסות שלנו בתקופות שונות בחיים, גם התמודדות מסוג זה יכולה לעזור לכוון אותנו ולדייק את הצרכים שלנו. מתוך תהליך ההתמודדות נוכל להעריך מחדש את סוגי הקשרים המתאימים לנו, הסביבה שנרצה להיות מוקפים בה, העיסוקים המעניינים אותנו והמשאבים להם נזדקק בתקופות מאתגרות. גם כאן נוכל להתחבר לקהילה של מתמודדים נוספים שמזדהים עם החוויות והקשיים ומהווים גורם תמיכה חשוב ומהותי בתהליך השיקום ולאחריו. ההתנהלות בשגרה ובסביבה מיטיבות תוכל להעצים את תחושת הביטחון והזהות האישית, מתוך מטרה לחיות אורח חיים תקין ותואם של הצרכים האישיים במובן החברתי, התעסוקתי והזוגי.

איך לומדים לחיות עם מאניה דפרסיה?

התפרצות המחלה מביאה איתה הרבה אי-ודאות וחוסר ביטחון לגבי העתיד למתמודדים ולמשפחה, אך חשוב לזכור שיש מגוון דרכי טיפול עבורה שמאזנים את מצבי הרוח ומאפשרים חזרה לתפקוד. התקופה הראשונית תדרוש תקופת הסתגלות שבה המתמודד ומשפחתו יקבלו הכוונה וכלים להתמודד עם תחושת אי הודאות וייצרו תחושת אונים. הטמעת השינויים בשגרה והמחויבות אליהם לאורך זמן תאפשר יצירת שגרה חדשה לכל המשפחה ובניית מערכי תפקוד מסתגלים. מתוך כך, יוכלו המתמודד ומשפחתו לזהות את התסמינים המחייבים טיפול ומניעה וידעו כיצד להתמודד ולהכיל רגעי חוסר ודאות, אך בנוסף, יוכלו ליצור קרקע פורייה להזדמנויות חדשות להתפתחות וקירבה לצד שילוב בקהילה.

אבחון מאניה דיפרסיה על ידי פסיכיאטר 

באם מופיע אירוע של דיכאון עם מאניה לפניו או אחריו - זהו מצב ביפולארי מסוג 1. אם מופיע דיכאון עם מצב היפו - מאני לפניו או אחריו - זהו מצב ביפולארי מסוג 2.
 
ישנו שוני באבחון ובטיפול בין מצב מספר 1 למצב מספר 2 ובין שני המצבים הללו למצב של דיכאון. פסיכיאטר הוא האדם אשר אמון על אבחון נכון. אבחון נכון של מאניה דיפרסיה חשוב ביותר, שכן טעות באבחון עלולה לגרור את המטופל לאירועים מיותרים - דיכאוניים ומאניים.
 
טיפול במאניה דיפרסיה גם הוא נושא חשוב, שכן ללא טיפול עלול האדם לסבול שוב ושוב מאותם מצבים עד להידרדרות במצבו הנפשי. קיים טיפול, מזה שנים רבות, שנחשב יעיל ומטיבי עם המטופל, ואין צורך להסס ולפנות אל פסיכיאטר כאשר מזהים את אחד מהסימנים שצוינו לעיל.
 
תוכלו לפנות אלינו בכל עת ולקבוע פגישה עם אחד מאנשי הצוות שלנו (פסיכיאטרים או פסיכולוגים המומחים בתחום של דיכאון לסוגיו), אנו ממליצים לפנות מוקדם ככל האפשר לשם תחילת טיפול, מניעת הדרדרות ובעיקר מציאת דרכים לשיפור איכות החיים.