חיים לצידו של מכור

כיצד מושפעים מקורבים למכורים ואיך להימנע מלהישאב ל"מחול השדים" של התנהגויות התמכרותיות?

מי שחי עם מכור, מבין בדיעבד שמתוך כוונות טובות וטהורות, הוא למעשה "הרג את המכור מאהבה". בני הזוג והמשפחה של מכורים חיים בהרגשה של בני ערובה. זוהי תופעה שהכוח המניע שלה הוא תגובה נפוצה להתנהגויות התמכרויות: הרצון הטבעי לעזור.

בני המשפחה, שבורי לב לנוכח תהליך מתמשך ועקבי של הרס עצמי של יקיריהם, לוקחים על עצמם את תפקיד ה"מושיעים" ומנסים בכל דרך אפשרית למנוע, לגונן, לשנות ובעצם לשלוט בהתמכרות של בן משפחתם.

"תביני, שאפילו שאני נראה ונשמע כמו האדם האהוב שלך, אני לא. האדם הזה נמצא בתוך כלא שנכפה עליו מתוך עצמו עמוק בפנים. מה שאת רואה לפניך, זה מכור שנשלט ונמשל על ידי התמכרותו. אני מכור והמטרה העיקרית שלי זה להאכיל את ההתמכרות שלי. כל מאמץ שאת עושה "לעזור לי" הוא רק טרף להתמכרות שלי ונותן לה יותר ויותר כוח לחזק את אזיקי בכל פעם. מספיק שאני זה שמאכיל את ההתמכרות שלי, בבקשה - אל תעזרי לי."

(מתוך המכתב: "אני מכור" מספרות אל-אנון, קבוצות תמיכה למשפחות ומקורבים של מכורים)

שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

• האם מצאתם את עצמכם ממציאים תירוצים, משקרים ומכסים על אהוב או קרוב משפחה?
• האם שאלותיך לא זוכות למענה וזה יוצר עוינות ומזיק לקשר אינטימי?
• האם חילוקי דעות משפחתיים נורמאלים גורמים לעוינות ואלימות?
• האם נסיונותיך לשלוט ולנהל את המצב גורמים להרגשת תסכול וכעס?
• האם סגנון החיים שלך ומשפחתך השתנה? האם למשל: אתם משתמשים בסמים או אלכוהול יותר מהרצוי לכם, כדרך להיות יותר קרובים לאהובכם? אתם מוציאים כספים בהרגשת חוסר ברירה על הוצאות הקשורות להתמכרות של בן משפחה?
• האם החשדות שלכם גורמים לכם לבלוש, לחפש ולהרגיש פחד ממה שאתם עלולים לגלות על אהובכם?
• האם אתם מקדישים זמן רב במחשבות אובססיביות על אהוב/בן משפחה ומייחלים שהם ישנו את דרכם והתנהגותם?
• האם אתם סובלים מתופעות כגון: נדודי שינה, כאבי ראש, חרדה, התכווצויות בבטן, מתח, בגלל דאגה לאהובך?
• האם זה נעשה קשה להאמין להסברים שלו/שלה, אתם מרגישים שאין ביניכם אמון ושאי אפשר לסמוך עליהם?
• האם רגשות אשמה ובושה מונעים מכם לשתף בני משפחה וחברים בבעיותיכם?
• האם אתם עושים וויתורים שפוגעים באיכות החיים שלכם כדאי להימנע מקונפליקטים ומשברים?
• האם אתם מרגישים מבודדים ונמנעים יותר ויותר מלהזמין חברים לביתכם?
• האם בן זוגכם נעדר ממקום עבודתו, אינו ממלא את מחויבותו ותחומי אחריותם, מתרחק מפעילויות חברתיות, ואתם מוצאים את עצמכם מרגישים שאתם סוחבים ומחזיקים את המשפחה על כתפיכם?

אם עניתם כן לארבע או יותר שאלות, סביר להניח שאתם במערכת יחסים קודפנדית, משמע מערכת יחסים שנוצרה כתוצאה מהתמכרות.

קיראו בהרחבה: האם אתם במערכת יחסים של תלות שיתופית?

(השאלות הן עיבוד של שאלות מקבוצות תמיכה למשפחות ומקורבים למכורים)

מקרה מבחן

סיפר לי בעלה של מטופלת אלכוהוליסטית, שהגיע לטיפול בעקבות הגמילה של אשתו: כשבעיית השתייה שלה החלה לצאת משליטה, הוא היה מחפש בהרגשת טירוף את בקבוקי האלכוהול המוחבאים. בתחילת הדרך הוא היה מרוקן חלק מהאלכוהול ומוהל את מה שנשאר בבקבוק עם מים. בשלבים מאוחרים יותר הוא החל לסמן על הבקבוקים קווים שרק הוא ראה, כדי לעקוב אחרי כמות האלכוהול שאשתו צרכה. פעמים רבות, כשהיה חוזר הביתה ומוצא את אשתו מחוסרת הכרה מכמויות האלכוהול ששתתה, היה מעיר אותה בתוקפנות, דורש שתתקלח, תאכל ותשתה מים מחשש לחייה.

