חרדת מעברים בקרב ילדים – מרין ליבמן, פסיכולוגית קלינית

   חיפוש סגירה 1800-100-172





מעבר בין מסגרות – איך הילדים מרגישים?

אנחנו חיים בעולם חומרי, בו מלמדים אותנו כמעט מרגע לידתנו, שעלינו לשלוט בחיינו, לקחת אחריות  על חיינו ולפעול על מנת לקדם ולהשיג מטרות.

ברגע שהשליטה נלקחת מאיתנו, אנחנו נותרים בחוויה של חוסר אונים, בחוויה נוראית שמישהו אחר יקבע עבורנו מה יקרה לנו ולעתים זו חוויה בלתי נסבלת ממש.

מעבר הוא למעשה שינוי וזהו אחד הדברים שיותר קשה לבני אדם להתמודד עמו. שינוי משמעו אובדן שליטה, צורך להתמודד עם חוסר וודאות, לכן קשה לנו מאוד לקבל זאת.

החשש משינוי נוסע פעמים רבות מהאפשרות להרעת תנאים. במצב כזה קשה לנו לחשוב על האפשרויות החיוביות שעשויות להיגזר כתוצאה משינויים בחיינו, משום שהאפשרות של שינוי לרעה מאיימת עלינו יותר מדי וחוסמת את האפשרות לחשוב באופן חיובי על הדברים.

כשאנחנו שולטים במצבים שונים בחיינו, אנחנו רגועים יותר, כי אנחנו קובעים מה יהיה ולכן מרגישים חזקים יותר.

אנשים שנוטים להיות חרדתיים יותר בחייהם, מתקשים יותר לקבל שינויים ומפגינים צורך גבוה יותר בשליטה.

התמודדות עם שינויים בקרב ילדים

באופן עקרוני, ילדים מסתגלים לשינויים טוב יותר מאשר מבוגרים. הם מתאוששים מהר יותר, לוקחים דברים בצורה קלילה יותר, פחות מייחסים חשיבות לדברים שוליים.

הזמן עושה את שלו ומשפיע על החשיבה של מבוגר, מוביל את המבוגרים לפתח נוקשות מסויימת כלפי החיים, כלפי שינויים, מה שלא קיים עדיין אצל ילדים.

עם זאת, עצם העובדה שלילדים כושר הסתגלות טוב יותר, אין זאת אומרת שהם לא חווים קשיים במעברים.

וילדים אכן חווים מעברים משמעותיים בחייהם. אם זה מגן לבית ספר, מבי"ס יסודי לחטיבת ביניים ומחטיבת ביניים לתיכון ובכל שלב נדרשת מהם התמודדות שונה והסתגלות אחרת לתנאים חדשים.

אצל ילדים צעירים יותר, נראה יותר התבטאויות גולמיות של חרדה. הם עשויים לבכות, להיצמד יותר אל ההורים ולהפגין חרדת נטישה, לבטא פחדים מדברים שקודם לכן לא הפחידו אותם.

אך לעתים נראה גם התפרצויות זעם ותוקפנות. ככל שנעלה בגיל, נתקשה יותר לראות ילד שמבטא חרדה מפני מעבר, שכן הסביבה לא ממש מאפשרת לנו לבטא רגשות שליליים.

לעומת זאת, ניתקל ביותר ויותר מצבים של סף תסכול נמוך, רוגז, התפרצויות זעם ותוקפנות, הן כלפי ההורים והן כלפי הסביבה.

לעתים החרדה הזו, התחושה העמומה והלא נעימה הזו עלולה להוביל לביטויים דיכאוניים – הסתגרות בחדר, פרישה ממעורבות חברתית, סירוב להגיע לבית הספר וכו".

ביישנות וקשיים חברתיים בילדים - כיצד הן פוגעות בילד ואיך לעזור לו להתמודד טוב יותר - ד"ר אילן טל ל- YNET

ילדים שמסיימים שלב התפתחותי בהצלחה, נמצאים במצב שבו הם חווים שליטה על חייהם. הם מרגישים שצלחו את הקשיים בדרך, הם מודעים ליכולות החדשות שלהם, הם מרגישים בטוחים יותר בסביבתם. ברגעים אלו הדבר שהם הכי פחות רוצים זה לבצע שינוי. והנה השינוי נכפה עליהם.

מעבר מגן לבית הספר

ילדי גן חובה שהיו הכי גדולים בגן, צריכים לפתע להסתגל למסגרת חדשה לחלוטין, עם דרישות שונות ממה שהיו מורגלים אליו קודם לכן.

