קלונקס (Clonex) הינו השם המסחרי של התרופה קלונזפאם (Clonazepam).
קלונקס (Clonex), או בשמותיה הנוספים – ריווטריל, קלונזפום וקלונוטריל, היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים המיועדת לסייע ולטפל בתסמיני חרדה, עצבנות, אי-שקט רגשי, הפרעות בשינה ואפילפסיה. התרופה יעילה גם בייצוב מצב הרוח, וזאת בזכות הרכיב הפעיל בקלונקס הקרוי Clonazepam. התרופה ניתנת לצריכה בצורת טבליות (קלונקס) או טיפות לבליעה (ריווטריל Rivotril).
תרופה זו שייכת למשפחה הבנזודיאזפינים ומקוף כך היא בעלת השפעה מרגיעה ואף מרדימה. התרופה משמשת לטיפול בפרכוסים הנגרמים בעקבות מחלת הנפילה או לטיפול בהתקפי עווית שרירים, ובהקשר הפסיכיאטרי משמשת בעיקר לטיפול בהתקפי חרדה ומצבי חרדה אחרים וכן כתרופה מייצבת מצב רוח לטיפול במאניה דיפרסיה.
התרופה יעילה בהפגת התסמינים כבר מהשעה הראשונה לנטילתה, וטווח ההשפעה יכול להישמר עד 24 שעות, כאשר משך השימוש הוא לרוב לתקופה מוגבלת של מספר שבועות.
חסרון
חסרון של התרופה נוגע לסכנת ההתמכרות הטמונה בנטילתה, וישנוניות העלולה לפגוע בריכוז ובכושר הנהיגה.
לפיכך מומלץ להיות בקשר תמידי עם הרופא בעת נטילתה. ליצירת קשר עמנו.
השימוש בקלונקס ניתן באמצעות מרשם רופא ולאחר ייעוץ עם פסיכיאטר מטפל על התסמינים, משך התסמינים, סוגי התרופות הנלוות הנמצאות בשימוש קבוע ובחינת הרקע הרפואי לצורך ההתאמה. השימוש השוטף בתרופה מחייב השגחה רפואית במקביל, לצורך מעקב אחר התסמינים, התפקוד ותופעות הלוואי, אך גם לצורך בקרה אחר אופן השימוש, הפסקת התרופה או בחינת חלופות.
המינון המינימלי לטבליות הקלונקס הוא 0.5 מ"ג וניתן לצרוך עד כ-4 מ"ג ליום, או בהתאם להתוויה המומלצת ולחומרת התסמינים. התאמת המינון נקבעת אינדיווידואלית על ידי פסיכיאטר מומחה מטפל בהתאם לאבחנה ולאופן בו התרופה תהיה יעילה בעבורה. התחלת הצריכה נעשית בהדרגה מהמינון הנמוך ועד הגעה למינון הרצוי. קביעת המינון בילדים נקבע ביחס לערכי המשקל של הילד. תיתכן התאמת מינון שונה בקרב קשישים. הפחתה או שינוי במינונים של נטילת הקלונקס גם הם מותנים בהתייעצות עם הרופאה המלווה ובכך להימנע מתסמיני גמילה ומתופעות לוואי פוטנציאליות.
טבליות קלונקס
השימוש בטבליות הקלונקס הינו הצורה הנפוצה לצריכה הטבלייה. הצריכה נעשית בהדרגה, עד להגעה למינון המתאים. את המינון ניתן לחלק ל3 מנות ולצרוך בהפרשים שווים במהלך היום, אך אם אחת הנטילות התעכבה או התפספסה, אין לפצות עליה או להשלים את המינון במועד אחר. במידה ומדובר בטבלייה במינון נמוך, ניתן לצרוך בפעם אחת בשעות הערב. את הטבליות ניתן לאחסן בטמפרטורה של עד 30 מעלות צלזיוס, ולהגן מאור מלחות. כמו כן, יש להרחיק מהישג ידם של ילדים.