כאשר כל נסיונותיו לשלוט במצב נכשלו, ובעזרת פסיכולוג שאיתו התייעץ, הוא החליט שאינו מוכן ואינו מסוגל להמשיך לחיות כך את חייו. הוא הציב לאשתו אולטימטום: או שתתחיל מיד טיפול לגמילה או שהנישואים יסתיימו. בת זוגו בחרה בגמילה, מצבה השתפר והיא התקדמה בתהליך הטיפולי.

במקביל הוא החל את הטיפול בעצמו, במהלכו היה עליו ללמוד לחזור לתפקיד בן הזוג ולהשתחרר מתפקיד "הבוגר האחראי והמטפל", אליו נכנס באופן טבעי עקב התמכרות אשתו והדאגה לה. הוא חזר להתרכז בעיסוקיו ובענייניו ובראש ובראשונה לטפל בעצמו. הזוג נכנס גם לתהליך של טיפול זוגי ושיקום הנישואים.

הם חגגו כשנה מאוחר יותר את יום נישואיהם שלדבריהם היה השלב המשמעותי והמרגש ביותר בתהליך. הם למדו להכיר, לקבל ולתמוך אחד בשני בדרך כנה בריאה ועמוקה.

מה התהליך המשפחתי אשר מתרחש במהלך ההתמכרות?

התמכרות הינה מחלה משפחתית. לכל משתתף בדינמיקה המשפחתית יש תפקיד שלקח על עצמו לאורך הדרך. התפקיד מתפתח כתוצאה של כורח קיומי, שלמרבה הפרדוקס, הוא זה שמאפשר למערכת להמשיך להתקיים. זהו למעשה מנגנון הגנה, שהפך לדרך חיים. בן המשפחה של המכור, אשר נואש מכל הניסיונות להציל, לטפל או לשלוט במכור, מסתגל למצב בלית ברירה.

באופן בלתי מודע הוא מפתח מנגנון הדחקה, שמאפשר למכור להמשיך את ההתנהגות הבלתי סבירה של שניהם. המניע העיקרי מאחורי התופעה הזאת הוא רצון לשמור על שלמות המשפחה ולהימנע מקונפליקטים. התוצאה היא החמרה במצבו של המכור, החמרה במצב בריאות המשפחה ובסופו של דבר - המשברים הבלתי נמנעים מגיעים, למרות הניסיונות הללו.

המשפחה עסוקה במכור ומכווננת אליו באותה מידה, ולפעמים אף יותר, ממה שהמכור עסוק ומכוונן להתנהגות ההתמכרותית. המשפחה ברוב המקרים ניסתה דרכים אין ספור להתערב ולהירתם לעזרה. הם אלה שמוצאים את אנשי המקצוע: פסיכיאטרים, יועצים, פסיכולוגים ומסגרות שונות, שאולי יהיו המושיע למצוקתם. המשפחה לרוב היא שמממנת את הטיפול במכור ובהרבה מקרים גם נותנת למכור תמיכה כספית שוטפת. הכוונות הן כמובן טובות והמניע הוא הרצון לגונן, אולם התוצאות הן, שהמשפחה למעשה באופן לא מודע מאפשרת את המשך ההתמכרות.

בני משפחה שמבינים ונהיים מודעים לדינמיקה, מתחילים בראש ובראשונה להציב גבולות. ברגע שבני המשפחה מבינים שאין ביכולתם לשנות את ההתנהגות של אהוביהם, אלא רק את זו של עצמם, מתחילה כל התמונה להשתנות. זוהי תגובת שרשרת והתהליך מאלץ את המכור לשינוי גם מצידו.

כבני זוג או מקורבים למכור, התובנה שמניעה את התהליך של הגמילה המשפחתית בנויה מהפנמה של שלוש התובנות הבאות:

לא גרמנו להתמכרות, אין ביכולתנו לשלוט בהתמכרות ואין ביכולתנו לטפל בהתמכרות
( Didn't Cause it. Can't Control it. Can't Cure it).

המפתח להתנהגות ולקבלת החלטות נכונה לגבי אהוב הסובל מהתנהגויות התמכרויות הוא: תמיכה בכל מה שמקדם את תהליך השיקום וההבראה ואי שיתוף פעולה עם כל מה שמשרת ומעודד את ההתמכרות.

הדרך הזאת מרגישה לפעמים כקשוחה ולעיתים המצב נראה כמחמיר לפני שהשיפור נראה, כי היא מעוררת את התנגדותו הראשונית של המכור. אולם, בפועל מי שחווה התמכרות בתוך משפחתו הבין שלפעמים אהבה כרוכה ביכולת להגיד: לא. להשתמש בשיפוט בריא, לא לשתף פעולה עם חוסר שפיות ועם מה שפוגע בערכים האמיתיים שלנו ובכבוד שלנו אל עצמנו. זוהי הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד ולהתגבר על התמכרות במשפחה.