לפתע כבר אי אפשר לעשות ככל העולה על רוחם, אלא עליהם להישמע לדברי המורה, לשבת בשקט בזמן שיעורים, להכין שיעורי בית, לצאת להפסקות רק כשניתנת רשות וכו".

ובין היתר, אותם ילדי גן חובה הגדולים, הופכים להיות הילדים הכי קטנים בבית הספר. כנ"ל לגבי ילדי בי"ס יסודי שעולים לחטיבה וילדי חטיבה שעולים לתיכון.

מדובר בשינוי סטטוס מבחינתם. מהבוגרים, החזקים והשולטים, הם הופכים להיות אלה שהילדים הגדולים בבית הספר לועגים להם במסדרונות ומפחידים אותם.

והסוגיה החשובה ביותר היא שהמעבר מחייב את הילד להתמודד עם עמימות וחוסר וודאות. הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. שום דבר כבר לא ברור ומובן מאליו.

הילד אינו יודע מה מצפה לו. האם יהיה טוב? האם יהיה רע? האם יהיה קל או קשה? האם ישתלב חברתית? האם יאהב את המחנכת? האם יצליח בלימודים? שאלות כאלה ואחרות מעסיקות את הילד בלי הפסקה ומאיימות על שלוות נפשו.

איך לזהות קשיים רגשיים בעקבות מעבר

כדאי לנו ההורים לשים לב לשינויים בהתנהגויות הילד, למשל - התפרצויות זעם, או אלמנטים דיכאוניים, אובדן תיאבון, מחסור או עודף בשעות שינה, הסתגרות או התרחקות חברתית מוקצנת.

חשוב לזכור שגם ההורים עשויים להיות חרדתיים ולהעביר את חרדותיהם לילדיהם. במקרים כאלה חשוב להיות מודעים לכך ולנסות להימנע עד כמה שניתן, גם אם צריך הדרכת הורים מקצועית.

באופן כללי, תפקיד ההורים הוא להרגיע. הם הדמויות המבוגרות שאמורות לגונן על ה'גוזלים', להרגיע ולהפחית את עוצמות החרדה של הילד. חשוב שהורים ישדרו לילד כי הוא עובר למסגרת תומכת ומכילה, בה יהיה מוגן ובטוח.

גם אם הילד אינו מבטא חרדה באופן מילולי, על ההורים לקחת בחשבון ולהניח שישנה חרדה, כי זהו הרגש הטבעי ביותר נוכח מעבר כה משמעותי עבור הילד.

לכן, כדאי שההורים עצמם יעלו את הנושא לשיחה ובכך יתנו לגיטימציה להרגיש חרדה. אפשר לנסות ולשוחח על מה שמעסיק את הילד, המחשבות, השאיפות, הרצונות לקראת השנה החדשה ולהתייחס לדברים בכובד ראש ולא בביטול.

לעתים אפשר לתת דוגמא אישית, כלומר לספר לילד שגם ההורים בעבר חששו מן המעבר לבי"ס וכו" וכך לאפשר לילד להרגיש נורמטיבי עם מחשבותיו וחרדותיו.

ישנם דברים שאפשר לעשות על מנת להפחית חרדה מפני המעבר. למשל, לשלב ילד בגן חובה בקייטנה עם ילדים שעימם ילמד בשנה הבאה. אפשר לבקר בבית הספר, להיכנס לכיתות, לאולם הספורט, לחדר המורים, להסביר לילד כל דבר שרואים.

כך המקום יהיה פחות חדש ומאיים עבורו. אפשר לעשות זאת אפילו כמה פעמים. אפשר וצריך לאפשר לילד לקחת חלק פעיל ברכישת הציוד לקראת השנה החדשה.

כדאי לעודד את הילד להיפגש עם חבריו במהלך החופש ולעודד שיחה על השנה הבאה. ועוד.

במקרה שבו החרדה של הילד אינה פוחתת ואפילו מחריפה, כדאי מאוד להגיע לסיוע מקצועי ולא לדחות דברים, כי טבען של חרדות כאלה הוא להחמיר ולא לעבור מאליהן.



מתעניין בטיפול אישי? צוות המומחים שלנו ישמח לעזור צור קשר


אנחנו כאן בשבילך

לקביעת פגישה השאר פרטיך
ונחזור אליך בהקדם
שליחת פנייה