תיאוריות ההתפתחות מניחות כי התינוק, מרגע הגעתו אל העולם, מתכוונן להוויה עצמאית.
מיומו הראשון נמצא התינוק במסע לעבר עצמאותו.
אנו נבחין בכך בכל שלבי ההתפתחות הראשוניים: נשימותיו הראשונות, בכיו, חיוכו הראשון ועוד, כל אלה הם אבני דרך בהתפתחות ונפרדות התינוק.
בהמשך התפתחותו, התינוק מתחיל לבדוק ולחקור את העולם ומגלה דברים חדשים.
גילויים אלה מלווים גם
בתחושות חוסר ביטחון, הן של התינוק והן של ההורה, בשל הצורך להגן על התינוק.
בשנתו השנייה לחיים עושה הפעוט את קפיצת הדרך הראשונה והמשמעותית ביותר בהתפתחותו העצמאית.
בתקופה זו הפעוט מסוגל להתרחק מהדמויות המטפלות בו ולהיות עצמאי הרבה יותר, אך בד בבד יוצר קשר עם דמויות נוספות.
זהו שלב מדהים ומיוחד בו נבחין בתינוק מתפתח לילד צעיר.
על אף העצמאות הפורצת של הפעוט, ההורה יודע כי ילדו
זקוק לעזרה ולתמיכה.
בשלב הזה יש לאפשר לתינוק להביע את עצמאותו, לצד שמירה על גבולות אשר מסייעים לילד לחוש בטוח ולהורים לחוש בשליטה .
"אז אנחנו צריכים לעשות מה שהוא רוצה?", שאלו ההורים.
עניתי להם כי בראש ובראשונה, אנו צריכים לזהות ולהבין את הצורך שלו.
הצורך הנפרדות ובעצמאות הוא טבעי, התפתחותי ואף בריא.
בשלב הבא, לאחר שזיהינו את הצורך, אנו יכולים ואף צריכים לעודד את הרצון שלו לעצמאות ועם זאת להחליט מהו הגבול עבורנו, מה אנחנו מוכנים שיתקיים בבית ומה לא.
כאשר הצבנו גבול, נצטרך לעמוד בו.
הגבול הוא עבורנו ההורים וגם עוזר לילדים לחוש מוגנים ובטוחים, בעיקר שהם גדלים עם מבוגר שיודע מה הוא אומר ושעומד על החלטותיו.
"האם אפשר גם לעודד עצמאות וגם לשמור על גבולות?", שאלו ההורים.
אפשרי, אך זה משחק עדין המצריך גמישות ויצירתיות, כמו גם סבלנות.
למשל, אם הילד רוצה שילבישו אותו במקום אחר בבית והמעבר אינו מתאים להורים, הם יכולים להתעקש על מקום ההלבשה, אך לתת לו אופציה אחרת לבחירה.
לדוגמא, לבחור מה היה רוצה ללבוש, את החולצה האדומה או הצהובה.
קראו עוד בנושא: זיהוי סימני מצוקה בגיל הרך
אופציה שכזאת תעזור לילד להרגיש שהוא חשוב ושאנו מבינים את הרצון שלו להחליט ולהיות עצמאי, אך יחד עם זאת משאירה במסגרת הגבולות שהצבנו ולא סוטה מהם.
חשוב לאפשר את העצמאות, הנפרדות ויכולת הבחירה של הפעוט רק בדברים שלא פוגעים בכללי הבית או בשגרת היומיום.
דברים שעליהם אפשר לעשות מו"מ ואפשר להתגמש.
קראו בהרחבה: טיפול בילדים בגיל הרך.
כך למשל, לא נאפשר לפעוט העצמאי שלנו לוותר על שנת הלילה רק כי החליט שאינו מעוניין לישון.
במקרה שכזה, נסביר ונחזור על כללי הבית ולא נאפשר לו לעשות ככל העולה על רוחו.
נוכל להתגמש ולתת לו אפשרויות בחירה בדברים גמישים יותר, כמו למשל עם איזו בובה הוא הולך לישון.
כאשר נציב גבולות ברורים לגבי כללים וערכים ונאפשר גמישות וחופש בהיבטים של בחירות אישיות עפ"י טעמו, אזי הגבולות שנציב והעמידה בהם יתסכלו אותו פחות ואף יעזרו לו להרגיש מוגן, משמעותי ובעל ערך.
קראו בהרחבה: על פחדים התפתחותיים אצל ילדים
בד בבד, הם יביאו להתפתחות של נפרדות ועצמאות בריאה.