תהליך גירושין הוא כואב ומייגע הן עבור בני הזוג המתגרשים והן עבור ילדיהם. כניסה להליך משפטי מעצימה אצל ההורים תחושות של כעס, עימות וחרדה ומאטה את הליך הקבלה וההסתגלות לקראת פרק ב’ בחיים עבור כל המשפחה, שכן ההכרעה המשפטית לוקחת זמן רב.

ככל שמתארך התהליך כך עולה מצוקת הילדים, כאשר לעיתים זו מבטאת בבואה למצוקה ומתח ההורים.

כיצד ילדים חווים גירושין?

עבור הילדים הליך הגירושין נחווה לרוב כמשבר. ילדים לא חשים את ההקלה שחשים לעיתים המבוגרים לאחר סיום ההליך, גם אם האווירה בבית הייתה קשה ונחשפו לעימותים בין הוריהם.

הילד עובר תהליך של אבל, ועליו להתרגל למצב חדש ומאיים כאשר הוא בעל תחושת שליטה מופחתת מזו של הוריו.

ילדים יגיבו באופן שונה לפרידת הוריהם – לעתים קרובות ניתן לראות תגובות של עצב, כעס, שתיקה מרובה, הסתגרות בחדר, נסיגה התפתחותית (למשל, חזרה להרטבה), בעיית ביקור סדיר בבית הספר, נסיגה חברתית ועוד.

ילדים עלולים לפרש גירושין כנטישה וכדחייה ואף להאשים את עצמם. ההורה שעוזב את בית המשפחה או ההורה שבוחר בגירושין נתפס בעיניהם כהורה שמוותר עליהם, שמקריב את טובתם ואת רווחתם למען טובתו.

ילדים במצבים אלה חווים רגשות עזים של כעס ותסכול המלווים בתחושות של חוסר אונים, כיוון שאין בידם לתקן את המערכת שכשלה, וכל זאת לצד רגשות של עצב וכאב עצום.

חוקרים מסכימים כי שני הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על הסתגלות ילדים לגירושין הם:

1. רמת העימות המתמשך בין ההורים, הבאה לידי ביטוי במשך העימות ובעצמתו.

2. יציבות והמשכיות הקשר של הילד עם שני הוריו.

הורים אמורים לסייע לילדיהם לעבור תקופה משברית זו, אך גם עבורם מדובר בתקופה סוערת מאוד, שלעתים אינה מאפשרת להם להיות פנויים רגשית לספק את צורכיהם הרגשיים של ילדיהם.

כתוצאה מכך, ניתן לראות מצבים שונים שבהם הילד הופך לכלי שרת בידי הוריו בכמה אופנים:

• כאשר הורים משתמשים בילד כ’דוור’ כדי להעביר מסרים להורה האחר.
• כאשר הילד הופך ל’מרגל’ עבור אחד ההורים ומתבקש להעביר דיווח על ההורה השני.
• כאשר הילד הופך ל”ילד הורי”, שנאלץ לטפל בהורה הנתון במשבר רגשי ומתקשה לאסוף עצמו ולתפקד בצורה אחראית.
• כאשר ההורים מתחרים על זמנו של הילד ומאלצים אותו לבחור ביניהם.
• כאשר במקרים של סכסוך, ההורים נוטים לגייס את הילד לטובתם, ובמקרים חמורים יותר מסיתים אותו נגד ההורה השני.

מהו ניכור הורי?

מקרה בו המתח בין ההורים משפיע בצורה קיצונית על הילד מתרחש כאשר אחד ההורים לוכד את הילד בהסתות כלפי ההורה השני ומשעבד את רצונות הילד לתפיסותיו. נוצר מצב אצל הילד המכונה “ניכור הורי”.

בדרגתו הקלה הניכור מתבטא בכעסים וחוסר תקשורת פתוחה עם אחד ההורים, ובדרגתו החמורה רצון הילד לקשר עם שני ההורים נאלם ומושתק.

ביודעין או שלא ביודעין מושפע הילד מעמדתו הלוחמנית של אחד ההורים, שלרוב זה יהיה ההורה המשמורן בו הילד תלוי, ואתו מבלה את מרבית זמנו.

במצבה הקיצוני של תסמונת זו הילד עסוק באופן כפייתי בגינוי ההורה השנוא והמנוכר ובהאשמות כלפיו.

