נושאים במרכז התמכרויות וגמילה
כשהאהבה מזינה את ההתמכרות: על גבולות, אשמה ותקווה
מאת: טל משיח
כשאנחנו חושבים על התמכרות, אנחנו נוטים לחשוב על האדם שמתמודד עם ההתמכרות עצמה מי שמהמר, משתמש בחומרים או מתקשה להפסיק התנהגות שפוגעת בו. אבל בפועל, ההתמכרות כמעט אף פעם אינה משפיעה רק על אדם אחד. היא נכנסת הביתה, אל תוך מערכות היחסים, וצובעת את האופן שבו בני המשפחה חושבים, מרגישים ופועלים.
התמכרות נוטה לבלבל את הגבולות בין עזרה לבין הצלה. בין תמיכה לבין אפשרות להמשיך בהתנהגות ההרסנית. בני משפחה רבים מנוהלים על ידי ההתמכרות, מסתירים, מתקנים, משלמים, מתווכים ומכבים שריפות. בהדרגה החיים המשפחתיים מתחילים להסתובב סביב הבעיה.
המחיר הרגשי כבד. הורים חיים בדריכות מתמדת, אחים מרגישים מוזנחים, בני זוג נשחקים. לעיתים נוצרים כעסים, חשדנות ואובדן אמון. גם כאשר ההתמכרות שייכת לאדם אחד, כל המשפחה נושאת את משקלה.
אני זוכרת משפחה מקסימה שפגשתי. זוג הורים מסור, אוהב ודואג, שבנם הבוגר היה מכור להימורים. בתחילת הדרך הם האמינו שכל העברה כספית היא "פעם אחרונה". בכל פעם שהתקשר בייאוש, סיפר על חוב נוסף או על מצוקה חדשה, הם פתחו את הלב וגם את הארנק.
הם לא עשו זאת מתוך חולשה. הם עשו זאת מתוך אמונה שזה מה שיעזור לבנם.
אלא שלאט לאט הם גילו דבר כואב הכסף לא פתר את הבעיה. הוא רק אפשר לה להמשיך להתקיים. כל חוב שסגר פינה מקום לחוב הבא. כל חילוץ מנע מהבן לפגוש את תוצאות מעשיו ולקחת אחריות על חייו.
בשלב מסוים הם הבינו משהו מטלטל מבלי שהתכוונו לכך, הם הפכו לחלק ממעגל ההתמכרות.
ההורים עברו תהליך משמעותי. בחדר הטיפול עסקנו לא רק בהתנהגותו של הבן, אלא גם בתחושות האשמה, הפחד והאחריות שההורים נשאו על כתפיהם במשך שנים.
ההורים החליטו להפסיק להעביר כספים. ההחלטה הזו לא התקבלה בקלות. היו כעסים, האשמות, צעקות וניתוקי קשר. הבן טען שהם נוטשים אותו ברגע שבו הוא זקוק להם יותר מכל. הם עצמם התמלאו אשמה וחרדה.
מה יקרה אם יקרוס? האם הם עושים טעות? האם הם הורים רעים? ההורים בסופו של דבר הבינו כיצד הרצון הטבעי להגן ולעזור הפך, מבלי שהתכוונו לכך, למנגנון שאפשר להתמכרות להמשיך להתקיים.
אחד האתגרים המרכזיים היה להבין שאפשר לאהוב את הילד בכל הלב, ובו בזמן להפסיק לשתף פעולה עם ההתמכרות. זה היה תהליך רגשי מורכב, שכלל התמודדות עם כעסים מצד הבן, עם פחדים מפני מה שעלול לקרות ועם תחושת אשמה עמוקה. לא פעם הם יצאו מהמפגשים עם ספקות וחששות, אך בהדרגה החלו לבנות עמדה הורית יציבה יותר כזו שמבחינה בין תמיכה באדם לבין תמיכה בהתמכרות.
עם הזמן, באותה משפחה, משהו התחיל להשתנות. לא מיד, ולא בלי משברים. אבל כשההורים הפסיקו לשאת את האחריות במקום הבן, הוא החל לפגוש את המציאות בצורה ישירה יותר. מתוך המקום הכואב הזה נפתח גם פתח לשינוי ולקבלת עזרה.
לאורך הדרך ההורים גילו שהצבת גבולות אינה ביטוי לוויתור או לנטישה. להפך. לעיתים זו הדרך האחראית והאוהבת ביותר להיות לצד אדם המתמודד עם התמכרות. כשהם הפסיקו לנסות לשלוט, להציל ולפתור עבורו את המשברים, התפנה מקום לשינוי אמיתי אצל הבן, אך גם אצלם. הם החלו להשיב לעצמם תחושת יציבות, ביטחון ויכולת לחיות את חייהם מבלי שההתמכרות תנהל את הבית כולו.
לעיתים הטיפול המשמעותי ביותר בהתמכרות מתחיל דווקא בשינוי שעוברת המשפחה.