טיפות ריווטריל
השימוש בתמיסת ריווטריל (Rivotril) נעשה ביחס למינון המומלץ מהרופא המטפל. 5 טיפות ריווטריל שוות ערך ל0.5 מ"ג של טבליית קלונקס אחת, ולכן, אם המינון המומלץ הוא 2.5 מ"ג קלונקס, הכמות המקבילה היא 25 טיפות ריווטריל. ניתן לערבב את הטיפות עם מים, תה או מיץ פירות. במקרה של זריקת ריווטריל, יש למהול את החומר הפעיל במינון כפול של מים למיהול. את התמיסה ניתן לאחסן בטמפרטורה של עד 25 מעלות צלזיוס, ולהגן מאור מלחות. כמו כן, יש להרחיק מהישג ידם של ילדים.
מאחר וקלונקס מסוגלת לחדור דרך השלייה ולהגיע לעובר, היא אינה מומלצת בזמן היריון. בנוסף, התרופה נספגת באופן איטי יותר בגוף העובר, מה שעשוי להוביל לריכוז גבוה ולייצר תסמיני גמילה בלידה, במיוחד כאשר ישנו שימוש בתרופה בזמן הטרימסטר הראשון. עם זאת, עקביות בטיחות השימוש בקלונקס בזמן ההיריון משתנה מאדם לאדם, ולכן יש להתייעץ עם הרופא המטפל כדי לשקול את התחלת ואופן השימוש. בזמן הנקה התרופה מופרשת דרך החלב ועשויה להוביל להאטות פסיכומוטוריות ואפטיה בקרב התינוק, ולכן יש להימנע מהשימוש בקלונקס. מומלץ לבחון דרכי טיפול חלופיות מול הרופא המטפל.
בעת נטילת קלונקס, אין לצרוך אלכוהול או משקאות חריפים. צריכת אלכוהול עשויה לפתח תופעות לוואי, להעצמת התסמינים ואף מסכנת בתרדמת או מוות.
השימוש בתרופה מאט את מהירות התגובה ופוגעת בערנות, ולכן בתקופת ההסתגלות הראשונית לתרופה, יש להימנע מנהיגה, הפעלת מכונות או מפעילויות המחייבות ערנות מרבית.
מתי ואסור להשתמש?
קלונקסריווטריל אינן מתאימות לאנשים בעלי רקע רפואי הכולל:
או במצבים הבאים:
קלונקס שייכת למשפחת תרופות ההרגעה והיא תרופה שאפשר לפתח בה תלות ולעיתים גם מצב של התמכרות. ניתן לזהות מצב של תלות או התמכרות כאשר מבחינים בכך שהצריכה עולה, תדירות נטילתה עולה (למשל מכדור בשבוע לכדור פעם בכמה ימים או למעלה מפעם ביום) , הכמות או המינון שהספיקו בעבר כבר אינם מספיקים או יעילים באותה מידה וכן שבניסיון להפחית את השימוש או להפסיק מופיעים סימני גמילה כגון עצבנות, אי-שקט, חרדות, תופעות גופניות כמו רעד, קשיי שינה, בחילות ועוד.
לקלונקס יש מספר תופעות לוואי נפוצות. התסמינים הפיזיולוגיים יכולים לכלול סחרחורות, עייפות, פגיעה בערנות ובריכוז, ירידה בתיאבון, הפרעות בראייה, נשירת שיער, הפרעות בחשק ובתפקוד המיני, הפרעות בווסת ובכאבי מחזור, דופק מהיר, שינויים בלחץ דם, הופעת פרכוסים או החמרה של אפילפסיה, יצירת תסמיני גמילה, כגון: בלבול, רעד, הזעה, עצבנות, נדודי שינה, כאבי בטן, הקאות, בחילות, עוויתות, התכווצות שרירים וכאבי שרירים. במקרים של רגישות יתר יש תסמינים נוספים כדוגמת: פריחה, גרד, נפיחות, קוצר נשימה, לחץ בחזה או בגרון וחום גבוה.
תופעות פסיכולוגיות כוללות הופעת דיכאון וחרדה או החרפה של דיכאון וחרדה קיימים, יצירת תלות בתרופה המובילה להתמכרות, הגברת אי-שקט, עידוד התנהגות אגרסיבית או אלימה, הופעת מחשבות שווא והזיות, ואף יצירת תגובה פרדוקסלית, כלומר תגובה הפוכה מהמטרה שלשמה נועד הטיפול (לעורר עצבנות במקום להרגיע).