ניסיונות התקרבות של ההורה השנוא נתקלים בתגובות בוטות מאוד של הילד וניתן לראות פיצול אצל הילד ברגשותיו כלפי הוריו. אחד ההורים הופך להיות טוב באופן מוחלט והשני הופך לרע באופן מוחלט.

ההנחה היא כי השנאה כלפי ההורה המסורב נחווית כהתרחשות תוך-נפשית שמתעוררת כתוצאה מתהליך עיבוד של האבל של הילד על התפרקות המשפחה, על הנטישה ועל האבדן.

גישה זו גורסת כי הילד עסוק בהמרה של עצב וחוסר אונים בשנאה – שהיא רגש מלא כוח. הסתת ההורים מתאפשרת על קרקע נוחה שכן הילד נעזר בשנאה בעיקר כהגנה, כדי למנוע מעצמו כאב נפשי וצער.

ניכור הורי והשלכותיו על הליך הגירושין

מצב של ניכור הורי אינו משפיע רק על הילד, כי אם מכביד ומקשה על סיום ההליך המשפטי הנוגע לקביעת הסדרי ראייה בין ההורים, הנקבעים בהתאם לשני עקרונות מנחים, “מסוגלות הורית” של כל צד ו”עקרון טובת הילד”.

מסוגלות הורית של שני הצדדים נבחנת דרך מבחני אישיות, אבחונים פסיכיאטרים ובדיקת חומר הרקע אותו ההורים מעבירים לבית המשפט.

“עיקרון טובת הילד”, הוא אמצעי נוסף דרכו מנסים להכריע מי מבין ההורים יעניק לילד את צרכיו הרגשיים והפיזיים באופן המיטבי. “למסוגלות ההורית” “ועקרון טובת הילד” אין סטנדרטים קבועים, וכל מקרה נבדק לגופו.

בהתאם לאמנה לזכויות הילד, לילדים מעל גיל 12 גם ניתנת האפשרות להביע את רצונם והעדפותיהם בהקשר לסוגיה זו.

במצב של ניכור הורי רצון הילד הופך להיות תוצר מעוות של ההשפעות שלהן הוא נתון מצד ההורה המנכר ומקשה על שמיעת קולו של הילד.

לבית משפט ולאנשי המקצוע בפרקטיקה הטיפולית אין קביעה חד משמעית במצב של ניכור הורי. בעוד הסתה מצד אחד ההורים אינה מייצגת הורות מטיבה, כפיית הסדרי ראייה עם ההורה המסורב לא תמיד תטיב עם ילד המרגיש כלפי ההורה רגשות עזים של שנאה.

במצב המורכב שבו בית המשפט נדרש לקבל החלטות הלוקחות בחשבון את טובת הילד העלול לסבול מניכור הורי, ולאור חוסר ההסכמה בין אנשי מקצוע על הטיפול המתאים במצב מאתגר זה, אין מנוס אלא להשתמש בבדיקה מקצועית מקיפה ככל הניתן, בשילוב אנשי מקצוע שונים מתחום בריאות הנפש כדי לתהות על כל מקרה לגופו, באופן מעמיק ומקצועי. בדיקה כזו יכולה להתוות המלצה לטיפול מתאים ולתנאי הטיפול.

לניכור הורי השפעות הרסניות על הליך הגירושין ועל עולמו הרגשי של הילד. מוסכם כי קשר עם שני ההורים הוא המטיב ביותר עבור הילד.

הורים המצליחים לסיים את הנישואין תוך שמירה על מילוי תפקידיהם ההוריים, הכוללים מעורבות של שניהם בטיפול בילדים, בחינוכם ובפעילותם בבית הספר ומחוצה לו, תוך כבוד הדדי ושמירת הילדים מחוץ לסכסוך, מגנים על הילדים מפני השלכות שליליות ארוכות טווח.

לעומתם, הורים הממשיכים במאבק חריף ובהתנצחויות משפטיות, משמרים את מקומם של הילדים בלב הסכסוך ופוגעים ביכולתם להסתגל לגירושין.

בעוד שהילדים בכל מקרה עלולים לחוש שנטשו אותם או בגדו באמונם, המאבק המשפטי משמש כר פורה להתפתחות רגשות אלו ביתר שאת.