פחדים נורמטיביים של ילדים לעומת חרדה

חרדה ופחד אצל ילדים

חרדה היא אחת הבעיות השכיחות בקרב מבוגרים וילדים כאחת. מבוגרים הלוקים בחרדה ידווחו לרוב על פחד קיצוני במצבים מסוימים, או על דאגה מוגזמת.

לעומתם, ילדים החווים תסמינים של חרדה לא תמיד ידעו לזהות שהפחד שלהם הוא חריג ודורש התייחסות מיוחדת. במקרים רבים, הם גם יתקשו לבטא את הפחד או הדאגה באופן בוגר. מסיבות אלה, הזיהוי של חרדה בילדים הוא מורכב יותר מאשר במבוגרים.

בכל מקרה, אם ילדך מפגין התנהגות קיצונית כתגובה לחשש או חרדה שהוא חש באופן שפוגע בתפקודו ובשלווה הנפשית שלו, חשוב לערב גורם מומחה ולפנות להתייעצות עם פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בטפול בילדים.

פחדים נפוצים במהלך התפתחות ילדים 

פחד מהחושך ופחד מזרים הם דוגמאות לתופעות נפוצות אצל ילדים בגילאים שונים. חרדות אלה חולפות עם הגיל ולא צריכות לעורר דאגה מיוחדת.

להלן כמה דוגמאות לפחדים שכיחים בגילאים הצעירים:

• אצל פעוטות רכים  - פחד מפני רעשים פתאומיים, חרדת נטישה, פחד מפני זרים.
   
• בקרב בני שנתיים - פחד מפני חיות שונות ופחד מהחושך. בגיל זה קורה גם שילדים מתעוררים מסיוטים ומגלים פחד מפני חלומות רעים.
   
• בגיל שלוש - פחד או חשש מפני ליצנים ותחפושות. 
   
• בגיל ארבע - בהלה או פחד ממראה של דם, ככל הנראה בשל הקישור שנעשה לסכנה של פציעה פיזית.
   
• בגילאי בית הספר - חרדת בחינות ונטיה לדאגה על רקע סוגיות של מקובלות חברתית.
   
• גיל ההתבגרות ובני נוער - חרדה בהקשרים של סוגיות חברתיות, זהות מינית, קשרים בין המינים, ומראה חיצוני. חרדות אלו לעיתים מעסיקות בני נוער בצורה קיצונית.

נורות אדומות ופניה לטיפול 

כל מה תואר עד כה הינו בגדר הנורמטיבי, כל גיל והחשש המלווה אותו, השאלה היא מתי עליך כהורה לשים לב יותר ומתי צריכה להידלק אצלך נורה אדומה?

סימן ראשון הוא חרדה שאינה תואמת גיל, נסה/י לבדוק האם הפחד שהתעורר מקובל או פחות מקובל בקרב בני הגיל. תוכל לעשות את גם על ידי התייעצות עם גורמים מקצועיים כמו אנשי חינוך, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. כך למשל בן 10 החושש מהחושך למשל, או בת 13 שמפחדת מפני מכשפות, הם מצבים המבטאים חרדה שאינה תואמת גיל ומחייבים הפניה לאבחון והערכה פסיכולוגית.

סימן חשוב נוסף, שנכון לגבי כל חשש לבעיה רגשית, הוא מידת המצוקה שהתופעה מעוררת אצל הילד ואצל המבוגרים סביבו. במקרים רבים של חרדה, הסימנים הרגשיים והגופניים של החרדה לא יהיו בולטים, אלא יובילו את הילד/ה להתרחק ככל הניתן מהגורם שנתפש על-ידו/ה כמאיים. כך למשל ילד בעל חרדה חברתית ימנע מלהיפגש עם חברים, ללכת לקרובי משפחה בני גילו, לעשות עבודות לימודיות עם ילדים מהכיתה, ללכת לחוגים ולתנועת נוער ויסתגר בבית.

ההימנעות ממצבים רבים עלולה לגרום מצוקה, חוסר נוחות בהתנהלות היום יומית ואף פגיעה בהתפתחות התקינה. אם הבחנת כי הפחד או ההימנעות מגיעים לכדי שיתוק ההתנהגות והתפקוד של ילדך דרגה כדאי לבדוק אצל גורם מקצועי, כמו פסיכולוג ילדים, היתכנות של חרדה.