מלחמה, שהיה במקלטים, לחץ בעבודה, הסתגרות ילדך בחדר, זכרונות רודפים מתאונת דרכים מחרידה או אפילו "סתם" עומס מבחנים.
כל אלו יכולים להיות סיבה מספקת על מנת להבחין כי משהו בנו כבר לא אותו דבר. אבל מה זה בדיוק המשהו הזה? מתי הוא יעבור, אם בכלל? ואיך ניתן לדעת אם הוא אולי בעצם מצב חירום המחייב התערבות חיצונית?
בכל מה שקשור בגוף שלנו קל לנו יותר לזהות מצב חירום - מיחושים כואבים מאוד, איבוד דם או התעלפות. במקרים אלו נדע להתמודד עם כך בהתאם לחומרת המקרה (ביקור אצל רופא, הזמנת אמבולנס ועוד).
כפי שמד"א הוא הגורם טיפול הגופני הראשון במקרי חירום כך גם תפקידו של הפסיכאטר - הענקת עזרה נפשית במקרים של מצבי חירום נפשיים. הפסיכיאטר הוא מעבר לרופא בלבד.
הפסיכיאטר הינו מומחה להערכה ואבחנת מצבו הנפשי של האדם, והכוונתו לטיפול המתאים. לכן, לפחות בשלב ראשוני חשוב ומועיל מאוד לפנות לאבחנה על ידי פסיכיאטר ובחינת המשך טיפול.
אף על פי שהיום עלתה המודעות בדבר השמירה על הנפש שלנו, לא ברור לנו מה מוגדר כמצב חירום נפשי ואל מי צריך לפנות.
ישנם שלושה סימנים שניתן דרכם להבחין האם מצבך הנפשי או של מישהו בסביבתך דורש פניה לגורמים פסיכיאטרים:
מצבי חירום קשים יותר הם מצבים של דיכאון - למשל דיכאון קליני חמור, אז עלולות לעלות מחשבות על ביצוע מעשה אובדנות או התקף פסיכוטי, שלעיתים מלווה בהזיות, בו האדם מנותק מהמציאות.
במקרים כאלה קיימת סכנה של פגיעת האדם בעצמו בזולת ו/או בסביבה. במקרים כגון אלו יש לפנות בדחיפות מיידית לגורם פסיכיאטרי (פסיכיאטר פרטי או מוסדי) מקצועי שבמקרים מסויימים יערוך ביקור בית לשם הערכת מצב.
יש לזכור שגם לאחר זיהוי שלושת הסימנים שפורטו לעיל חשוב מאוד להבין כי אין ביכולתו של כל אדם להעריך את מידת חומרתו של מצב נפשי במלואו, ולעיתים נדרש אדם אחר, חבר או בן משפחה, שיכוון אותו.
יותר מכך חשוב להבין כי בכל מה שנוגע למצבי חירום יש לפעול במהירות שכן המצב הנפשי של אדם יכול להדרדר בקלות, להפוך חמור יותר, להתפתח למצבים פסיכוטיים או חלילה לניסיון התאבדות.